‏16‏ סיבות מצוינות לא לעבור לגרמניה

המטבח הגרמני או איום השפצל"ה

כשאמיר עובדיה סטקלוב כתב לנו על מתכונים מהמטבח הגרמני היה לנו קצת קשה לעכל את זה. האמת שגם אחר כך היה לנו קשה לעכל ועדיין. לא שהוא לא עשה עבודה נפלאה. השפצל'ה שלו והקנודל נראו מאוד… איך לומר, אותנטיים וגם על תפוחי האדמה המקומיים למדנו דבר או שניים. מצד שני, כולנו כאן במערכת הצטערנו שלא קראנו למגזין שלנו רומא היום. טוב, אתם מבינים את הכיוון הכללי. אוכל גרמני לא עושה את זה לאף אחד מחוץ לגרמניה.

ישירות גרמנית לפנים

זאת קצת חוצפה ישראלית לדבר על חוצפה גרמנית אבל מהגרים שהגיעו לברלין ממקומות שהם לא ישראל טוענים פה ושם שהשירות הגרמני יכול להיות ישיר מדי, בואך בוטה. לא פשוט לאמת את הטענות אבל המיתוס על הישירות הגרמנית חי ובועט. נכון, זה לא מתקרב אפילו למה שאנחנו מכירים מתל אביב או חיפה או באר שבע, אבל מצד שני, יש כנראה מקומות בעולם שבהם השירות יותר רך ואנושי מאשר בגרמניה וסליחה אם פגענו במישהו.

החורף הגרמני החסין לרוב סוגי המעילים

מינוס 15 מעלות בחורף זאת לא אגדה, זאת גרמניה. החורף האחרון אולי לא היה נורא במיוחד אבל זה לא שאפשר לבנות על זה ולתכנן מסיבה תחת כיפת השמיים בדצמבר הבא. הקיץ שממשמש ובא יכול להיות נעים בחלק הזה של היבשת אבל החורף… החורף… כל כך מעט שמש וכל כך הרבה שעות בחדרים מחוממים. תמר גבלינגר מהבלוג ברלימאמא כתבה על איך להתלבש בברלין בחורף. אתם מוזמנים לגזור ולשמור. יש לכם את כל הקיץ כדי להתכונן. אם זה לא עוזר נסו גם את הכתבה העונה לשם, איך לשרוד את החורף הגרמני ולצאת ממנו בשלום. אפצ'י.

הטלוויזיה פה מה זה גרועה

משחקי הכס היא לא סדרה גרמנית, גם לא אוז ו-Breaking bad, הסופרנוס, The West Wing, יו ניים איט. תחפשו ברשימות מסוג מאה הסדרות הטובות של כל הזמנים ולא תמצאו שום דבר Made in Germany. נכון, גם לא מישראל אבל מכלכלה חזקה כמו גרמניה אפשר היה לצפות לתעשיית טלוויזיה אטרקטיבית יותר. בטלוויזיה פה תוכלו להתמכר לסדרות רעות בעיקר, ואולי למצוא איזו אופרת סבון מקומית קלושה. השליטה של הבריטים והאמריקאים היא נושא מחקר בפני עצמו, בינתיים, הנה הרווחתם עוד סיבה לא לבוא לכאן.

יש לכם כוח למלא את הארנק בשטרות?

אחרי שהתרגלתם מישראל לצאת לקניות עם ארנק מלא בכרטיסי פלסטיק, פה בגרמניה תצטרכו לתכנת את עצמכם מחדש. Bargeld או כסף מזומן כפי שהוא נקרא כאן הוא שיטת תשלום מועדפת, מדהים ככל שזה נשמע לאוזניים ישראליות בשנת 2017. הרבה מכשירי כספומט עם עמלה יפה על כל משיכה מחכים לכם בכל פינה. את כרטיסי הפלסטיק תוכלו להציג בחנויות בברלין או בפרנקפורט אבל התגובה, לפחות בחלק מהמקרים, תהיה פרצוף מצטער של המוכר או המוכרת.

מיסים, מיסים ועוד מיסים

השירותים הציבוריים בגרמניה מפותחים מאוד ובתוך כך מערכת הבריאות, השירותים הסוציאליים, ההגנה על המועסקים ועוד. לכל זה יש מחיר ואותו גובה המדינה דרך המס. אם הרווחתם יותר מ-52 אלף אירו תשלמו 42 אחוזי מס הכנסה וזאת בנוסף לביטוח לאומי בגירסתו המקומית ו-19 אחוזי מע"מ על כל קנייה. בקיצור, כל משכורת שלכם מתחלקת ביניכם ובין המדינה, חצי חצי. התשלומים הסוציאליים בגרמניה יכולים להיות גבוהים יותר משכר הדירה. בישראל זה כמובן הפוך, למרות שגם אנחנו לא בטוחים אם יש פה חדשות טובות לאחת משתי המדינות….

