שלום לכולם! זה אני, האק. אני יכול לנחש שאם אתם שם בישראל קוראים את זה, אתם מחפשים למצוא קצת הרפתקה בעיר הזאת כאן של ניו אורלינס. ובכן, שבו טוב, כי יש לי כמה סיפורים וחוויות לחלוק אתכם. נצא לדרך?


המיסיסיפי האדיר:
לטייל ליד הנהר
כאן הנהר תמיד היה חבר אמיתי בשבילי, בדיוק כמו ג'ים. גדת הנהר בניו אורלינס נותנת תחושה של פעם. עכשיו, במקום רפסודות, הם השיגו להם סירות קיטור מפוארות כמו הנצ'ז. הם אפילו צירפו להם להקות ג'אז, מנגינות פלייאין שיגרמו לטום סוייר לטפוח על רגליו!

הרובע הצרפתי:
ללכת ברחובות
חלק זה של העיר מרגיש מבוגר יותר מאשר האלמנה דאגלס! לשוטט ברחובות המרוצפים, עם הפחונים הישנים שלהם, זה כמו להיות בחלום. מזכיר לי את הזמנים שבהם אני וג'ים היינו שומעים מוזיקה מסביב לקומזיץ, רק שעכשיו המוזיקה הזאת נמצאת בכל מקום, יוצאת החוצה מדלתות וחלונות פתוחים.

Beignets בקפה דו מונד:
קבלו תחושה
בימים ההם, אני וג'ים אכלנו שפמנון ולחם תירס. אבל הבשרים האלה? הם כמו ענן מתוק של סוכר, במיוחד כשאתה נח על הרגליים. וקפה העולש הזה, יש לו בעיטה חזקה יותר מזו של פרד!

נגני רחוב וג'אז:
עקבו אחרי המנגינות שלהם
המוזיקה בחלקים האלה היא לא רק פריטה על בנג'ו ישן; זה כאילו לכל העיר יש קצב. ראיתי אנשים בפינות מנגנים להם כל כלי מיתר, קצת כמו שהיינו מתאספים לג'ימבורי בזמנו. אם יש לכם חשק למוזיקה אמיתית, עשו את דרככם להיכל השימור.

סיורי ביצות:
לראות את Bayou
החלקים האלה גורמים לי לחשוב על הזמנים שבהם אני וג'ים היינו מתחבאים בסבך. סיורים אלה ייקחו אתכם דרך הביצה, יראו לכם אליגטורים ועצים ותיקים ואתם תרגישו איך הכל מסתורי בערפל. כמעט מרגיש כמו להתגנב עם ג'ים, רק בלי שצריך כל הזמן לברוח משהו.

רחוב בורבון בלילה:
היכן שהאקשן נמצא
עכשיו, הרחוב הזה כאן אחרי השקיעה פרוע יותר מהפעם שטום ואני ניסינו להקים את כנופיית השודדים הזו! עם כל ההילולה, הריקודים והשתייה, זה בלגן שלם של כיף. זה כמו עיירות נהר פרועות, אבל עם אורות בהירים יותר ומנגינות פרועות יותר.

סיפורים מקומיים:
שמעו סיפורים
עכשיו, שמעתי לא מעט מעשיות, מרוחות נהר ועד אוצרות. אבל הסיפורים בניו אורלינס, מלכת הוודו והבתים הרדופים, גורמים אפילו למעשיות של אינג'ון ג'ו להיראות מאולפות. אם יש לכם את ההתלהבות, צאו לאחד הסיורים והאזינו היטב.

גארדן דיסטריקט:
צפו בפאר
החלק הזה של העיר כולו מפואר, כאילו. גורם לי לחשוב על הפעמים שהייתי רואה את אותם בתים גדולים מהרפסודה שלי, תוהה איך להיכנס לחיים האלה פנימה. האחוזות, עם השערים והגנים המבריקים שלהם, הם משהו שאתם חייבים לראות.

מוזיאון ניו אורלינס לאמנות:
להציץ קצת צבע משובח
אני לא הטיפוס בשביל לשבת יותר מדי, אבל במוזיאון הזה יש כמה דברים מעניינים באמת. מציורים ועד פסלים. גורם לי לתהות מה היתה אומרת מיס ווטסון, לראות את כל האמנות הגבוהה הזאת.


