‏"תמיד אשאר ישראלי, למרות שהיום אני ביקורתי יותר"

שליחתנו במערב העיר הלכה להסתפר אצל הספר הקבוע שלה ולעשות צבע. בדרך יצא מזה ריאיון

מאת: אילנה הראל

אנחנו יושבים פה בהמתנה של רבע שעה עד שהצבע יתייבש, אולי אני אשאל אותך כמה שאלות למגזין שלנו?

אין בעיה, כל עוד את לא מזכירה את השם שלי.

מה דעתך על דניאל, בתוך שם בדוי?

דניאל זה סבבה. תמיד רציתי להיות דניאל. לאשתי יש אח שקוראים לו ככה.

אז בוא נדבר על הישראליות שלך. אנשים שנכנסים למספרה שלך לא יודעים שאתה ישראלי.

לא, זה לא משהו שאני מנופף בו.

בלי קשר לניפוף, רוב הישראלים בעיר לא יכולים להסתיר את העובדה שהשפה היחידה שנשמעת טוב כשהיא יוצאת מהפה שלהם זה עברית. איך תפסת את הגרמנית כל כך בקלות?

(צוחק) אם תגידי את זה לאשתי היא תמות מצחוק. היא כל הזמן אומרת לי שהגרמנית שלי זה הקלקול הכי יצירתי שהיא שמעה.

בכל זאת, אני שומעת אותך עם הלקוחות. זה מדהים. אתה מדבר את השפה של השכונה. זה עוד יותר מדהים בגלל שאני יודעת שאתה רק ארבע שנים פה.

כן, ארבע שנים ארוכות ויפות.

איך הגעת לפה?

פגשתי את אשתי בטיול שהיא עשתה לתל אביב.

כשאתה אומר אשתי אתה מתכוון לבן זוג שלך שהתמונה שלו תלויה מולי על הקיר, כאילו שזאת תמונה של הנשיא או ראש הממשלה. 

כן, זה בדיוק היה הרעיון. פרודיה על מספרות של פעם בישראל.

ואז, אהבה ממבט ראשון?

לא, (צוחק). אבל בואי נאמר שממבט רביעי חמישי העניינים התחילו להתבהר.

אז לא הגעת לפה בגלל יוקר המחייה או מחאה כלשהי?

ממש לא. הגעתי בגלל שפגשתי את הבן אדם הכי מתאים לי ונשארתי פה כי הסיכוי שלה להשתלב בישראל הוא לא גדול. חוץ מזה יש את עניין המשפחה.

של אשתך?

לא, שלי. המשפחה שלי היא דתית פלוס פלוס על גבול החרדית ככה שלא היה על מה לדבר בהקשר הזה.

הם קיבלו את החיים החדשים שלך?

לא ממש. אבל אני בקשר טוב עם אמא ואחד האחים. כל אחד קיבל את זה אחרת במשפחה. בואי נאמר שכשאני מגיע לביקורים אז אשתי נשארת במלון או יורדת לחוף בזמן שאני קופץ להגיד שלום.

יש לך לקוחות ישראלים?

לא הרבה. כשאני חושב על זה את היחידה הקבועה.

מה עושה האישה?

עובדת בהיי טק. משהו עם traffic, אנחנו משתמשים בתוכנה של החברה שלה באוטו. זה עובד יופי כשיוצאים מהעיר לטיולים. עד היום לא הלכנו לאיבוד הרבה. שנינו נהגים איומים.

ישראל? אני מספר לאשתי כל מיני סיפורים. לפעמים אני מוצא את עצמי מסביר לה כמו שליח של משרד ההסברה. אומר לה שההשמצות האלה או האחרות זה לא בדיוק ככה ושבעצם ישראל היא יותר טובה. עם חברים שלי למשל אני הרבה יותר ביקורתי.

ישראל היא משהו שאתם מדברים עליו?

אנחנו יותר בעניין של לדבר על משפחה. אנחנו רוצים ילדים. ישראל? אני מספר לה כל מיני סיפורים. היא אהבה את ישראל כשביקרה שם. אמנם היא היתה רק בתור תיירת וזאת לא בדיוק הדרך להכיר מדינה מבפנים, אבל היא שומעת ממני, אם יש חדשות, למשל. זה מצחיק כי לפעמים אני מוצא את עצמי מסביר לה כמו שליח של משרד ההסברה. אומר לה שההשמצות האלה או האחרות זה לא בדיוק ככה ושבעצם ישראל היא יותר טובה. עם חברים שלי למשל אני הרבה יותר ביקורתי.

מה מפריע לך בישראל?

אני אוהב את ישראל אבל כמו הרבה ישראלים פה קצת חושש מהזהות שלה בעתיד. מה יהיה בעוד עשר או חמש עשרה שנה?

מה יהיה?

