היריבות בין ריאל מדריד לאתלטיקו מדריד היא אחת המסקרנות בעולם הכדורגל הן בספרד והן בעולם. היריבות העיקשת הזאת והאיבה הנישאת עימה נטועות עמוק במסורת החברתיות-תרבותיות וההיסטוריות של העיר מדריד ומשקפת את הזהויות המנוגדות של שתי קבוצות הספורט ומה שהן מייצגות.
מקורות והקשר היסטורי
האיבה בין ריאל מדריד ואתלטיקו מדריד התחילה אפשר לומר כבר במפגש הראשון בין הקבוצות ב-1928. ריאל, שנוסדה ב-1902, ביססה את עצמה במהירות כאחד המועדונים המובילים בספרד. אתלטיקו, לעומת זאת, נוסדה ב-1903, בתחילה כשלוחה של אתלטיק בילבאו ולא זכתה מייד לאותה תהילה.
במובנים רבים, היריבות משקפת דיכוטומיה בחברה הספרדית. ריאל מדריד, מראשיתה, נתפסה כמועדון הממסד המייצג את הכתר הספרדי ואת האליטה. המלך אלפונסו ה-13 העניק למועדון את התואר "ריאל" (שפירושו בספרדית "מלכותי") ב-1920, תוך הטמעה נוספת של הקשר שלו עם המלוכה והממסד. הסנטימנט הזה התחזק במהלך הדיקטטורה של פרנסיסקו פרנקו כאשר נתפס – בצדק או שלא – שריאל היא המועדון המועדף על המשטר.
בניגוד לכך, אתלטיקו מדריד נתפסה היסטורית כקבוצה של מעמד הפועלים. אתלטיקו על מתקניה ובסיס אוהדיה ממוקמים בצד הדרומי של נהר מנזנארס ויצגו את שכונות הצווארון הכחול. בהתאם זכו להן את הכינוי "לוס קולצ'ונרוס" (יצרני המזרונים).
כרטיסים למשחקי ריאל מדריד באתר ספורטיבי
כרטיסים למשחקי אתלטיקו מדריד באתר ספורטיבי
על המגרש
בעוד שההבדלים התרבותיים והחברתיים מספקים רקע, הקרבות על המגרש בין ריאל לאתלטיקו רק הוסיפו למתיחות. במשך רוב המאה ה-20, ריאל מדריד שלטה בכדורגל הספרדי וצברה מספר רב של תארים בלה ליגה (הליגה הספרדית) וגביעי אירופה. אתלטיקו, למרות תקופות של הצלחה, מצאה את עצמה לעתים קרובות בצל של השכנים המפוארים יותר שלה.
עם זאת, המאה ה-21 ראתה פריחה מחודשת במוניטין של אתלטיקו, במיוחד בניהולו של דייגו סימאונה. כהונתו הביאה מרץ מחודש ליריבות, כאשר אתלטיקו זכתה בתואר לה ליגה ב-2014 והגיעה לשני גמרים של ליגת האלופות ב-2014 וב-2016. לרוע מזלם, בשתי הפעמים נשלל מהם את הגביע האירופי הנכסף על ידי לא אחרת מאשר ריאל מדריד, והנה לכם עוד הוספת שכבה ליריבות.
המעריצים והאווירה
למשחקים בין ריאל לאתלטיקו, המכונה לעתים קרובות "דרבי מדריד", צופים רבים שמעודדים את שני הצדדים. האווירה מחשמלת, גם בסנטיאגו ברנבאו של ריאל וגם באיצטדיון וונדה מטרופוליטנו של אתלטיקו.
עבור אוהדי אתלטיקו, המשחקים האלה עוסקים בהוכחת נקודה לשכניהם המהוללים יותר, להדגים שתשוקה ומחויבות יכולים להשתוות לעושר ויוקרה ולעלות עליהם. עבור אוהדי ריאל, משחקים נגד אתלטיקו מייצגים טענה של דומיננטיות, תזכורת למעמדם כאחד המועדונים הגדולים והמצליחים בעולם.
כרטיסים למשחקי ריאל מדריד באתר ספורטיבי
כרטיסים למשחקי אתלטיקו מדריד באתר ספורטיבי
שחקנים ודמויות משמעותיות
במהלך השנים, דמויות איקוניות משני הצדדים הגדירו את היריבות. עבור ריאל מדריד, אגדות כמו אלפרדו די סטפנו, ראול, כריסטיאנו רונאלדו וזינדין זידאן היו גיבורים במפגשי דרבי מכריעים. מצד שני, לאתלטיקו היו גיבורים כמו פרננדו טורס, דייגו גודין ואנטואן גריזמן, שעמדו גבוה מול יריבותיהם.
עם זאת, לא רק שחקנים מעצבים את הנרטיב. למנהלים יש תפקיד אינטגרלי. בעוד שלריאל מדריד היו כמה מנג'רים משפיעים, אף אחד לא משתווה להשפעה של דייגו סימאונה באתלטיקו. הגישה הקודרת שלו, לעולם אל תאמר-מוות, גילמה את רוחה של אתלטיקו, ויישרה את מגרש המשחקים בדרבי שריאל נהגה לשלוט בו.
משמעות תרבותית וחברתית
כדורגל, לעתים קרובות, הוא יותר מסתם משחק. במקרה של הדרבי של מדריד, זה ייצוג של הבדלים תרבותיים, חברתיים ולפעמים פוליטיים. עם הזמן, היריבות באה לעמוד על המתחים בין הישן לחדש, הממסד ותרבות הנגד, האליטה ומעמד הפועלים.
בעוד שעלייתה של אתלטיקו במאה ה-21 טשטשה חלק מהקווים הללו – אחרי הכל, הם עכשיו גם מהאליטה של אירופה – ההקשר ההיסטורי נותר בעינו.
כרטיסים למשחקי ריאל מדריד באתר ספורטיבי
כרטיסים למשחקי אתלטיקו מדריד באתר ספורטיבי
