‏'התאהבתי באמא לשני ילדים מברלין ועכשיו אני בדרך לשם להתחיל את החיים שלי מחדש…'

על הספה עם דן פודמסקי, 27, ממושב כפר הנגיד, ליד ראשון לציון

שלום דן, ברוך הבא לספה שלנו.

תודה, אני מעריך את זה.

בעוד כשבועיים אתה עומד להגיע לברלין ולא בפעם הראשונה אבל בוא נחזור לרגע שבו הסיפור מתחיל. בעצם, ההגעה שלך לברלין היא סוג של אירוע יוצא דופן כי סבלת מפחד מטיסות.

נכון. לפני שנה כדי להתגבר על הפחד הזה החלטתי לטוס לברלין. זה היה בדיוק בחודש דצמבר.

מילא הפחד מהטיסות, אבל מה עם הפחד מהקור?

התרכזתי בלנצח את הראשון. איזה ארבע שנים לא טסתי עד אז.

אוקיי, אז היינו ארבע שעות באוויר, עילעלנו באיזו חוברת בגרמנית ונחתנו. מה קורה אז?

אני מגלה את ברלין ונהנה. במהלך הטיול ובשביל להכיר אנשים חדשים השתמשתי באפליקציית היכרויות בשם טינדר.

ואז קפצה איזבל, כוכבת הסיפור שלנו שבגלל התכנסנו כאן בעצם.

לא.

מה זאת אומרת לא?

היא לא קפצה לי בטינדר. חזרתי לארץ.

עוד אימון נגד הפחד? אבל איפה הרומנטיקה נכנסת לסיפור?

אז זהו שבחזרתי לארץ, הטינדר נשאר על המיקום של ברלין. המשכתי להשתמש כדי להכיר עוד אנשים למקרה שאחזור לברלין.

אז עכשיו מגיע הרגע המרגש?

כן. באחד המצ'ים שהיו לי באפליקציה קיבלתי את איזבל. היא שלחה את ההודעה הראשונה וזה התפתח לשיחות סקייפ.

אנחנו פה עושים פרסומות חינם לאפליקציות ותוכנות תקשורת.

כל שיחה היתה בסביבות שעה וחצי-שעתיים וזה חזר כל יום. הבנו שיש פה משהו מיוחד.

איזבל נולדה בגרמניה למשפחה ממוצא גוואטמלי ופרואני. ואת האבא של הילדים היא פגשה בגוואטמלה כשהיתה שם בביקור למשך שנה וחצי. הוא היגר לגרמניה, הם הביאו את שני הילדים וכמו שאמרתי כיום הוא לא רוצה קשר איתם אבל גר בברלין.

אוקיי, מה הלאה?

אחרי חודש וחצי חודשיים של שיחות סקייפ…

…תן לי לנחש, אמרת לה בואי נעבור למסנג'ר ואז נמשיך לגוגל האנג אאוט.

לא בדיוק. דיברנו על זה שניפגש בפעם הראשונה ואז היא אומרת לי, דן יש לי משהו להפתיע אותך. שבועיים שלושה אחרי שהיכרנו כבר סגרתי כרטיס טיסה לחודש מאי.

הנה אחת שלא פוחדת מטיסות וגם לא מקשרים מחייבים.

שמע, ביום שהיא באה נסעתי לשדה התעופה בפחד אימים. הבנתי שאני הולך לפגוש בפעם ראשונה בחורה שדיברתי איתה חודשיים בסקייפ. נסעתי עם פרפרים מטורפים בבטן.

מדהים מה שנתב"ג עושה לך. מה שעוד בטח פירפר לך בבטן זה שלא מדובר ברווקה שצעירה ממך בכמה שנים.

אז זהו שאיזבל גם מבוגרת ממני כמעט בעשור וידעתי שיש לה שני ילדים.

היא הראתה לך תמונות של הילדים? שיתפה אותך?

כן. בשיחות שלנו ראיתי לא פעם את הילדים שלה שגרים איתה. הם בני שבע ועשר.

איפה האבא?

האבא לא כל כך בתמונה. לצערי הוא לא רוצה קשר עם הילדים. אני ארחיב קצת כי אני רואה שאתה מחכה לתשובה יותר מפורטת… הילדים הם בני תערובת. איזבל נולדה בגרמניה למשפחה ממוצא גוואטמלי ופרואני. ואת האבא של הילדים היא פגשה בגוואטמלה כשהיתה שם בביקור למשך שנה וחצי. הוא היגר לגרמניה, הם הביאו את שני הילדים וכמו שאמרתי כיום הוא לא רוצה קשר איתם אבל גר בברלין.

כמו כל טלנובלה גם זאת קיבלה טוויסט בעלילה ועכשיו היא הפכה להיות דוברת ספרדית. בוא נמשיך.

אז אנחנו בישראל. אני אוסף אותה משדה התעופה אחרי המפגש בינינו שהיה מאוד מרגש, מלא דמעות, חיבוקים ונשיקות. היתה לי הרגשה שפגשתי בן אדם שאני מכיר כבר המון זמן.

וכל זה, נזכיר, מבלי שנפגשתם קודם בברלין.

נכון. משדה התעופה לקחתי אותה אלי למשק ובמהלך הימים של הביקור שלה נסענו ברחבי הארץ. הראיתי לה מקומות מעניינים.

אני בטוח. כמה זמן נמשך הביקור שלה כאן?

היא היתה כאן ארבעה ימים, די קצרים. אחר כך היא חזרה לברלין.

ואז…

ואז התחילה בעצם מערכת יחסים ניידת. אני טס לברלין חודש אחד והיא באה לפה חודש אחר.

