‏עד כמה אתם באמת מכירים את האתרים המרכזיים של ברלין?

חושבים שאתם כבר יודעים הכול על ברלין? נסו את החידון הבא וגלו עד כמה אתם בקיאים בפרטי האתרים המרכזיים בעיר, או, קראו קודם את המדריך למטייל בברלין שהוספנו בהמשך לחידון כדי שתוכלו להיות בטוחים שאתם מוכנים לבחינה. 🙂

הרייכסטאג

מקום מושבו של הפרלנמט הגרמני מאז איחוד מערב ומזרח גרמניה. למעשה בית הנבחרים נקרא הבונדסטאג והרייסטאג הוא השם של המבנה הפיזי. מה שתוכלו לראות כשתגיעו למקום זה בעצם את הקירות החיצוניים של המבנה ההיסטורי שנבנה במאה התשע עשרה עם איחוד הנסיכויות הגרמניות. כל מה שבפנים נהרס כדי לבנות בית פרלמנט מודרני.

בין האירועים הבולטים בהיסטוריה של הבניין שריפתו שבוע לפני הבחירות בגרמניה בשנת 1933 והאשמת הנאצים את הקומוניסטים במעשה ומיד בתום המלחמה, הנפת הדגל הסובייטי על גג הבניין, מסמלי התבוסה הנאצית.

למעשה גם בימי רודנותו של היטלר המשיך לשמש הבניין כמקום מושב פרלמנטרי אלא שלדיונים ולהחלטות לא היתה כל משמעות.

אדריכל בריטי היה זה שתיכנן את שיפוץ הבניין ובניית אגפיו החדשים השונים וכיום אפשר לטייל בתוך כיפת הזכוכית המרשימה, להשקיף מצד אחד החוצה אל העיר ברלין ומצד שני, פנימה אל תוך משכן הדמוקרטיה הגרמנית. הרעיון הסימבולי שמססתר מתחת לכל השקוף הזה הוא שמעתה העם משגיח על הנבחרים. גם הרעיון של האור שחודר פנימה ומסלק את החשיכה ודאי עמד לנגד עיניו של המתכנן.

שער ברנדנבורג (ברנדנבורגר טור) וכיכר פאריס (פאריזר פלאץ)

חוץ מלהופיע על "הצד הלאומי" של מטבעות האירו הגרמניים שער ברנדנבורג חקוק בלבם של הברלינאים כולם. אלה שנולדו בשנות השישים לא זכו להתקרב לשער הניצחון שבנייתו הושלמה ב-1791 מפני שנמצא באיזור חיץ שבין מערב ומזרח גרמניה. עד לנפילת החומה ב-1989 רק חיילים זכו להצטלם ליד אחד מששת העמודים הדוריים בכל צד של השער שהיה אחד מתוך שערים רבים שהקיפו את ברלין ההיסטורית והיחידי ששרד.

השער שעוצב בהשפעת התרבות היוונית היה בעצם מעבר מהעיר החוצה ובחזרה. חודש לאחר נפילת החומה נפתח השער למבקרים ומאז ועד היום אין לו רגע דל. הקוודריגה (מרכבה עם ארבעה סוסים) שממוקמת מעל השער נבזזה על ידי נפוליאון בשנת 1806 לאחר שכבש את ברלין ונלקחה לפאריס. היא הושבה כשמונה שנים מאוחר יותר לאחר הניצחון על צרפת עם שינוי קל, צלב ברזל מחליף את עלה הזית שנושאת אלת הניצחון הרוכבת על הסוסים.

כדי  לסמל את הניצחון ההוא על צרפת (ב-1814) נקראה הרחבה שמובילה לשער פאריזר פלאץ או כיכר פאריס. הרחבה היא הקצה המערבי של שדרות אונטר דן לינדן והיתה בעבר גם הקצה המערבי של ברלין כולה. בעבר שימש המסלול למצעדי ניצחון צבאיים.