השפה הגרמנית, איזה ברוך!

בדרך כלל בכתבות מהסוג הזה (יש הרבה) מרבים לצוטט את מארק טווין הסופר המופלא שחוץ מלכתוב ספרים כמו האקלברי פין ותום סויר נהנה לחבוט בשפה הגרמנית, ואיך שהוא חבט. "המילים הגרמניות כל כך ארוכות שיש להן פרספקטיבה" כתב טווין והתכוון ליצירות מופת כמו Freundschaftsbezeigungen.
Dilettantenaufdringlichkeiten.
Stadtverordnetenversammlunge שלא חשוב מה המשמעות שלהן כמו העובדה שהן שם. הוא גם כתב "אני לא חושב שיש משהו אחד בעולם שאי אפשר ללמוד אותו בברלין חוץ מהשפה הגרמנית." וגם: "כשגרמני צולל לתוך משפט זאת הפעם האחרונה שתראה אותו עד שהוא יוציא את הראש בצד השני של האוקיאנוס האטלנטי עם הפועל בפה."

תעלומת חוש ההומור הגרמני

למרות שבויקיפדיה תמצאו ערך שנקרא הומור גרמני העולם כולו די ספקן באשר ליכולות הקומיות של הגרמנים. בסקר שנערך בבריטניה נבחר הסטריאוטיפ הבא כמייצג ביותר את הגרמני: "יעיל ללא רחמים אבל מהנדס חסר הומור." סקר אחר שמצאנו של אתר Badoo.com שאל 30,000 איש מהי המדינה עם הכי פחות חוש הומור ואתם בטח כבר מנחשים מי הגיעה ראשונה, לפני רוסיה, לפני פולין, לפני בלגיה… מנגד טוענים מגיני ההומור הגרמני שבשביל לצחוק מההומור הגרמני צורך להבין את השפה הגרמני לעומקה מה שמחזיר אותנו בלולאה לסעיף הקודם.

הסאונה כאן היא בעירום

בזמן שבישראל התמקדו לאורך כמה עשורים בתרבות סגירת המרפסות ויצירת המרחב הפרטי העטוף בשבכת פלסטיק, בגרמניה התעסקו המקומיים ב-FKK או פריי קורפור קולטור או תרבות הגוף החופשי. בקיצור בלהשתזף בעירום. במזרח יותר מאשר במערב אבל בסופו של דבר בכל מקום בגרמניה העירום הרבה יותר מקובל מאשר בישראל. מספר החופים הנודיסטים שיש בישראל קטן יותר ממספר החומוסיות הטובות שאפשר למצוא בברלין (למרות שיש כמה מצוינות, כן?) ובכלל מדובר בחשיבה די שונה. ענת ה. שביקרה בסאונה מקומית דיווחה לנו מהשטח ובהמשך גם פירסמנו כתבה על התיירות לגרמניה שמאיימת על הבאלאנס העדין שבין עירום חופשי להצצה ועוד כתבה על גרמנים שבעצמם מתביישים מהעירום. אם זה ממש מביך אתכם, עדיף לכם להישאר רחוק.

אתה תטאטא, אתה תטאטא, אני עשיתי תה, אז אתה תטאטא

תארו לעצמכם שהשכן מועד הבית בישראל היה דופק לכם בדלת ומגיש לכם מטאטא ליד: "לא לשכוח, יש לכם השבוע תורנות טאטוא של הרחוב ליד הבניין". זה כמובן היה מסתכם בטריקת דלת בפרצופו של השכן החופר או בהבעת זלזול מסוג, סליחה? בגרמניה המטלות החברתיות יכולות בהחלט להציב אתכם בפני סיטואציה שכזאת. אם אתם זורקים את הזבל לפח הלא נכון או פוסחים על תורנות הניקיון של השטחים הציבוריים שאתם אחראים עליהם בתורנות, צפו למבטים נוקבים של ביקורת.

