כתב ואייר: Danny DeVegan
הפיתוי המושלם על המים
אני מוכרח להקדים ולהודות שמיצרי הבוספורוס באיסטנבול תמיד שבו את תאוות הנדודים שלי בעיקר בזכות השילוב שהם מציעים בין היסטוריה עתיקה וחיי עיר אוריינטלית מודרנית. ככה, כשאני עטוף בפיתוי מיתולוגי וסקרנות של כאן ועכשיו, הבוספורוס קרא לי ולשותף שלי הנס (כן, וגם לכלב שלנו בילי) להתחיל את הטיול שלנו בעיר דווקא כאן. נתקלתי בפרסומת שמציעה לצאת לשייט שקיעה ביאכטה יוקרתית ולמרות שפרסומות כאלה (או בכלל) לא עולות בקנה אחד עם סגנון הנסיעה החסכני בדרך כלל שלנו, הביקורות וההבטחות לחוויה בלתי נשכחת שכנעו אותנו לצאת מהקופסא ולנסות משהו חדש. אחרי רכישת הכרטיסים, היינו כבר מוכנים לספוג את כור ההיתוך של התרבויות שאיסטנבול הגדולה מציעה, מנקודת מבט ימית.
הציפיות
כשהנס ואני עשינו את דרכנו לנקודת המפגש ליד תחנת החשמלית קאבאטאש, הציפיות שלי כבר היו די בשמיים. ידענו שנראה כמה מהאטרקציות הבולטות של העיר (רשימה בהמשך) יחד עם היופי של הנהר. יתר על כן, ציפיתי לנוף מרשים של השקיעה וכבר דימיינתי איך היא תטיל את גווניה הזהובים על פלאי האדריכלות, וסליחה על המילים הגבוהות אבל ככה נראו הציפיות שלי. עם משקה חינם ביד, היינו מוכנים להתענג על הנשמה הכפולה של איסטנבול – אירופית ואסייתית.
החוויה: מארג של רגשות
מהרגע שדרכנו על היאכטה, גל של התרגשות שטף אותי (הנס כבר עשו משהו כזה, אז הוא יחסית היה רגוע יותר). הסיפון הפתוח, מקומות הישיבה המפוארים וקבלת הפנים עם לימונדה ביתית גרמו לי לשכוח לרגע את האידיאולוגיה שפיתחתי בשנים האחרונות לחיים פשוטים יותר. זה הזכיר לי את ההפלגות באמסטרדם, אם כי ללא החזיתות הקרובות של הבתים ההולנדיים.
ההפלגה החלה, והיאכטה חתכה בשלווה את המים. המדריך שלנו היה רהוט, שזר עובדות ופולקלור בצורה טבעית (באנגלית עם מבטא קל) ובאופן טבעי בסך הכול. זה היה מהנה לשמוע אותו. כשעברנו ליד ארמון דולמאבהצ'ה ומסגד אורטקוי נדהמנו מהפאר. זה הזכיר לי את ארמונות המלוכה והכנסיות ההיסטוריות בבית בהולנד. מה שתפס אותי בהפתעה היה מבצר רומלי, סמל של כיבוש ונחישות, שנראה כל כך לא במקום בתוך היופי שמסביב אבל עדיין הוסיף רובד עשיר לנרטיב של העיר העתיקה הזו. תשמעו, החושים האמנותיים שלי התעוררו יפה לחיים מול הנוף המדהים הזה והייתי חייב לעצמי איזה רגע של יצירה ושרבוט בקו אחד. הנה התוצאה.
רגעים יפים של הבוספורוס שנרצה לזכור
עברנו ליד כמה אתרים מפוארים, אבל כמה היו מסקרנים יותר למבט מאחרים. ארמון דולמאבהצ'ה, עם הפאר וההדר שלו, הרגיש כאילו הגיח מדפי רומן אפי. קשה היה שלא להיכנס לנוסטלגיה הרומנטית שהארמון שידר.