איפה לישון בניו אורלינס

הסונסטה המלכותית:
בדקו אם מחכה לכם שם חדר
עכשיו המקום הזה, ממש ברחוב בורבון, הם לא באים יותר מפוארים מזה. גרם לי לחשוב על הבית הגדול שהיה למשפחת גריינג'רפורד. אם אתם מחפשים להיות ממש באמצע כל הרעש והבלאגן, ולא אכפת לכם קצת לבזבז, הרויאל סונסטה הוא המקום בשבילכם.

מלון Monteleone:
ראו אם זה מתאים לכם
שמעתי סיפור על דבר שנקרא 'בר קרוסלה' במקום הזה. עכשיו, לא ראיתי את זה בעצמי, אבל אנשים אומרים שזה משהו מיוחד. המלון הזה קיים יותר מרוב הסיפורים ששמעתי, ויש בו קסם, כמו כינור שחוק היטב.

מלון ישן מס' 77 ונברשת:
שיהיה לכם מקום לנוח
המקום הזה? יש לו היסטוריה. פעם הוא היה מחסן ישן אבל עכשיו זה מקום שבו אתם יכולים לתת מנוחה לעצמות שלכם. המלון לא מפואר כמו אחרים, אבל עדיין נעים, קצת כמו המערה ההיא שטום ואני נהגנו לשחק בה.

מלון פרנצ'מן:
הצצה
עכשיו אם אתם מחפשים להיות קרוב למוזיקה, זה יכול להיות המקום בשבילכם. ברחוב הצרפתים, שם נמצאת המוזיקה האמיתית. למלון יש קסם, קצת כמו המקום של דודה פולי, רק עם יותר ג'אז.

הקוויסבי:
בדקו מה מחכה לכם שם
עבור אנשים שלא מחפשים להוריד על סידור הלינה ערימת של מטבעות אבל עדיין רוצים מקום הגון לתלות את הכובע שלהם, The Quisby's הוא הדבר. ממש על שדרת סנט צ'ארלס, זה דילוג קליל מעל כל ההמולה. קצת מזכיר לי את המקומות הפשוטים יותר שבהם אני וג'ים היינו מניחים את הראש – בלי בלאגן, רק אנשים טובים ומקום לשכב אחרי יום של הרפתקאות.

אני חושב שזה צריך לתת לכם מושג טוב איפה כדאי להניח את הראש כשאתם מבקרים בניו אורלינס. רק זכרו, בעיר הזאת, זה לא תמיד המקום הכי מפואר, אלא זה שאתם מרגישים את רוח הנהר וסיפוריו.



ג'אז במרכז העיר של NOLA (ניו אורלינס)

ובכן, עכשיו, אם כפות רגליכם דורכות בניו אורלינס אבל אתם לא מתייחסים למוזיקת הג'אז, אתם יכולים מבחינתי באותה מידה לצוף במורד המיסיסיפי עם אטמי אוזניים! ג'אז כאן זה לא רק מוזיקה; זה נשמת אפה של העיר, כמו זרם הנהר, זורם ללא הרף ומלא חיים.

אולם השימור:
הקשיבו
בבניין ישן, בדומה לאלה שאני וטום היינו מתגנבים אליהם, תמצאו אנשים מתאספים מדי ערב לג'אז נאמן ללב. זה לא משהו מפואר, רק מוזיקה טהורה שתגרום לרגליים שלכם להקיש וללב שלכם להיות קליל.

רחוב הצרפתים:
אם אתם מחפשים לקפוץ ממקום אחד למשנהו, לשמוע מנגינות שונות ולהרגיש את הדופק של העיר, זה הרחוב לשוטט בו. קצת כמו ההרפתקאות שלי ושל ג'ים, כל דלת מובילה לסיפור חדש.

מועדון המוזיקה Spotted Cat:
סווינג ביי
המקום הזה קטן יותר מאחרים, אבל המוזיקה? אדירה. יש לו תחושה כמו הג'אמים המאולתרים שהיו לנו ליד המדורה, שם המנגינה נושאת אותך הרחק משם.

