רויטל תיזמנה שישים דקות מדהימות באמלפי…

האמת היא שקיבלנו אוטו יפה. לא זוכר איזה מודל, אה, בעצם אופל. בתור פטריוט איטלקי עם תעודת זהות ישראלית לרגע קצת היססתי לגבי מידת הנאמנות של האנשים בחברת ההשכרה שנתנו לנו רכב גרמני. אני מניח שהגג הנפתח, הצבע הכחול סגול מטלי מהמם ושלוש הדלתות (מי צריך חמש?) ריככו את תחושת ההתנגדות די מהר.

אצלנו במשפחה הקטנה הכול הפוך וככה יוצא שבת זוגתי נוהגת בכבישים המהירים או בחו"ל ואני רק נוסע להביא את כדי החלב כל בוקר מהרפת הסמוכה, או משהו כזה. עיקר העיסוק שלי כשאנחנו יושבים יחד באוטו הוא להעיר לה מה היא עושה לא בסדר בזמן הנהיגה ולהזכיר לעצמי בו בזמן שאני הייתי עושה את זה הרבה יותר גרוע.

זהירות, תראי איזה סיבוב חד! אני אומר לה. הבעיה בחוף האמלפיטני או בשם היותר סקסי "לה קוסטיירה אמלפיטנה" זה שיש יותר שלטים שמתריעים על סיבובים חדים מנשים שנוהגות. או מגברים שנוהגים. בכל מאה או מאתיים מטרים יש שלט כזה ולפעמים צריך לצפור כדי לוודא שאין אף אחד שמגיע מאחורי הפיתול. כן, הבנתי, היא אומרת לי, יש כאן סיבוב חד. כבר אמרת את זה.

לא מתאים לנהיגת מבחן

מכיוון שאני תמיד חושב על איך אפשר להפוך כלום לכסף (מה שבדרך כלל משאיר אותי עם כלום) חישבתי במהירות בזמן שנסענו לאט שהכי טוב כאן זה לפתוח עסק שעושה שלטים כאלה של סיבוב מסוכן או מתחזק אותם. גם וגם. אני כבר יכול לשמוע את מבול ההזמנות והשיחות הנכנסות. פרונטו…

אם יש מקום שלא מתאים לנסיעת ניסוי של מוביל איי או לאוטו האוטונומי של גוגל זה בטח כאן. זה לא המקום לעשות Beta testing כי רוב הסיכויים שהמכונית תגמור במימי הים התיכון. לא שאני לא סומך על הגרמנים, כלומר, אוטו Made in Gernany בטוח מחזיק נגד קורוזיה גם בעומק של כמה עשרות מטרים מתחת למים.

את הדרך לחוף האמלפיטני עשינו מתוך סורנטו, גן העדן של התיירים. בהתחלה הדרך נראית כמו נסיעה שגרתית בין כפרים אבל אז, אז מגיעה הופעת הבכורה של הים התיכון. פתאום הוא מציץ אליך מכיוון שלא ציפית לראות אותו ובעיקר מגובה שלא ראית אותו מעולם.

תיזהרי סיבוב חד, אני אומר לה והיא כבר עצבנית מספיק בשביל לאיים שבסיבוב החד הבא היא זורקת אותי. הילד מאחורה מבסוט כי יש גג שקוף ואפשר לראות את העננים. לא שיש הרבה, אבל בכל זאת, פה ושם.

מפרצי העצירה לאורך דרך החוף האמלפיטני (שהשם שלה קצת מרמה כי היא לא על החוף אלא בגבהים) נועדו אולי כדי לאכלס מכוניות שהתקלקלו מבלי לחסום את הדרך הצרה או שמלכתחילה בנו אותם כדי שיהיה איפה לעצור לכמה דקות, לשתות גרניטה ולצרוח בקול, איזה מקום יפה!