עוד על הכיכר מלון אדלון ההיסטורי שנשרף בטעות על ידי חיילים סובייטים בתום המלחמה ושופץ וגם האקדמיה לאמנויות ששרדה גם היא את ההפצצות והירי העז של מלחמת העולם ואת הקרבות שהתרחשו ממש בשטח זה בין הסובייטים לנאצים עם כיבוש ברלין ב-1945.

מגדל הטלוויזיה Fernsehturm (פרנזיטורם)

368 מטרים של גאווה מזרח גרמנית, כך החל את דרכו מגדל הטלוויזיה, המבנה הגבוה ביותר בגרמניה והשלישי בגובהו באירופה. מגדל התקשורת נבנה במשך ארבע שנים ונחנך בשנת 1969. ככל הנראה רצו המזרח גרמנים לחקות מגדל אחר שהוקם בשטוטגרט וכדי להוכיח את העליונות המזרח הגרמנית על המערב הרופס, ביקשו לעשות את זה גבוה יותר, מרשים יותר ונוצץ יותר.

נוצץ יותר זה באמת היה. אם תביטו אל כדור הפלדה שנמצא בגובה המגדל, חוץ מלחשוב על כדור דיסקו במסיבה, תוכלו אולי לראות צורה של צלב המתקבל מהשתקפות של השמש. במערב ליגלגו על התכנון המזרח גרמני שלא לקח בחשבון את אפקט הצלב שמתקבל מקרני השמש. התופעה החביבה נקראת בגרמניה "נקמתו של האפיפיור" וזאת אל מול המשטר האנטי-דתי שהיה נהוג במזרח גרמניה.

עוד במגדל, מסעדה מסתובבת שמשלימה הקפה בעשרים דקות (פי שלושה יותר מהר מההקפה שהיתה נהוגה עם פתיחת המגדל), מרפסת תצפית, שתי מעליות שעושות את הדרך למעלה ב-40 שניות וכן, גם אנטנה ענקית שאולי תתן לכם השראה.

המגדל ממוקם באלכסנדרפלאץ, ממש במרכז העיר, מה שמאפשר לראות אותו כמעט מכל נקודה בברלין. למרות ההיסטוריה הקצרה יחסית של המגדל, הוא לא נפקד משום תרשים של העיר ברלין, אם זה על מפית במסעדה או על נייר מכתבים רשמי. הישג לא רק של הנדסה אלא גם של מיצוב ומיתוג.

האנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו

אל תחפשו שלט שמסביר מה פירוש קוביות הבטון המסודרות בגבהים שונים לאורכו ולרוחבו של המשטח משופע. הכוונה של האדריכל היהודי אמריקני פיטר אייזנמן שתיכנן את המקום הייחודי הוא לאפשר לכם להתבלבל ולהרגיש חוסר נוחות. מעניין שגם המוזיאון היהודי בברלין מציג צורת פיתול זיגזגי שיוצרת תחושה דומה. האנדרטה שנקראת גם אנדרטת השואה עוררה מחלוקת רבה מאז נהגתה ועד שהושלמה בנייתה. מה שהתחיל כרעיון של אשת טלוויזיה (לא יהודייה, דווקא) ב-1989 הפך ליוזמה שנדחפה קדימה על ידי גורמים רבים (וגם נהדפה על ידי גורמים אחרים כמו הימין השמרני) ולאחר שנפסלו כמה רעיונות כמו למשל משטח חלק שעליו ייחרתו שמותיהם של כל קורבנות השואה או חלל ריק שממנו יצאו אוטובוסים לזקסנהואזן – מחנה הריכוז הראשי של ברלין בתקופת הנאצים, הוחלט בסופו של דבר באישור של חברי הבונדסטאג (הפרלמנט הגרמני) על יישום תוכניתו של אייזנמן. בשנת 2004 האנדרטה עמדה מוכנה אבל רק ב-2005 נפתחה כדי לסמל 60 שנה לתבוסת הנאצים. במקום יש חלל תת קרקעי שמשמש כמרכז מידע ואם אתם לא בעניין של להיכנס למרכז המידע נספר לכם שהאנדרטה מתפרשת על שטח של 19,000 מטרים רבועים, יש בה 2711 קוביות בטון החל מגובה של 20 סנטימטר ועד ל-4.8 מטר, שבימי הרייך השלישי שכנו במקום משרדי הקאנצלר של אדולף היטלר ושבעקבות מחאה ציבורית הוקמו לא רחוק גם אנדרטאטות קטנות לצוענים שנרצחו בשואה ולהומוסקסואלים.