עם זאת, אם הייתי צריך לבחור אתר מועדף, זה יהיה מסגד Ortaköy. היה משהו מרגיע להפליא בנוכחותו ליד המים – הרמוניה של אדריכלות וטבע שהיתה יותר ממשכנעת. המסגד, עם צריחיו המרשימים וסביבתו השלווה, נראה כמו שיר. לא יכולתי שלא להרגיש שמסגד אורטקוי הוא מקום מפלט שבו אני יכול להרהר ולמצוא שלווה פנימית וכך אכן היה. פשוט הבטתי בו עד ששקעתי לתוך הרגע. איזו תחושה נהדרת.
הנס היה מאוהב לחלוטין בגשר הבוספורוס. הוא תמיד הוקסם מתכנון מבני, ולכן הוא נשבה בקלות על ידי הפלא ההנדסי המחבר בין שתי יבשות.
בנוגע לבילי, הגור ההרפתקן שלנו, אני חושב שהוא הכי התלהב מפארק בבק. יכולתי לראות את זנבו מכשכש למראה שטחים ירוקים פתוחים על שפת המים. הוא ללא ספק ישמח לרוץ בחופשיות, אולי אפילו לרכוש כמה חברים כלבים בדרך.
ככל שהתקדמנו, מחשבותיי נדדו, אולי בהשפעת הרוגע והתחושה הנעימה לכמה מהמטרות הגלובליות השונות שבהן אני תומך. כמי שתומך בגרינפיס, אינו זקוק לקישוטים הרבים שראיתי סביב אבל עדיין יכולתי להבין ולקבל שתשוקתו של האדם לגרנדיוזיות מאפילה לעתים קרובות על הפשטות שהעולם מציע מטבעו. ושוב סליחה על המילים הגבוהות. השייט מוציא מהאנשים את הנפש הפיוטית כנראה, או שאולי זה באמת רק הקסם של איסטנבול.
השמש החלה לרדת, במין יופי קסום שאפילו מאמציי האמנותיים לא יכלו לשחזר. השמיים הפכו לפלטת צבעים של אמן, הממזגת גוונים כתומים, סגולים וכחולים למארג חי. ציוני הדרך של איסטנבול הפכו לצלליות, כאילו נתנו למחזה הטבעי לתפוס את מרכז הבמה. היא הייתה שמימית, ונראה היה שמילים אינן מספיקות כדי לתמצת את התעוררות הנפש שלי ושל הנס.
אפילוג פיוטי
כשהיאכטה חזרה לנקודת ההתחלה, הסיפור של ההפלגה הגיע לסגירת מעגל פיוטית.
בחיבוק הדמדומים לוחש בוספורוס, סיפור על שתי יבשות, בדממה הוא מספק. טירות בטון עומדות, כשומרי הזמן, ובכל זאת, הזוהר הפשוט של הטבע מבצע את החרוז האמיתי ביותר.
מחשבות אחרונות
שייט היאכטה היוקרתי הזה אכן לא היה דומה לאף אחד מהמסעות הקודמים שלי. אבל הוא מילא אותי באינספור רגשות – כאמור, למרות שזה לא לגמרי התיישר עם אתוס הנסיעות המינימליסטי שלי, זאת היתה תזכורת מעולה ליופי הנצחי שקיים כאשר ההיסטוריה האנושית והטבע נפגשים. זו הייתה תזכורת עדינה לכך שגם בחוויות יוקרה, כביכול, בסופו של יום יש פשטות פואטית שרק הלב יכול להבין ורק הנשמה יכולה להעריך.
למי ששוקל שייט שקיעה דרך מיצרי הבוספורוס, תוכלו לקרוא עוד ולהזמין את השייט היפה הזה באתר ויאטור: Bosphorus Sunset Cruise ביאכטה יוקרתית – Viator.
