מאת ג'ני כץ

בבוקר היה בחוץ ממש קר וההורים שלי אמרו שזה נחשב קר אפילו עבור ניו יורק. בשעה 5:30 בבוקר גררתי את עצמי מהמיטה, עדיין מטושטשת משינה אבל מתה מהתרגשות. היום זה היום שבו נצא מהתפוח הגדול לוושינגטון הבירה, טיול משפחתי לו חיכינו אני ואחותי חצי שנה. ההורים הבטיחו לי את ההרפתקה הזו אחרי שסיימתי בהצלחה מבחן גדול בהיסטוריה, ועכשיו הגיע היום.

התכנסנו מול מסוף האוטובוסים שנקרא פורט אות׳וריטי בניו יורק, מתרגשים מזה שהרחובות רק מתחילים להתעורר לחיים. מלבדנו, כמה משפחות ומטיילים בודדים הצטופפו יחד, חולקים את אותה ציפייה. אחותי הקטנה נצמדה לאמא שלי, חצי ישנה, בזמן שאבא בדק שוב את הכרטיסים שלנו.

טרמינל האוטובוסים Port Authority , ניו יורק

הנסיעה באוטובוס עצמה הרגישה כמו הרפתקה. כשישבתי ליד החלון צפיתי בגורדי השחקים של ניו יורק משתנים לשטחים הפתוחים והעצומים של מדינות ניו ג'רזי, דלאוור ומרילנד. באוטובוס, בזמן הנסיעה הארוכה אבל הכיפית משפחות פטפטו, ילדים צחקקו, ואני ואחותי יכולנו לשמוע מילים באנגלית, צרפתית ואולי גם פורטוגזית ויפנית (ניחשנו). זה היה כמו מיני גלובוס על גלגלים.

דלוור

המדריכה שלנו, איריס, בירכה אותנו עם ההגעה בהתלהבות שמיד הקפיצה את כולם. "ברוכים הבאים למרכז העניינים הפוליטי של ארצות הברית של אמריקה", הכריזה. כמה צעדים משם, מדריך אחר, בהתנהגות רצינית יותר, החל את הסיור שלו והאנשים שהלכו אחריו נראו הרבה פחות שמחים מהקבוצה שלנו. אני ואחותי שמחנו שקיבלנו את איריס.

בית הקברות הלאומי ארלינגטון היה התחנה הראשונה שלנו. העמידה מול קברו של קנדי, מוקפות שורות של מצבות לבנות, הייתה חוויה מיוחדת שגורמת לחשוב הרבה. זה היה מקום הרבה סיפורים שנחרתו בזמן.

המבנים של גבעת הקפיטול היו התחנה הבאה של הטיול והקבוצה שלנו. עם סיפוריה של איריס, נראה היה שהבית הלבן, הקפיטול והסנאט מתעוררים לחיים ומתחילים לספר לנו בעצמם על כל מיני רגעים היסטוריים שהם ראו. כשמשפחתי ואני הבטנו בבית הלבן, אבא לחש על חלומות ואפשרויות ועל זה שבאמריקה הרבה אנשים מאמינים שהם יכולים לעשות הכול. זה גרם לי לתהות אם יום אחד גם אני אוכל להגשים את החלומות שלי או לעשות איזה שינוי כזה שיגרום לכולם לחיות טוב יותר.

גבעת הקפיטול

אבא אומר ששום טיול לוושינגטון הבירה הוא לא באמת טיול בלי ביקור במוזיאון הסמיתסוניאן. בזמן שאחותי בהתה ביהלום התקווה המנצנץ, נשביתי בדינוזאורים ובמאובנים עתיקים, שלכל אחד מהם סיפור מלפני עידנים. הכניסה היתה חינם וגם זה שימח אותנו.

אנדרטת לינקולן הייתה חוויה נוספת. כשישבתי על מדרגות האנדרטה, השקפתי על בריכת ההשתקפות וכמעט יכולתי לשמוע את מילותיו של מרטין לותר קינג ג'וניור, אלה שאבא שלי סיפר לי עליהן ביום שלפני הטיול, ״יש לי חלום״. אנדרטאות המלחמה שמסביב הוקמו לזיכרם של קורבנות המלחמה והן מספרות בחלקן סיפורי גבורה, מזכירות לכולם את מחיר החופש.

אנדרטת לינקולן

כשהיום התקרב לסיומו, הקבוצה שלנו שיתפה את חוויותיה. נוסע אחד סיפר שזה היה החלום שלו לבקר בוושינגטון, בעוד משפחה מיפן אמרה שהיא מתכוונת לחזור לטיול ממושך יותר. בין הסיפורים המשותפים, כולנו הרגשנו – היום היה מדהים.

הנסיעה באוטובוס חזרה הייתה שקטה יותר, כשרובם שקועים במחשבותיהם או מנמנמים. כשקו הרקיע של ניו יורק הופיע באופק, הרגשתי שאני מוכרחה להגיד תודה. הטיול היה יותר מסתם נסיעה; זה היה יום שכולו חוויות משותפות, הבנת ההיסטוריה ויצירת זיכרונות עם משפחתי.

למרות שהיום הזה היה עמוס מדי פעם, עבור חובבת היסטוריה בת 12 במסעה הראשון לבירה, זה היה השילוב המושלם של למידה, גילוי וגיבוש משפחתי. אפילו אחותי הקטנה מסכימה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *