מאת סמי גולד
לפקרה היא המקום שבו נולדה האמנות הקפריסאית העממית המכונה "לפריטיקו" אשר המוניטין שלה חרג מעבר לגבולות קפריסין והפכה להיות ידועה ברוב מדינות אירופה. הכפר חייב את רווחתו ושגשוגו באמנות הרקמה ובסחר שלה שהחל מסוף המאה ה -19.
לפקרה ממוקמת למרגלות הרי הטרודוס Troodos בדרום מזרח ההרים, 650 מטר מעל פני הים, 45 ק"מ מניקוסיה, 30 ק"מ משדה התעופה של לרנקה ו- 12 ק"מ בלבד מכביש ניקוסיה – לימסול. לא ממש רחוק מן הים, ובכל זאת, גבוה מספיק עבור האוויר הלח המגיע מן הים ומתייבש קודם שהוא מגיע לכפר.
לפקרה הופכת ליעד תיירות מצוין במהלך הקיץ בגלל הלחות הנמוכה יחסית ממאי עד אוקטובר וגם הטמפרטורות המתונות באזור.
כיום, אוכלוסיית הכפר, אשר בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה היתה כ- 2500 תושבים, אינה מונה יותר מ -1000 תושבים, וסובלת מהגירה שלילית ומעבר מהכפרים לעיר. מספר ניכר של המקומיים מתגוררים בניו יורק, בלונדון, בדרום אפריקה ואפילו באוסטרליה.
שמו של הכפר לפקרה נובע מצבע הסלעים הקלים שסביבם: "סלעים לבנים = לפקרה". בהתחשב בממצאים הארכיאולוגיים, אזור לפקרה היה ככל הנראה מיושב במשך מאות שנים. אף כי אין כל ראיה רלוונטית, סביר להניח שההתנחלות הוקמה בהדרגה והגיעה למעמדה הנוכחי במהלך הפשיטות הערביות בין המאה השביעית וה -9 לספירה. תושבי האי ברחו בשל הפשיטות ונאלצו לעבור מאזורי החוף שבהם הם חיים אל פנים הארץ, בחיפוש מקומות בטוחים יותר להתיישב.
אולם, ההצהרה ההיסטורית הראשונה הכתובה על לפקרה מובאת באותיות קפריסאיות גדולות: סנט נופיטוס המתבודד, שנולד בשנת 1134 בלפקרה.
בתקופת הכיבוש על ידי הפרנקים, לפקרה הפכה את הבישוף היווני האורתודוכסי של לימסול, אמטוס Amathus ו קוריון והיה אחד מארבעת הבישופים של החשובים. זה אירוע שבעקבותיו התקבלה החלטת האפיפיור לפיה יש להפקיד את הנהלת הכנסייה בקפריסין תחת סמכותו של הארכיבישוף הלטיני, ושהבישופים היוונים האורתודוכסים נאלצו לנטוש את אחיזתם בערים ולהתיישב באזורים הכפריים.
בתקופת הכיבוש על ידי הוונציאנים (1489 – 1570) היתה למקום נופש קיץ עבור האצילים הוונציאנים ובני משפחותיהם.
לאונרדו דה וינצ'י, אמן רנסנס גדול ביקר קפריסין בסוף המאה ה -16 כאורח של קתרין קורנרו Cornaro – מלכת קפריסין. הוא ביקר בכפר לפקרה וקנה מפה גדולה רקומה מכל עבר, שנתרמה לקתדרלת מילאנו.
בשנת 1570 הטורקים כבשו את קפריסין ואת הכפר לפקרה שאליו הגיעו אזרחים כדי להציל את עצמם, ובסופו של דבר היה הכפר הקורבן הראשון של הפלישה העות'מאנית. הכפר נשדד ואוכלוסייתו נטבחה. אירוע משמעותי נוסף שהתרחשה בתקופה זו הוא ההתנחלויות הסמוכות הקטנות שננטשו מטעמי בטיחות ושאוכלוסייתן עברה לכפר לפקרה.
כמה שנים מאוחר יותר בתקופת הקולוניזציה הבריטית שהחלה בשנת 1878 ובמדויק בשנת 1883 לפקרה ומורפו הוכרזו לעיריות הכפריות הראשונות בקפריסין. בניין העירייה הפך להיות מבצעי ויש כבר עובדות להתפתחות נוספת של הכפר שתרם תרומה דרמטית להתקדמותו ורווחת התושבים. הוקמה משחטה, אטליז וחנות בשר חזירים. מנורות רחוב הותקנו כדי לשפר את התאורה המקומית וטופלה בעיית המחסור במים. בשנת 1934 הותקנה מערכת חשמל בכפר, על מנת לספק את כל החשמל הנובע מהסכם חתום על ידי העירייה וחברה פרטית. בשנת 1938 הותקן קו טלפון המחבר את לפקרה עם לרנקה.