‏אחרי שהעפלתם

"עכשיו כל הנשים של הכפר אצל הכלה בבית אבל אחר כך יבואו הגברים ויתנו את המעטפות עם הכסף. בעדין הם ילכו לעוספיה שם תהיה החתונה הגדולה," היא מספרת לנו תוך כדי שהיא מניחה סלטים על השולחן.

הגיעו ב-48

אולי זה הביקור שלנו במוזיאון ההעפלה הסמוך בעתלית, רק שעה קלה קודם שמוציאה ממני את השאלה, ואיפה המשפחה שלך היתה בזמן שהמשפחה שלי העפילה לפה בהמוניה? היא מספרת שהם גרו איפה שהיום עין הוד ושבשנת 48 הוציאו אותם והם הגיעו לכאן.

האמת היא שהנוף בעין חוד לוקח בהליכה את הנוף של עין הוד מה שמצמצם מעט את בעיית ה-וג'דאן שלי. הם השתדרגו לא רע והיום מול המסעדה יש הר תלול וגבוה שעליו רועות עיזים ויש בו מערות ששימשו אנשים שלא דיברו אף אחת מהשפות שנשמעו כאן באלף השנים האחרונות.

כל הסועדים בשעת אחר הצהריים שבה הגענו הם יהודים. כולם עפים על החומוס הגרגרי, הטחינה, הסלטים (בעיקר הגזר…) והמנות העיקריות. וג'דאן ובני המשפחה שלה משיבים ב-עפוון על כל שוכרן שאחד מאיתנו אומר ו-סחטיין על כל ציון לשבח של אחת המנות.

פותחים גם אחרי שסוגרים

אנחנו לוקחים את הזמן ופתאום שמים לב שכולם עזבו ונשארנו רק אנחנו והמשפחה של וג'דאן. מתי אתם סוגרים פה? אני שואל את וג'דאן בערבית רק כדי להיות בטוח שאנחנו לא מעכבים אותם. וג'דאן אומרת שבדרך כלל הם סוגרים בשמונה אבל היום התקשרה משפחה וביקשה לבוא בתשע וחצי. "שאלתי את אמא שלי והיא אמרה, יאללה, נישאר פתוחים, שיבואו."

בחוץ הילדים רצים על הכביש והמבוגרים כבר מתכנסים ליד אחד הבתים שבו נמצאת עכשיו הכלה. בקצה השביל, מכונית מקושטת מביאה את החתן.

בדרך החוצה וג'דאן מספרת שהמטרה שלה עכשיו זה לדבר אנגלית בחופשיות. היא לומדת כל יום בעזרת גוגל טרנסלייט. מכניסה משפטים בערבית וזוכרת את התרגום שלהם בעל פה.

מוזיאון ההעפלה עם התצוגות המרשימות שלו נמצא רק רבע שעה נסיעה מפה. איכשהו קשה לי לדמיין אפילו את אחד מבני המשפחה של וג'דאן מבקר בו, מצד שני, ליהודים שכבר העפילו, לא כדאי לפספס את הנתיב הזה עם כל הנוף לואדי, האוכל המצוין, החתונות והחלומות של וג'דאן.