בגלל שהרבה אנשים כבר עצרו וצרחו, התפילות נשמעו במרומים ואכן מוכרי גרניטה שגרים על הכפרים למעלה ירדו כדי לפתוח דוכנים שבהם אפשר להתרענן ביום אביב או קיץ. גם אנחנו מצאנו את עצמנו עם אחד מהם שסיפר לי שזאת העבודה שלו ושבסך הכול הוא מרוצה.

נכון, אין לו משכורת מנהלים ולא הפרשה לפנסיה או גמול או תוספת שעות אבל יש לו אויר, וים ושמש ואנשים שעוצרים לקנות אצלו ולבדוק את הידע שלהם באיטלקית או את הידע שלו באנגלית. אם הייתם מושיבים אותו שבוע לעשות תשע חמש במשרד זה בטח לא היה נגמר טוב, לא בשבילו ולא בשביל המשרד.

כידוע, כאן בדרום איטליה הלימון שולט. זהו מעוז הצהוב ויש פה לימונים בכל מיני גדלים וסוגים שמהם אפשר לעשות כל מיני דברים טובים אבל בעיקר, בעיקר לימונצ'לו.

פיתולים של אהבה

עזבנו את מוכר הגרניטה והמשכנו בדרך. הנסיעה מסורנטו לאמלפי לוקחת לפחות שעה. מבחינת מרחק לא מדובר במשהו היסטרי אבל הפיתולים ומפרצי העצירה שאי אפשר לעמוד בפניהם הם שתי סיבות מוצדקות להתארכות הדרך.

הדרך עצמה לא סובלת מהפרעה לשלוות המחשבה שלכם. לא תמצאו פרסומות ענקיות של בזק בגירסתה האיטלקית או קופת חולים או חברת הביטוח הכי גדולה שמציעה את הפוליסה הכי שווה. זה תמיד יותר נחמד לנסוע ככה.

חוץ מדרך מתפתלת קחו בחשבון שהכביש נכנס לפעמים ממש לתוך ההר וכך תוכלו ליהנות מחוויית המעבר במנהרה. ילדים תמיד מתרגשים מזה. כיף להם.

פשטות כללית

הכפרים שדרכם עברנו, חלקם קטנים ולא תיירותיים וחלקם מוכרים היטב לתיירים מופיעים אחת לכמה דקות והנסיעה דרכם מעניינת שכן למרות הדימיון לכל כפר כזה יש את האופי שלו. זה קצת מזכיר לי את הכפרים הערביים בגליל, אומרת בת זוגתי ואני מסכים כי באמת משהו בפשטות הכללית, בצבעוניות ובהשתלבות הרגועה של הבתים לתוך המרחב של ההר מזכירים את סוג הבנייה הזה. לרגע אני שוכח איפה אנחנו באמת ושואל את עצמי אם הכפר הקרוי פוזיטנו שבתוכו אנחנו חולפים הוא של ערבים מוסלמים או נוצרים ואם הם אוהבים אותנו או לא ומה הסיכוי שאולי יזרקו עלינו אבן. צריך יותר משבוע או עשרה ימים באיטליה כדי לנקות את המחשבות הישראליות השגרתיות.

השמש מתחילה לרדת והים התיכון מנצנץ למטה. רחב, עצום, מחופש לאוקייאנוס. עם קצת דימיון אפשר לראות להקות לווייתנים. טוב, זה עדיין רק הים התיכון אבל מהגובה הזה ועם שינויי צל וצבע מרהיבים קשה להפסיק להתלהב.

הילד רוצה לדעת אם יש עוד מנהרות עד שמגיעים. אף אחד מאתנו לא יודע עדיין שדווקא באמלפי עצמה מחכה מנהרה גדולה שנחצבה בתוך ההר ושמובילה לחניון גדול. החניון של אמלפי.

עוד מבט אחד אל הים, על ההרים. כל הדרכים מובילות לרומא וכל הפיתולים לוקחים לאמלפי. הגענו ליעד החדש שלנו. אחרי נסיעה שהיא בעצמה סוג של טיול או חוויה בלתי נשכחת אין כמו להגיע למקום שלא היית בו מעולם.