ממוצע של 1.38 ילדים לתא משפחתי מאתגר את האופי הישראלי

זה סעיף שאולי לא היה מזיז לצרפתים או שבדים, גם לא ליפנים. אבל מכיוון שבכל זאת בדמנו זורם דם ישראלי, כדאי לזכור שבגרמניה ילדים הם שמחה אבל עדיף במספרים נמוכים. הגרמנים בוחרים ללדת 1.38 ילדים בממוצע שזה יוצא הרבה פחות מחצי מהממוצע הישראלי העומד על 3.4 ילדים. אילולי ההגירה המוסלמית לגרמניה בשנים האחרונות היתה מתכווצת האוכלוסייה הגרמנית במיליון איש בתוך שבע שנים בגלל יחס שלילי בין לידות למיתות. הדפיציט עומד על כ-150,000 לשנה. הרבה יחשבו שזה דווקא יתרון, אבל למי שמחפש את ההווי הישראלי שאומר הרבה ילדים, הרבה רעש, הרבה בלאגן, אולי זה באמת לא המקום.

לא כולם מתים פה על זרים

עיתונאית אמריקאית בעלת חזות הודית שנעצרה על ידי המשטרה 23 פעמים במשך תשעה חודשים רק כדי לברר מה היא עושה ברחוב, או בפארק או בגינה פתחה בתחקיר כדי לברר למה הגרמנים כל כך חושדים בזרים. זה לא קרה לה במזרח גרמניה היכן שידוע שישנם אזורי No go לבעלי עור כהה אלא בברלין עצמה. גם אחרי פיגוע המשאית בירושלים כששער ברנדנבורג הואר כסולידריות בצבעי דגל ישראל צייצה פוליטיקאית מהימין הפופוליסטי, מתי בפעם האחרונה הואר שער ברנדנבורג בצבעי זהב, שחור, אדום של גרמניה?

כי בגרמניה יש שמאל

בעוד בישראל השמאל כולו ובעיקר ארגוני שמאל רדיקליים הפכו למוקצים מחמת מיאוס ובזמן שמנהיגי שמאל דוגמת אראל מרגלית מנסים להוליך קמפיין שיחזיר ללחיים את הצבע האדום, כאן בגרמניה השמאל הוא חלק מהנוף. זאת כמובן לא בעיה אם אתם בעצמכם שייכים לצד השמאלי של המפה. השאלה היא מה יקרה לכם אם אתם מצביעי ביבי או לפיד שרוצים לעבור לגרמניה. האם אתם מוכנים לעובדה שלשמאל פה יש מילה? המפגש או נכון יותר האין-מפגש בין זיגמר גבריאל לביבי נתניהו בירושלים השבוע הוא בדיוק מה שצריך כדי להסביר לישראלים שהשמאל בגרמניה הוא לא דבר שמתביישים בו או מנסים לטאטא מהר מתחת לשטיח לפני שהאורחים מגיעים. המערכת פה מורכבת מימין ומשמאל, הרבה שמאל והשוק המנטלי עשוי להיות קשה למי שכבר שכח מה זה.

בי בירו בירוק בירוקרטיה

מסמכים על גבי מסמכים והרים של נייר. אם היה אפשר לחבר את כל החתימות שגרמנים נדרשים לחתום במשך שנה אחת לקו אחד ארוך, היינו מגיעים לשמש ובחזרה. כולם מסכימים שבגרמניה יש יותר מדי בירוקרטייה אבל עוד לא נולד הגרמני שידע איך לפתור את זה. כמובן שגם אם מישהו יציע פתרון יצטרכו לחתום על מתווה הפתרון המון פקידים.

יש מקומות זולים יותר

ת'כלס מה שמביא לגרמניה הרבה ישראלים זה יוקר המחיה בישראל, אלא שברלין וערי גרמניה האחרות הן לא האופציה היחידה. בתעלה לכם 493 אירו בשכירות חודשית בעוד בברלין עבור דירה במרכז תשלמו 668 אירו. הבדל של 26 אחוזים. מחוץ לעיר הפער מצטמצם מעט אבל עדיין נקבע על כ-20 אחוזים לטובת וורשה. כשמדברים על דירות גדולות יותר, למשל דירת שלושה חדרים במרכז העיר, עולה הפער ומגיע ל-33 אחוזים לטובת וורשה. כ-936 אירו בברלין לעומת 634 אירו בלבד בוורשה. אם השכירות מתישה אתכם תתעניינו בוודאי לגלות שברלין מאפשרת לכם לקנות דירה במחיר של כ-4000 אירו למ"ר במרכז העיר. זוהי רמת מחירים לא זולה במיוחד למרבית הישראלים ובמיוחד לאלה שמחפשים את רמת המחירים הישנה והטובה של ברלין לפני עידן המשקיעים. גם כאן וורשה עשויה להיות פתרון. דירה במיקום מרכזי תעלה רק 2432 אירו למ"ר.