‏החתונה הקפריסאית שלי

מאת צבי יוליס

בבוקר העירה אותי זאת שעמדה להיות אשתי בתוך שעתיים ואמרה לי תראה, השמש פה זורחת על הים.

מה? אמרתי לה והסתכלתי על השעון. השעה היתה שש בוקר או חמש, כאילו שיש הבדל ביניהן והשמש הציצה מבעד לחלון, זורחת אמיתית מעל הים האמיתי לא פחות. שתי ספינות משא ארוכות שעמדו זו מול זו ועל אחת מהן התנוססו דגלי יוון הזכירו לי שכאן זה לא ישראל.

אתה זוכר שאנחנו מתחתנים היום בעשר, היא שאלה.

כן, כן, מילמלתי. החבילה שהכול כלול בה, זה הכול היום? מתי צריך להיות במשרד?

החתונה זה היום, יותר נכון עכשיו, ואתה צריך להתלבש כי המשפחה שלי כאן כדי לצלם.

המשפחה שלך באה? אמרתי בקול שנשמע לי כמעט כמו צעקה.

למי שלא מכיר את האישה שאיתה התחתנתי אספר בקצרה. היה גרופון חתונה בלרנקה + פארק מים + פארק חבלים במחיר מצחיק ואשתי שהיא טיפוס חביב מאוד, בעלת לב רחב, אנושית, סימפטית, מצחיקה לפעמים, חרוצה, עקשנית במידה, יודעת לעמוד על שלה, אסרטיבית אבל מה זה מכורה למבצעים של גרופון, החליטה לרכוש את החבילה.

פעם למשל כמעט התחתנו ברבנות בתל אביב בגלל קופון דומה אבל משהו באותיות הקטנות לא הסתדר לה או שהיה מבצע יותר משתלם על שואב אבק רובוטי וככה הגענו עד קפריסין.

אתה תראה שיום אחד אני אמצא מבצע מדהים היא אמרה לי בערב אחד שבו נעמד בפתח הדירה שלנו שליח עם חבילה ובתוכה שמלת חתונה שהיא קנתה עם אחד המבצעים האלה שהגיעו אליה במייל. זה היה חמש שנים קודם והאמת היא שכבר הפסקתי להאמין שיום אחד היא תלבש את השמלה הזאת אבל היא וגם השמלה קורצו כנראה מחומר אחר ובאותו הבוקר אחרי שציחצתי שיניים ווידאתי שהשמש אכן זורחת מעל הים, היא הופיעה לבושה בשמלה.

מה אתה אומר על זה? קצת השמנתי מאז אבל זה עדיין שווה את המחיר. זה עלה רבע ממה שזה נמכר ככה.

איפשהו בלב התגנב לי פה ושם לאורך השנים אותו חשש שהאישה שלי נועדה בעצם להינשא למנכ"ל גרופון או לסמנכ"ל המבצעים שלהם אבל בסוף אני זכיתי להיות האחד.

תוציא את החולצה מהמכנסיים, היא צעקה וניגשה אלי כדי להכניס סידורים אחרונים בתספורת שלי. המשפחה שלי פה, היא אמרה בפעם המי יודע כמה מאז שכבר הספקתי להתעורר ולגלות שאני לא בתוך חלום שיווקי אלא במציאות חיי, אי שם בדירת נופש בלרנקה.

בזמן שקיפלתי את שרוולי חולצת החתונה שלי שנקנתה בכסף מלא, שמעתי את אחותה של המיועדת לוחשת לה איך הצליחה למצוא טיסה לקפריסין שעלתה לה פחות ממה שזה עלה לטייס. ומקבלים גם מקדולנד'ס חינם או KFC, מה שבוחרים.

מכיוון שנציג של גרופון הקפריסאית לא היה פנוי באותו הבוקר הגיע לטקס החתונה שלנו נציג מהעירייה בשם כריס שביקש מאיתנו לקרוא טקסט לא ארוך מדי ולהחליף טבעות.

מה אתה חושב שהטבעות לא היו במבצע? אשתי לחשה לי תוך כדי שהיא מזרזת אותי לחתום על על הדף.

בירכנו זה את זה והגנבנו נשיקה לטובת שורת הצלמים מהמשפחה.

זהו, זהו בוואטס אפ, אמרה אחותה הקטנה של אשתי החדשה. אתם כבר לא יכולים להתחרט. תנו עוד נשיקה בבקשה…

הפרחים שהחזקתי הריחו נהדר ואם לא היו עוד כמה זוגות שקנו את אותו המבצע בדיוק וחיכו בחוץ יכול להיות שהיינו נשארים עוד עם כריס והמשפחה והאווירה הנעימה של חתונה שאתה יודע שתזכור עד יומך האחרון.

יאללה, היא אמרה, יש לנו עוד פארק מים להספיק ואז חבלים בשביל הילד.

נזכרתי פתאום שיש גם ילד בכל הסיפור הזה. אנשים בדרך כלל מתחתנים לפני הילד לא אחריו כך שאיפשהו העובדה הזאת נמחקה לי מהמערכת לכמה דקות.

באוטו סיפרנו זה לזה כמה היה כיף בחתונה וגם הילד מאחורה הסכים.

שעה וחצי אחרי החתונה שלנו כבר טיפסנו ארבע קומות עם אבוב על הגב עד לפיסגת מגלשת המים הכי גבוהה בפארק המים של לימסול. ביום בהיר אפשר לראות מהפיסגה את לרנקה ואת אולם החתונות שבו נישאנו.

זה לא מפחיד? שאלתי את אשתי שידועה גם בתעוזה שלה, באומץ הלב, בספורטיביות, בחיבה לאתגרים שרוב האנשים היו מוותרים עליהם ובחולשה למבצעים של באליגם.

זה שטויות, היא אמרה לי. זה מסלול למשפחות. ילדים בני ארבע עושים את זה.

מישהו שנראה דומה לכריס באופן מחשיד הסביר לנו כמה דברים על משפחת האבובים ועל המסלול שאותו נעבור ביחד כמשפחה עד שניפול לתוך הבריכה שם למטה.

זה לא מפחיד? שאלתי גם את כריס והוא חייך אלי ואמר משהו ביוונית שלא הבנתי אבל תירגמתי לעצמי כמו: ברוך הבא לעולם המשפחות, ידידי.

אני לא זוכר בדיוק מה קרה בדרך למטה רק שצרחתי כמו משוגע ושאשתי החדשה והילד צחקו בטירוף.

בבריכה למטה אשתי תפסה אותי לפני שנשפכתי לצינור של הפילטר (או משהו כזה) ואמרה לי, נו, אמרתי לך שזה יהיה כיף.

בערב עוד הספקנו את פארק החבלים ורק מאוחר בלילה, אחרי שמיצינו את הגרופון עד תום מצאנו את הזמן להביט זה לזה בעיניים.

אני אוהבת אותך, היא אמרה לי.

אני אוהב אותך, אמרתי לה.

אחר כך נדמה לי שהילד שפך בטעות כוס מיץ תפוזים על המיטה של המלון ודפק קצת את הגרופון אבל באמת שלא היה לי על מה להתלונן.