English
Français
Deutsch
Español
Italiano
מסעדת כנען בפרנצלאואר ברג היא המקום הכי ישראלי והכי לא ישראלי בברלין. מדובר בנקודת מפגש תרתי משמע. לא רק מקום שמגיעים אליו כדי לאכול אלא גם מקום שמסביר איך אוכל טוב נוצר בעזרת החיבורים הנכונים.
שני אנשים אחראים לפלא הזה שהמוטו שלו הוא "כל מה שהמלחמה יכולה לעשות, השלום יכול לעשות טוב יותר". השניים הם ג'ליל דביט מרמלה ועוז בן-דוד. הראשון הוא שף ומסעדן (מסעדת סמיר ברמלה) והשני מומחה לפיתוח עיסקי שגויס תחילה כיועץ.
תוך זמן קצר נוצר הקשר שהוביל למסעדה שהיא הרבה יותר מקום לצמחונים-טבעונים והרבה פחות חומוסייה קלאסית. ג'ליל ועוז עשו הכול כדי למזג ולאחד כוחות תוך ניצול הכוח של הביחד. גם השם כנען מתייחס למקום ממנו הגיעו השניים אבל לפני עידן הסכסוך הערבי ישראלי. מנת הדגל של כנען – החמשוקה – היא שילוב של שני מתכונים שכל אחד הביא מהבית שלו. אפילו האות K בשם המסעדה מופיעה ככתב ראי ונראית קצת כמו אל"ף העברית. מה אפשר ללמוד מזה שההפוך על הפוך נראה טוב יותר דווקא כשמחברים בין הערבי והיהודי?
בכלל רוב המנות שמוגשות בכנען הן מנות "מאוחדות". אפילו המלוואח התימני קיבל טוויסט עם תוספת של סביח עיראקי בתוכו. גם המקומיים בעלי הטעם האירופאי לא נשכחו במשוואה והכנאפה של כנען קיבל תוספת של ריבת דובדבנים חמצמצה. החומוס יכול להגיע כאן עם לביבות תפוחי אדמה גרמניות מסורתיות. כאמור, החיבור הוא המסר.
המקום עצמו אינו "יפה" במיוחד. ההשקעה היא ביצירת ערבוב בין אנשים ובין טעמים ופחות בדקורציה או בחוויה החזותית. כן, גם הצוות במטבח מגיע ממקבץ מרשים של מדינות. התורים בכניסה כמו גם העובדה שהמסעדה התחילה את דרכה כמסעדת פופ אפ ומהר מאוד נכנסה לתלם של שבוע עבודה מלא מרמזים שזהו מקום שכדאי מאוד לדגום ואז להפוך לבית.
גם החיבוק התקשורתי יכול ללמד משהו ואם לא זה, אולי הכניסה של המסעדה למספר דירוגים מסוג 'המסעדות הטובות בברלין'. למרות היותה של המסעדה צעירה עדיין בנוף המסעדות הברלינאי אפשר לומר כבר עכשיו שעם הצלחה וחומוס קשה להתווכח.
כתובת: Kopenhagener Str. 17
[site_reviews title="הדיעה שלכם" category="22720" assigned_to="178265" id="jk4ahqik"]
ג'ליל דביט. מיפו לרמלה ואז לברלין
לא מקום מפואר. הפאר הוא באוכל
פלאפל, חומוס, סביח, מסבחה. ויש גם בורקס
מרק דלעת וטחינה
ליד מסילת הרכבת
נשמח אם תספרו לנו — זה עוזר לנו לשפר ולעדכן את התוכן עבור הקוראים האחרים.
המקום הכי אוברייטד בעיר. הייתי פעם אחת, חיכינו שעה לאוכל, עוז צרח על העובדים בצורה הכי מביכה ולא נעימה שיש, האוכל היה בינוני והחומוס – לא הכי טוב בברלין, בוודאי שרחוק ממה שיש בישראל.