מי שומר על הילדים שלה בזמן שהיא אצלך?

בחודש שהיא באה לפה ההורים שלה או אחותה לקחו את הילדים.

וככה אתם מנהלים את היחסים שלכם חודש בברלין וחודש בכפר הנגיד.

עד שלב מסוים שאמרנו, אנחנו לא יכולים להמשיך ככה, כי גם העלויות גבוהות. זה הרי כסף של הטיסות והמחייה שלי שם ושלה כשהיא נמצאת פה. החלטנו שהדבר הכי נכון לעשות זה שאוציא ויזת עבודה ושנתחיל לקדם את תהליך המעבר שלי אליה לדירה.

הגענו עד הלום.

כן. היום אנחנו בשלב של לפני המעבר. אני בסיום תיוק כל המסמכים, כל החומרים לפגישה בשגרירות. אני לא רואה סיבה מדוע לא אקבל את הויזה של חופשת העבודה.

למתי אתה מתכנן את המעבר?

לפברואר הקרוב. אז אגיע לברלין בפעם הראשונה כדי להישאר.

איפה בעיר היא גרה?

קרוב לאיזור הקודאם, איזור די מרכזי.

יש הרבה ישראלים וישראליות שנמצאים באותו מצב או שהיו בזוגיות עם גבר או בחורה גרמניים. בהרבה מקרים הקשר פשוט נפל וכמעט תמיד הבעיה היא המרחק. עניין הטיסות. אני יכול להגיד שאין דבר שעומד בפני האהבה.

אני מניח שנושא התעסוקה מעסיק אותך, רגע לפני המעבר.

מאוד. פה בארץ התעסקתי קצת בתחום העיתונאות. סיימתי לא מעט קורסים במכללה למנהל בראשון לציון. למדתי שם עיתונאות במשך שנה וחצי והיו לי התמחויות קצרות בתחום. בין השאר, התעסקתי כמובן גם בעבודות מזדמנות. קשה להתפתח בארץ, הרבה חבר'ה בני גילי נמצאים באותו מצב. מחפשים את עצמם בעבודה.

ומה אתה מתכנן לעשות בברלין?

בברלין הייתי שמח להיכנס איכשהו לתחום העיתונאות. אני יודע שעברית זה פחות תקף בתחום זה, אבל האנגלית שלי ברמה מאוד גבוהה. הייתי שמח למצוא עבודה, בתחום, לא משנה באיזה תפקיד. אבל כנראה בתור התחלה, אצטרף להסתפק בעבודות מזדמנות לחבר'ה צעירים. ביררתי לגבי עבודות כמו פייפאל או בוקינק ומלונאות. אני אשמח לקחת כל דבר שיחזיק אותי וייתן לו שורשים.

איך התרשמת מאיזבל זה די ברור, אבל איך התרשמת מברלין, אגב?

בתור ילד מהמושב שבא ממקום נורא שקט ומבודד להגיע לאחת הערים המרכזיות בעולם, עיר כל כך סואנת והומה זה משהו גדול. ברלין מזכירה לי את תל אביב אבל היא לגמרי לא תל אביב. אם יש משהו שאני יכול להצביע עליו זה בעיקר עניין התרבות אצל הגרמנים. כשאתה נוסע לגרמניה וחוזר לארץ, אתה לא יכול שלא להיתקל בסוג של שוק תרבות. אני צוחק על זה עם חברים שלי. אתם יודעים מה שתי המילים הכי נפוצות אצלם? אני שואל אותם ואז עונה, דאנקה וביטה. מבחינתי החיים בגרמניה מאוד מתאימים לישראלים שמחפשים נימוס. וגם ישירות וכנות.

שם המשפחה שלך פודמסקי לא מצביע של שורשים גרמניים, זה נכון?

לא הצלחתי למצוא את השורשים אבל הבנתי שזה שייך ליישוב שהיה על התפר שבין פולין לגרמניה. לא בטוח.

איך העברית של איזבל?

גרועה מאוד. לא יודעת הרבה. הרבה פעמים שואלת איך אומרים את זה ואיך אומרים את זה. העברית שלה לא משתפרת גם בגלל שאני עושה מאמץ ללמוד את השפה שלה. אני לומד שלוש פעמים בשבוע שיעור פרטי, בגבעתיים אצל מורה פרטי שעלה מדיסלדורף. שעה וחצי כל פעם.

יפה. בוא נפרגן לו כמה תלמידים חדשים, מי זה המורה הזה?

קוראים לו לוץ.

הטיסה הבאה שלך לברלין כבר מתקרבת. משהו אחרון לסיום, דן?

כן. הבנתי בעקבות פוסט שפירסמתי בנושא שיש הרבה ישראלים וישראליות שנמצאים באותו מצב או שהיו בזוגיות עם גבר או בחורה גרמניים. בהרבה מקרים הקשר פשוט נפל וכמעט תמיד הבעיה היא המרחק. עניין הטיסות. אני יכול להגיד, עם כל הקלישאה שבדבר, אין דבר שעומד בפני הרצון. וגם אין דבר שעומד בפני האהבה. כתבה לי בחורה בעקבות הפוסט שלי על הסיפור שלה עם ישראלי שחי באוסטרליה…

…טוב, זה קצת יותר מארבע שעות טיסה.

כן, בכל זאת אמרתי לה, העצה שאני נותן לך מהראש, זה לא יכול להתקיים. זה באמת לא ברלין ולא ארבע שעות טיסה. אבל מהלב אני אומר לך שתלכי על זה.

—

יש לכם הצעת עבודה בשביל דן? כתבו לו ל –