מאת יפעת שטרן סבח
אחרי ארבעה ימים בניו יורק שכרנו רכב ויצאנו לקראת מדינות ניו אינגלנד. ההרכב הוא בעלי, אני, הילד שלנו, חמותי, הוריי ואחותי הקטנה. בעלי ואני עשינו בעבר חלק נכבד מהטבע שיש לארצות הברית וקנדה להציע כולל הרי הרוקיז האמריקאים והקנדיים, ילוסטון, הגרנד טייטון, יוסמיטי, הגרנד קניון וכל שאר הפארקים ביוטה ואריזונה אז יצאנו בציפייה לטבע חדש ומעניין כשהתיכנון הוא לראות את מדינות ורמונט (ההרים הירוקים), ניו המפשיר (ההרים הלבנים) וקצת מסצ'וסטס (בוסטון) בשיא השלכת.
כל התחזיות הראו שנגיע בתחילת השלכת ונזכה גם לראות את הפיק שלה, אך נראה שהפיק יהיה רק כמה ימים אחרי שנעזוב את האזור וזה בסדר גמור כי עדיין זכינו לראות מראות יפים של שלכת מתקדמת וצבעונית.
ורמונט
הגענו אליה ראשונה, כחמש וחצי שעות נסיעה מניו יורק (אך יותר אם בוחרים לנסוע בכביש 100 שתואר ככביש נופי שכדאי לנסוע בו). היו בו בהחלט נקודות יפות, אך רואים נקודות יפות כה רבות במהלך השהייה בורמונט שאפשר לעשות את חלקו של הכביש כמו שאנחנו עשינו, במיוחד כשהמבוגרים שבנינו איבדו את הסבלנות לנסיעה וכשגם היינו כבר קרובים לאבד את השמש בשל העצירות בדרך להיכנס לסופר ולהצטייד בנשנושים, לחלץ עצמות וגם להצטלם עם דלועיים ואווירה הכפרית.
ורמונט מקסימה עם אנשים סופר חביבים (במיוחד אחרי ניו יורק…). ראינו סימנים של השלכת המתחילה, עצי מייפל בגוונים צהובים, כתומים, ורודים ואדומים והמצלמה לא הפסיקה לעבוד לצלם את היופי הזה! חלק גדול מטיול בה הוא הנסיעות בתוך היופי הזה.
לינה
לילה ראשון ישנו בברלינגטון (Burlington) במלון של Best western (היינו מרוצים) בעלות של 170 ללילה כולל מיסים. בדיעבד יכולנו לישון שני לילות בסטואו (Stowe) שם ישנו במלון יותר מיושן שהכל מעץ בשם Northern Lights Lodge, עם קסם אותנטי של אמריקה של פעם. בזמן חורף וסקי המקום עולה 200 דולר ללילה כולל מיסים. יכולנו גם לישון לילה ראשון איפשהו בדרך מבנינגטון לסטואו או ברלינגטון כדי להקל על אורך הנסיעה.
אגם שמפליין (Lake Champlain)
אגם מדהים בצבעו הכחול על רקע ההרים וגודלו שמגיע גם לאזורים בקנדה (ורמונט גובלת עם ניו יורק, ניו המפשיר וקנדה). ביקרנו בו באזור העיר ברלינגטון.
עיר הבירה של ורמונט – מונטפלייר (Montpelier)
ביקרנו בחוות המייפל Morse Farm Maple Sugarworks – במקום קיבלנו הסבר על יצירת המייפל פלוס סיבוב ביער בשטח החווה, חנות עם דברים מקומיים וסביבה מהממת לצילום עם דלועיים (לקראת הלואין). בנוסף, אפשר למצוא בעיירה גם את בית משפחת וון טרמפ מצלילי המוזיקה (אנחנו לא חיפשנו אותו). אגב, ורמונט היא המדינה עם מספר התושבים המועט ביותר ועיר הבירה שלהם היא עיר הבירה עם מספר התושבים הקטן ביותר בארצות הברית.
מפלי ג'ורג' (Sterling Gorge Falls)
יער קסום עם עלים בגוונים אדומים שנשרו על הרצפה עם שמונה מפלים. אנחנו זכינו לראות אחד מהם והיינו חייבים להמשיך בדרכנו לפני שהשמש תשקע (מסלול ההליכה הכולל לכל המפלים לא רציני, כעשר דקות).
הר מנספילד (mount mansfield)
יש אפשרות לעלות ברכב תמורת סכום מסויים או ברכבל תמורת 28 דולר לאדם (ילד חינם). אנחנו בחרנו לעלות ברכבל. הנוף מקסים בעליה ומלמעלה. הגימיק של ההר הוא שהוא נראה כמו פרצוף של אדם המביט לשמיים ואזורים שונים בהר הם איברי הפנים שלו (המצח, האף, השפה העליונה וכו'). בינינו – צריך דמיון כי זה מאוד אבסטרקטי.