הקתדרלה של ברלין (ברלינר דום)

לא, זאת לא הקתדרלה המפוארת באירופה. קשה להשוות אותה עם זאת במילאנו שנבנתה לאורך חמש מאות שנה או אפילו עם הקתדרלה הגדולה בקלן, גרמניה ובכל זאת, הקתדרלה של ברלין

כבודה במקומה מונח. למעשה, נמצאת הקתדרלה על שטח אדמה שעליו עמדו ארבע כנסיות שונות שנבנו ונהרסו החל מ-1491. הקתדרלה הנוכחית נבנתה לאורך עשר שנים בין 1895 ל-1905 וגם היא, כמו רוב המבנים החשובים בברלין (וגם הפחות חשובים, כמובן) ספגה נזקים רבים. השיקום שלה החל רק בשנות השבעים ומאוחר יותר, במהלך שנות השמונים שופץ החלק הפנימי שלה. זמן השיפוץ ארך יותר מזמן הבנייה ובשנת 1993 נפתחה לציבור.

לא רחוק ממנה, אי המוזיאונים.

אי המוזיאונים (מוזיאום אינזל)

אי המוזיאונים, כשמו כן הוא, שטח יבשה בתוך נהר השפרה שחלקו הצפוני מוקדש למוזיאונים עוד משנת 1841 על פי הוראתו של מלך פרוסיה, פרידריך וילהלם הרביעי שרצה להפוך את האיזור למין אקרופוליס החדשה. מטוסים אמריקאים לא התחשבו בעתיקות הרבות שנאצרו בין בנייני המקום והמטירו פצצות לקראת סוף המלחמה שלא הותירו את המבנים על כנם.

מכיוון שתיירות לא היתה בראש מעייניהם של השלטונות המזרח גרמנים ששלטו בשטח לאחר המלחמה, האי כולו נותר שומם וחרב במשך עשרות שנים. הגלריה הלאומית הישנה, המוזיאון החדש, המוזיאון הישן ומוזיאון פרגמון ממוקמים על האי המעניין הזה שאי אפשר לבקר בברלין בלי לקפוץ אליו לביקור.

החלק הדרומי של האי נקרא אי הדייגים (פישר אינזל)

קורפירסטנדאם (הקו'דאם)

עם כל הכבוד לעתיקות ולסמלים לאומיים רבי משמעות, אנחנו לא שוכחים שאתם כאן גם בשביל הקניות. לצד פרידריכשטראסה, הקו'דאם מהווה את שדרת חלונות הראווה היוקרתית ביותר של ברלין וכציר שבו אפשר ללכת לאיבוד בין שלל מותגים ושמות בינלאומיים שמציעים הכול מהכול. גם הכלבו הענקי KaDeWe נמצא כאן וכן חנויות אופנה, בתי קולנוע, מסעדות, מלונות, ועוד.

אורך השדרה הוא כ-3.5 קילומטרים. אם אתם בכל זאת צריכים קצת היסטוריה בתור רקע לקניות, אז תדעו שהדרך שמשמעות שמה הוא "הנסיכים הבוחרים" רוצפה לראשונה בשנות השמונים של המאה התשע עשרה בהשפעת הארכת השאנז אליזה בצרפת. הכוונה היתה לחבר בין פארק טירגארטן ליער גרונוואלד כשם שהצרפתים יצרו נתיב עד יער בולון. בסופו של דבר התוכנית הגרמנית נותרה על המפה בלבד ובפועל בוצע פרוייקט צנוע יותר.

הרחוב נמצא ברובע שרלוטנבורג-וילמרסדורף וגם גם החיות של ברלין נמצא בסמוך.