פסטיבל הג'אז:
אם אתם מוצאים את עצמכם בעיר באביב, הכי טוב לא לפספס את זה. זו התכנסות של אנשים מכל הקצוות, שרין האהבה שלהם למוזיקה. בדומה להתכנסויות הגדולות על גדת הנהר, הוא מלא בצחוקים, סיפורים ומנגינות רגליים.

נגני רחוב:
אל תמהרו לחלוף על פניהם של מוזיקאים על המדרכות ובפינות הרחוב. הם נשמת העיר. זרקו מטבע או שניים, קחו רגע ותנו למוזיקה להרים אתכם. מזכיר לי את הזמנים שבהם מנגינה פשוטה על מפוחית הייתה מרוממת את רוחנו על הנהר.

אז בין אם אתם טיפוסים עירוניים מצויים או מומחי נהרות כמוני, תנו לג'אז בניו אורלינס לדבר אל הנשמה שלכם. וזכרו, לא מדובר רק בתווים; אלה הסיפורים שהם מספרים והרגשות שהם מעוררים.


10 מקומות לאכול בהם ב-NOLA, האק פין סטייל:

הנה הרשימה שהכנתי עבורכם לכמה ממקומות האוכל הכי טובים ב Big Easy. בין אם אתם אוהבים אוכל של פעם או משהו קצת יותר מתוחכם, דאגתי לכם.

ארמון המפקד:
קבלו רושם
המקום הזה הוא חובה. שמעתי שהם מגישים מרק צבים ולחם שיגרום לדודה פולי להיות גאה.

קפה אמלי:
שבו בתוך הכישוף
ממוקם בחצר שקטה, המקום הזה מרגיש כמו אחד המקומות הסודיים שטום ואני היינו מגלים. מושלם לרגע שקט וכמה שרימפס וגריסים.

קפה ליאל דיזי:
לטעום קצת
מזכיר לי את הארוחות הדשנות אחרי יום ארוך על הנהר. העוף המטוגן והגומבו שלהם? משהו חזק.

הבית הסקוטי של וילי מיי:
קבלו הצצה
אם כבר מדברים על עוף, אנשים אומרים שבמקום הזה יש את העוף המטוגן הטוב ביותר בעיר. ותאמינו לי, זה טוב ללקק את האצבעות, כמעט כמו הדגים שאני וג'ים היינו תופסים.

השוק הצרפתי:
לשוטט בפנים
זה לא רק נקודה אחת אלא איזור שלם שבו אתם יכולים למצוא כל מיני פינוקים. מאליגטור על מקל ועד פרלינים טריים, זה ערבוב של ישן וחדש.

Parkway Bakery &; Tavern:
נגיסה במסורת
אי אפשר לבוא לניו אורלינס ולא לקבל אחד. המקום הזה? הם היו בזה עוד לפני שטום ואני חווינו את ההרפתקאות שלנו.

בית נפוליאון:
לגימה מהמקום הזה
היה בסביבה במשך עידנים. יש לזה קסם כמו שיר ישן. נסו את המאפולטה שלהם ולגמו מכוס פים, שבו במקום שבו נעשתה היסטוריה.

של אליזבת:
לצלול פנימה
גשו אל הבייווטר, ותמצאו את פנינה זו. ארוחת הבוקר כאן דשנה, כמו ארוחות לפני יום של רפטינג.

מקום הלול:
צלילה אמיתית
עכשיו, אם אתם מחפשים צלילה אמיתית עם אוכל טוב, לכו לכאן. הם קיבלו ג'מבליה שתזכיר לכם מדורה בלילה קריר.

ובכן, הנה לכם – הצצה קטנה אל הביג איזי, כפי שהיא נראית מבעד לעיניים שלי. זכרו, לפעמים ההרפתקאות הטובות ביותר הן אלה שאינן מתוכננות – אז תנו לזרם של הנהר להדריך אתכם, ואולי פשוט תגלו סיפורים משלכם. שיהיה טיול מוצלח.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *