‏לקחנו שלושה אנימטורים ישראלים להפסקת קפה בברלין. כמעט יצא מזה סרט

על הספה עם שלושה אנימטורים ישראלים בברלין, יסכה, ניב ועומר שציירו סטודיו בברלין והפכו אותו לאמיתי. קבלו אותם!

שלום, חברים, זאת פעם ראשונה שמדור על הספה מארח שלושה ביחד, ככה שאנחנו מתרגשים לגמרי. יש לכם מושג איך מראיינים שלישייה?

ניב: זה לא שונה מלראיין אדם אחד, חוץ מזה שבסיום הראיון אתה תחזה בוויכוח כאוטי וחסר הסכמה.

אני דווקא מהמר על סוף טוב. יסכה, נתחיל איתך, רק בגלל שיש לך שם של גיבורה בסרט אנימציה. איך זה לעבוד עם שני הבנים כל היום. מי מהם נשבר ראשון באמצע יום עבודה ואומר בואו נלך לאכול איזה דונר אצל הטורקי בחוץ?

יסכה: אני ועומר צמחוניים, כך שאם מישהו בורח לדונר זה ניב. אבל הוא נמנע מזה כי חצי דונר לאחר מכן ומישהו אחר יצטרך לסיים את העבודה שלו כשאנחנו נגרד אותו מהמדרכה ממול. בהפסקות בדרך כלל היינו הולכים לאכול בגלידריה נהדרת בהמשך הרחוב שלצערנו או למזלנו פתוחה רק בחודשי הקיץ.

אז אתם ממש עובדים…

יסכה: כן, בסך הכל העבודה ביחד עובדת מצוין. זאת הסיבה שמלכתחילה החלטנו להכנס לסיפור הזה. אנחנו חברים טובים וזה עוזר. בכל פרוייקט אנחנו משתדלים להגדיר מראש תחומי אחריות ברורים לכל אחד. כולנו מאד ביקורתיים וחשוב שבכל נושא יוכרע למי יש את המילה האחרונה. כמובן שכמו בכל מערכת יחסים יש לעיתים יש מתחים אבל לשמחתנו בזכות התקשורת הטובה בינינו הכל פתיר.

מתי זה מתפוצץ?

יסכה: לפעמים דווקא אני ועומר נסחפים לשירה או לשיחות חסרות פואנטה, עד שניב משתגע ושם אוזניות אטומות שגם פיצוץ גרעיני לא חודר אותן.

שלושתכם בעצם בוגרים של בצלאל בירושלים. כבר פגשתם עוד בוגרים של בצלאל כאן בעיר?

עומר: יש לנו כאן לא מעט חברים טובים שאנחנו מכירים מהלימודים בבצלאל, חלק מהם היו איתנו בכיתה ואנחנו שומרים על קשר טוב.

ברלין מזכירה לכם במשהו את ירושלים?

עומר: הן לא דומות אחת לשנייה כלל, אבל למעשה גם ירושלים וגם ברלין כל כך יוצאות דופן מכל עיר אחרת שאי פעם היינו בה. הדמיון בין שתי הערים הוא שהחיים בהן מאוד מעודדים יצירה. החיים בהן הם כמו מחקר אנתרופולוגי מלא בשאלות, התמודדות עם עבר או הווה לא פשוט, קונפליקטים וכמובן תרבות עשירה.

ספרו לי קצת על הסטודיו החדש שלכם, מה אתם עושים עכשיו.

ניב: יש לנו כמה רעיונות בתהליכי פיתוח שאנחנו משתעשעים איתם בכל מיני כיוונים – סרט ומשחק מחשב, אבל אין לדעת לאן הם יצמחו. במקביל אנחנו עובדים על שני פרוייקטים. הראשון הוא קליפ למוסיקאי "jviewz" שאנחנו מאוד אוהבים את המוסיקה שלו. הפרוייקט השני עדיין אי אפשר להרחיב כי הוא תחת הסכם סודיות, אבל הוא קשור לעולם הטלווזיה. שניהם צפויים לצאת לאור באזור אפריל.

כמה מלים עומר על הסרט שכבר השלמת.

עומר: לקראת סוף 2011 סיימתי את הלימודים בבצלאל, ובסוף השנה יצא סרט הגמר שלי "FOR THE REMAINDER" לאוויר העולם ונכנס לסצינת הפסטיבלים העולמית. סרט קצר בן 6 דקות, בטכניקה של מראה מאויר בתלת מימד.

על מה הסיפור?

יומו האחרון של חתול בית זקן שנפרד מביתו במסע נוסטלגי אחרון לפני מותו.

זה לא מריח לי כמו קומדיה.

לא. הסרט הוצג בהמון פסטיבלים ותערוכות בינלאומיות ובעקבותם יצא לבקר במקומות שונים בעולם, ביניהם ברלין.

ככה נפגשת עם ברלין?

כן, האווירה בברלין קסמה לי. הרגשתי שיש פה רוח אמנותית חיה וערב רב של יוצרים מכל העולם שהייתי שמח לעבוד איתם.

ניב, ספר משהו על הסרט שלך משא שעשית בשיתוף עם רוברט מורנו

ניב: משא מספר על איש זקן החותר בסירה בלב ים. יחד איתו על הסירה מאות טלווזיות פועלות. כל אחת מהם מציגה זיכרון מחייו. אבל הסירה שוקעת. כדי להישאר מעל המים, האיש הזקן צריך להחליט על איזה מהזכרונות הוא מוכן לוותר ולזרוק למים.

לא קומדיה.