ארמון שרלוטנבורג

ארבע שנים הספיקה המלכה סופי שרלוטה (סגול בט"ת) ליהנות מהיוקרה של הארמון החדש שנחנך ברוב הוד והדר עבורה ועבור בעלה מלך פרוסיה, פרידריך הראשון, קודם שנפטרה. הארמון שנקרא על שמה בהוראת פרידריך הראשון, הינו הגדול ביותר בברלין כיום, והוא למעשה הרחבה של ארמון אחר ששימש בית קיץ. הארמון עבר מספר הרחבות בזמן חייו של פרידריך וגם לאחר מותו ב-1713. בין היתר נוספו לו גנים שתחילה טופחו בסגנון צרפתי ומאוחר יותר בסגנון אנגלי, מה שמעורר שאלת תם, למה לא פשוט בסגנון גרמני?

בזמן מלחמת העולם החריבו מטוסים בריטיים את הארמון ולא הותירו ממנו ומגניו הרבה. מאז שופץ המקום ובנוסף לחדרים ששופצו, נכון, חלקם בסגנון צרפתי וחלקם בסגנון אנגלי, נוספה גם מסעדה ומוזיאון והגנים הפכו לשטח ציבורי עבור התושבים הגרים במקום.

פארק טירגארטן

איזה כיף שיש לברלין ריאה ירוקה גדולה כמו הפארק הזה. במקור, לא תוכנן הפארק לטובת הציבור אלא דווקא לטובת הנאות הציד של המונרכיה ששלטה בעיר קולן – אחות היסטורית של ברלין. היו שם צבאים וציידים שנהנו להעביר יום של ציד בטבע (לפחות הציידים, כן?).

רק בראשית המאה השמונה עשרה, החליט פרידריך הגדול שלא היה להוט אחרי ציד להסב את הפארק לטובת שימוש ציבורי. אחרי יותר ממאתיים שנות ציד החל "העידן הצמחוני" של הפארק.

את הפארק שמשתרע של שטח של 2100 דונם חוצה רחוב ה-17 ביוני, במרכזו כיכר שנקראת 'הכוכב הגדול' (גרוסה שטרן) שבה ניצב "עמוד הניצחון" שהועתק למקומו זה בתקופת הנאצים. הפארק גובל באתרים מרכזיים של העיר, כמו מושב הקאנצלר החדש, הרייכסטאג, נהר השפרה, אנדרטה לחיילי הצבא האדום (כולם מצפון לפארק), גן החיות ואנדרטת השואה (מדרום). משמעות השם טירגארטן הוא גן חיות אולם כיום, מלבד פסלים של חיות ואישים היסטוריים שמפוזרים בפארק לא תמצאו בו הרבה תנועה של בעלי חיים גדולים. כלומר, לא תראו בכלל.

היער הגדול שהיה בטירגארטן נהרס כליל במיוחד אחרי המלחמה כשהבריטים שקיבלו את השליטה על השטח יצרו שטחים חקלאיים לגידול ירקות במטרה להתמודד עם הזמנים הקשים. ממאות אלפי עצים נותרו רק מאות. הממשל המערב גרמני החל בזמנו בתהליך שיקום של הפארק ומאות אלפי עצים חדשים ניטעו במבצע יעור גדול. בפארק שבילים רבים, מבוכים, אגמים קטנים ובעיקר הרבה הרבה שקט בלב ההמולה העירונית.

גלריית איסט סייט (איסט סייד גאלרי) 

אם כבר מוזיאון אז שיהיה פתוח תחת כיפת השמיים. האיסט סייד גאלרי הוא בעצם שריד באורך 1.3 קילומטר מחומת ברלין. למעלה ממאה ציורי גרפיטי מוזמנים מעטרים את החומה ביניהם גם הציור המפורסם של אריק הונקר וברז'נייב מתנשקים ומתחת הכיתוב: 'אלי, עזור לי לשרוד את האהבה הקטלנית הזאת'. מקטע החומה נמצא ברובע פרידריכסהיין ברחוב מולנשטראסה, כיום מרכז העיר.