לפי דעתי הרבה ישראלים בורחים לפה לא בגלל המחירים אלא בגלל ההקצנה. יוקר המחיה זה רק הסיפור כיסוי.

פוליטית? דתית?

גם וגם. זה לא נראה שהדברים הולכים ומתמתנים משנה לשנה. להיפך. הימין נהיה יותר ימני, הדתי נהיה יותר דתי. ככה זה כבר מתנהל יותר מדי זמן ואין מה שיעצור את זה. זאת לדעתי הסיבה שברלין היא מגנט לישראלים. הם באים לעיר שמסמלת את ההיפך של זה.

אתה בעצם מדבר גם על המשפחה שלך בישראל.

לגמרי. אני לא צריך ניתוחים של לשכת הססטיסטיקה בישראל או איך שלא קוראים לזה. יש לי את המשפחה שלי. אני משווה בין מה שהיה בשנות השבעים כשהייתי ילד, למה שהיה בשמונים ובתשעים ומאז שנות האלפיים ואני רואה. מירי רגב היתה יכולה להיות שרת חינוך לפני עשרים שנה?

אתה די מעורה במה שקורה בארץ. אני אומרת את זה גם משיחות שאנחנו מנהלים בזמן שאני מסתפרת אצלך. תמיד יש לך מה להגיד על ישראל.

כן, אני מחובר למדינה. לפחות לזיכרונות מהמדינה. יש לי אינסוף וכשאני אזדקן אני בטוח אשב פה עם אשתי על הטרסה בגג ואהרהר בימים ההם. אין לי ילדות בגרמניה, רק בישראל. אני חושב שהילדות היא המשקל המאזן של כל בן אדם ובסופו של דבר מי שהיה ילד בישראל יישאר ישראלי לא משנה איפה הוא בוחר לגור.

אבל הילדים שלכם, אם יהיו לכם, יגדלו בגרמניה.

כן, חבל לי קצת שהם לא יכירו מה זה חוף גורדון בקיץ. אחרי שחזרתי בשאלה הייתי גר שם. הולך לישון בדירה שכורה במנדלי מוכר ספרים וחוזר בבוקר לים עד הלילה עם הפסקות לאוכל.

זה מסביר את השיזוף.

השיזוף זה בגלל שאמא שלי ממרוקו, כמו בשיר. גם אבא. את יודעת, אחד הדברים הראשונים שהחלטתי עליהם היה לאמץ את שם המשפחה של אשתי. יש לה שם משפחה גרמני אסלי. חשבתי שזה יכול להיות נחמד הניגוד בין צבע העור לשם המשפחה. כשחברים שלי בישראל וגם כאן מנסים להגות את שם המשפחה שלה הם מתגלגלים מצחוק. לי זה כבר נהיה טבעי. זה מי שאני היום.

העתיד של גרמניה הוא גם נושא שאתה חושב עליו לפעמים?

אני קצת פחות מכיר פה את הזרמים התת קרקעיים אבל לאט לאט אני מתחבר גם לזה. אני יודע שבבחירות הקרובות כאן בברלין ה-AfD ((מפלגת ימין בעלת מצע אנטי איסלאם ואנטי הגירה – א.ה.) הולכים לתת מכה. להגיד לך שאני מתרגש מזה? לא. אולי אני עדיין לא חלק מהעיר הזאת, רק תייר בחופשה שלא נגמרת.

מה הדבר הכי טוב שברלין עשתה בשבילך?

נתנה לי חלון צרפתי ענקי שמשקיף לגינה פנימית ירוקה. אני מתעורר כל בוקר לציוץ ציפורים עם הבן אדם שאני הכי אוהב. לא יכול לדמיין גן עדן יותר מוצלח מזה. חוץ מפעם אחת שנדפק לנו החימום במשך הלילה וכמעט מתנו ביחד.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

עם אותה האישה, אבא לילד או ילדה, כנראה כאן בברלין. אולי אפילו עובד באותה המספרה. לא רע לי פה.

מסר לסיום למי מבני המשפחה שלך שיקרא את הריאיון הזה וידע שאתה זה אתה?

ממ… שמרת את השאלה הכי כואבת לסוף. הייתי אומר שבסופו של דבר כל אחד צריך לחיות את החיים שלו. זה המתכון האמיתי לאושר. וכמה שאנשים יבינו את זה מוקדם יותר, ככה יהיה נוח יותר לכולם.

יכול להיות שהם יבואו לבקר אותך כאן יום אחד?

אני בקשר עם אחי הקטן ואנחנו מדברים על זה. הוא כבר עם רגל וחצי מחוץ לחיים הדתיים ואני מאמין שהוא יבוא לכאן. נקים סניף קטן של המשפחה המקורית שלנו. עכשיו אני רק מקווה שיאמינו לנו שאנחנו אחים עם שם המשפחה שהוא הולך להביא איתו.