לא. השלמתי את הסרט ב-2014 ומאז הוא השתתף בקרוב לחמישים פסטיבלים ברחבי העולם וגם זכה בכמה מהם. רוצה לראות קצת?

תביא

יסכה, מה החזון של הסטודיו שלכם? 

יסכה: הדבר המרגש ביותר היום הוא שאפשרויות החשיפה ליוצרים, הפצת תכנים וכל הפלטפורמות האינטרנטיות שינו את חוקי המשחק. האופק הטכנולוגי משתנה בקצב כל כך גבוה והאפשרויות כל כך מגוונות. התחייבות לפרויקטים מסוג מסוים או לעשייה בטכניקה כזו או אחרת היום כבר לא הכרחית.

מה זה אומר ברמת העבודה היומיומית?

יסכה: כולנו היינו רוצים להשאיר את האופק האומנותי שלנו רחב ככל האפשר ולהתעסק בפיתוח רעיונות בכמה שיותר מדיומים – סרטים קצרים, סיפורים, משחקים, מציאות מדומה וכמובן סרטים באורך מלא.

איפה אני תופס אתכם בעוד חמש שנים?

יסכה: אני מאחלת לנו להשאר חדשניים ומקוריים, להצליח להפתיע את עצמנו ובעיקר להצליח ליצור דימויים וסיפורים שיחקקו בזיכרון ויעוררו השראה אצל אחרים, כמו אלו שמעוררים בנו השראה וגורמים לנו להמשיך ליצור.

כמו מי אתם רוצים להיות בתעשיית האנימציה? מי מהווה בשבילכם מודל?

ניב: יש הרבה יוצרים שמהווים בשבילנו מקור השראה. המאחד ביניהם הוא שהיצירות של כולם הן יוצאות דופן מכל מה שהיה נחשב סטנדרטי בעולם האנימציה והקולנוע. אם זה ארי פולמן שעשה את וואלס עם באשיר ושהסרטים שלו מטשטשים את הגבול בין קולנוע לאנימציה, כריס לאנדרת' שהסרט הקצר שלו ריאן הוא דוגמא יוצאת דופן לשימוש בכלים אנימטיביים, דייויד אוריילי, The external world, שהאסתטיקה שלו רחוקה ממה שהיה מקובל במיינסטרים…

ברלין נותנת השראה ליוצרי קולנוע?

עומר: לחלוטין. חוץ מההיסטוריה שבה כבר נגענו, ההשראה הנוספת היא האנשים. פגשנו מקומיים, זרים, מהגרים ופליטים ולכל אחד סיפור אחר. האוכלוסיה כל כך מגוונת שכל דיאלוג יכול להגיע למקומות שלא יכולנו לדמיין. כמות האמנים בברלין כל כך גדולה שבכל שבוע מתקיים אירוע כלשהו שמאגד אנשים יצירתיים, בין אם זה הרצאות, הקרנות סרטים, הופעות, הקראות ספרים או פרפורמנס בתחפושות תרנגולים על גדות נהר השפרה.

אה, ראיתי את זה…

ניב: אנחנו עדיין מופתעים איך כמעט בכל שבוע אנחנו מגלים אוצרות תרבותיים חדשים שלא הכרנו. רק בשבוע שעבר עומר הכיר לנו את זירת ה"פינגר בורדינג" בפרידריכסהיין – מגרשי סקייטבורד שרוכבים עליהם עם האצבעות. זה ספורט שאנשים לוקחים מאוד ברצינות, מגיעים לרמות מקצועיות מדהימות ומשקיעים בו כסף רב בציוד. די מדהים ומתישהו זה ייכנס לאחד התסריטים שלנו.

ניב ויסכה, אתם רק שנה פה, עומר אתה עוד פחות, כמו מה זה מרגיש? הזמן פה רץ מהר יותר, לאט יותר?

יסכה: הזמן רץ בנעימים. האיכות של הזמן היא החשובה ובינתיים הוא איכותי ביותר. הכל עדיין מרגיש כל כך חדש ואנחנו נהנים מכל רגע.

ברלין היום מעניקים לכם מיליון יורו על חשבון רווחים עתידיים מפרסומת סמויה לאורז לבן של סוגת, איך קוראים לסרט העלילתי שאתם עושים בכסף הזה ועל מה יספר?

יסכה: The return of the third Rice. מחזמר בשלוש מערכות , הגיבור מת אבל הסיום אופטימי.

עד שהסרט יהיה מוכן, איזה קטע אתם בוחרים בשבילנו להציג כאן?

עומר: שואוריל 2016. מקבץ עבודותינו הטובות ביותר מאוגדות לדקה וחצי של אושר.

כבר אהבתי. בואו נראה.

HoopoeDream Showreel 2016 from Omer Ben David on Vimeo.

לסיום, המלצה לקוראינו, איפה קונים אשתנור טוב בסביבה שלכם?

עומר: אתה יודע שאנחנו לא ירושלמים נכון?

התחקירנית פוטרה, אתה יכול להמשיך.

עומר: אין לנו מושג לגבי לאפות אבל ההמבורגר הצמחוני הכי טוב נמצא ב hans im glueck. אם אתם בנוייקולן אז ב bbi.

יסכה: הקולנוע הכי מפתיע שאי אפשר למצוא הוא ה Sputnik Kino ב- Suedstern.

ניב: והציור קיר הכי מוזר הוא השימפנזה שעושה סלפי ליד אנה פרנק ב Hackesher Hoefe.

איזו הרמוניה, אמרתי לכם שזה ייגמר טוב. 

עומר, ניב ויסכה: תודה!