מפעל הגלידה של Ben & Jerry's
ב-Waterbury. משלמים ארבעה דולר בכניסה ומקבלים סיור קליל במפעל פלוס טעימה של גלידה אחת בסופו. ציפינו ליותר טעימות, אבל אז לא היה מקום בבטן לקנות ממבחר הגלידות שנמכרו בחוץ. המקום נחמד לחצי שעה של צילומים, שיטוט בחנות מזכרות והסיור יחד.
ניו המפשיר
הדרך אליה מורמונט על כביש 2 מאוד יפה, יכולנו לעשות דרך קצרה על כביש שהומלץ (232), אבל ויתרנו כדי להספיק להגיע ל- Mount Washington.
לינה
את שני הלילות בניו המפשיר עשינו ב- North Conway במלון מקסים בשם golden gables inn שלא כלל ארוחת בוקר, אבל היה קסום מאוד באווירה שלו. מאוד ממליצה בעלות של 180 דולר ללילה כולל מיסים.
האאוטלטים של צפון קונווי
מרחק הליכה מבית המלון שלנו היה אזור אאוטלטים שידענו עליהם מראש. הסתובבנו שם והרגשנו בישראל-שמענו רק עברית מימין ומשמאל.
זה היה ביקור ראשון באאוטלטים עבור המשפחות שלנו – אבא שלי פרש די מהר (מזל שהיינו קרובים למלון), אמא שלי מאסה מההסתובבות די מהר, אחותי הבינה שזה לא כזה וואו כי היום יש הכל בארץ במחירים לא רעים ואמא של בעלי גילתה עולם חדש ודווקא קנתה קצת. אני שמחה שלא כולם התלהבו כי בלילה השני העדיפו לנוח במלון. לפחות עד האאוטלטים בוגאס לא יציקו על קניות.
הר וושינגטון (Mount Washington)
הגענו לאזור ההר בשעה ארבע, כשכבר נסגר ונאלצנו לחזור בבוקר למחרת בשמונה וחצי, עם הפתיחה. עליה להר נמשכת 45 דקות וגם הירידה ממנו והכביש הוא לא פשוט, כך שהם לא מאפשרים שהייה בו לאחר השעה ארבע ומאלצים אנשים לרדת.
התנחמנו בצילומים לצד הנחל שעבר שם ועץ אחד אדום מהמם שנראה כאילו כל הטיול היה רק בשבילו וחזרנו למחרת עם הפתיחה בשמונה וחצי בבוקר.
התשלום – 29 עבור הרכב והנהג ו-9 דולר לכל נוסע באוטו מלבד הבן שלי שהיה כרגיל חינמי. קיבלנו הוראות עליה והיסטוריה על ההר בדף ובדיסק ומדבקה לפגוש האוטו שעשה זאת והגיע לפסגה.
התחלנו עליה באזור יפה, שוב בין מלא עצי שלכת צבעוניים כמו בסרטים… ואז ככל שעלינו לגובה, כל האוטו, מלבד בעלי שהיה יותר גיבור מאיתנו והבן שלי שהיה עסוק בטאבלט, קיבל פיק רגליים ורצה לעשות אחורה פנה. הכביש מלחיץ – מדובר בעליה להר בגובה 1917 מטר, כשהכל פרוץ ללא גדר בכביש לא מאוד רחב והנסיעה היא ממש בתוך עננים.
כשמגיעים לפסגה מגיעים לערפל, רוחות וקור שאי אפשר לעמוד בו. התנחמנו בזה שעלינו על הבוקר, עם הפתיחה ולא פגשנו מכוניות מולנו שירדו כי אז הפחד היה גדול יותר. בדרך חזרה כבר היינו רגועים יותר. כחצי שעה לכל כיוון כי לא הייתה תנועה, לרוב הבנו שזה 45 דקות לכיוון.
ההרים הלבנים
נקראים כך בשל סלעי הגרניט. על כביש 112 שחלקו ידוע גם בשם כביש קנקגמס הוא כביש מעגלי שהופך לכביש 302 ועליו נקודות תצפית מאוד יפות של מפלים, גשרים ומסלולי הליכה בטבע.
התיכנון היה לעצור בנקודות שהמליצו עליהם:
Sabaday falls, lost river (מסלול הליכה), flum gorge (קניון יפה שבו הוחכים כשעה וחצי), silver cascad (מפל). בפועל מפלי ה – Sabaday היו סגורים לשיפוצים. עצרנו במקום אחר ממש בתחילת הכביש שנקרא Lower falls, בLost river ויתרנו כי הילד נרדם, העלות (20 לאדם) לזמן שנשאר לנו עד לשקיעה לא הייתה משתלמת בהתחשב בזה שתיכננו את זה עם העגלה ולא היינו מצליחים לעשות את כולו ובסופו של דבר גם לא יכולנו לעשות אותו אם היינו רוצים כי פרצה שם שריפה בהר למעלה שהחלה להתפשט גם לכיווננו.
ל- Flum gorge יצאנו בעלות של 16 דולר ונהנו מאוד. מסלול של כשעה וחצי למי שלא לוקח את השאטל לחלקו הראשון של המסלול וכשעה למי שכן).
Silver cascade – אלא אם טעינו, אז המפל לא בתקופה טובה וזה היה בקושי היה מפל.
חשוב לציין שנסיעה בכביש עצמו לא עולה כסף, מלבד עלות של חמישה דולר המקנה לך אפשרות לעצור ולחנות במהלך הכביש. מקבלים מפה המראה את נקודות התצפית ונקודות המים וכן גם את מעברי ההרים שנקראים פה, במזרח ארצות הברית (Notch). המפה מאוד מסורבלת – במקום לעשות מספור עוקב לפי סדר האטרקציות הם עשו רשימה ממוספרת שרירותית של האטרקציות לא לפי סדרן ואז צריך לחפש ברשימה ואז לאתר את המיקום של המספר. ממליצה להביא מפה של ניו אינגלנד שתעזור לכם בהתמצאות.
מפות
בעלי גיחך כשהבאתי מפה פיזית כשיש לנו גוגל מפות מקוון, אבל אני שזכרתי איך המפות עזרו לנו בטיולים הקודמים בחלק המערבי של ארצות הברית התעקשתי והיא באמת עזרה ולא רק באזור ההרים הלבנים, אלא גם באזורים ללא קליטה וגם ברגעי החלטה מאיפה עדיף לנסוע מבחינת נוף או התייעלות בזמן. לכל מקום שאתם מטיילים בו בארצות הברית והוא כולל נסיעה- הצטיידו במפות.
מסצ'וסטס
יצאנו לכיוונה מוקדם בבוקר מניו המפשיר, כשעתיים וחצי נסיעה עם קצת עצירות בדרך לעוד צילומי עצים (אצטרך אלבום נפרד רק בשבילם). ממה שקראתי על בוסטון לפני לא הבנתי מה מיוחד בה כל כך ומה יש לה להציע. המטרה שלשמה הגענו אליה היא ללינה לפני טיסה לסן פרנסיסקו ושייט צפייה בלוויתנים.
שייט צפייה בלוייתנים
חיכיתי עם ההזמנה ממש לבוקר בידיעה שיכול להיות שנפספס משום שלא ידעתי אם נרצה להישאר עוד בניו המפשיר וגם בגלל מזג האוויר שיכול להשתנות. בדקתי כל הזמן האם יש עדיין מקום להזמנה וגם התקשרנו בבוקר לקפטן ביל, ב- Gloucester, עליו קיבלתי המלצה. קפטן ביל הוציא בעשר בבוקר שהיה מוקדם מדי עבורנו אז קיבלנו ממנו מספר למקום אחר בשם 7 seas whale watch
לקחנו את השייט איתם שיצא ב-13:00, בעיקרון למשך ארבע שעות, (יצא לנו שלוש שעות סופר מספקות) בעלות של 43 דולר למבוגר אחרי הנחת טריפל AAA. מחיר רגיל 48 דולר. למי שלא מזמין מראש ממליצה להגיע כשעה קודם כי העלייה לסירה מתחילה כבר חצי לפני היציאה. סירה נוחה, יש חלק פנימי נוח עם ספסלים וכיסאות וגם מקום לקנות אוכל, שתייה ואפילו פופקורן ואלכוהול.
באנו עם ציפיות נמוכות שנראה איזה זנב של לוייתן אחד או גג שניים. בסוף ראינו משהו כמו 12 לוויתנים והצגה שלמה… . לבד, בזוגות או בשלשות. שוחים, מוציאים מים וצוללים והכל במרחק כלום ממך! זה היה אחד הדברים המטורפים שראיתי וכבר ראיתי דובים מטיילים לידי ואפילו אחד עובר לי מול האוטו.
לינה
הטיסה שלנו לסן פרנסיסקו יוצאת בשמונה בבוקר, לכן העדפתי מלון בקרבת שדה התעופה – לקחנו את הילטון שנמצא ממש קרוב בשטח השדה (חצי קילומטר), ויתרנו על לצאת לעיר (למרות שיש רכבת תחתית עד למרכז העיר במרחק לא גדול) והחזרנו את הרכב יום קודם כבר לשדה. השתמשנו בשירות השאטל שיש למלון גם לחזרה מחברת השכרת הרכב וגם לבוקר לשדה התעופה.