‏'סצינת ההיי טק והסטארט אפ בברלין מזכירה את ישראל בשנות התשעים, מצד שני עוזרים לי פה הרבה.'

על הספה עם ערן אלוני, יזם היי טק, סטארט אפיסט ומזה שנתיים מנכ"ל חברת UX שפועלת בברלין

שלום, ערן!

שלום!

אנחנו תופסים אותך במשרד שלך ב-ודינג. אתה חדש פה יחסית או שנדמה לי?

כן, זאת חברה שקיימת שנתיים. בשנה וחצי האחרונה אני כאן.

תן לי את מסלול חייך הגיאורפי בקצרה.

אני נולדתי בכלל בקיבוץ עין גב, על שפת הכנרת. בגיל מאוד צעיר עברתי לגור במכסיקו. אבא שלי קיבל שם עבודה, אז גרנו שם כמה שנים. חזרנו לארץ כשנכנסתי לבית הספר היסודי ועד אחרי הצבא גרתי בארץ. אחרי השירות הצבאי עברתי לגור באיים הקאריביים. גרתי שם שבע שנים.

רק התחלנו וכבר אני צריך לנחש איך מגיע קיבוצניק שנחת בקאריביים לשכונת ודינג בברלין. ספר לי קודם על הקאריביים.

אני גולש, אז התגלגלתי לשם לטיול גלישה ונשארתי כבר לעבוד. גרתי שם שבע שנים כמו שאמרתי ואחר כך עוד שנתיים בהוואי. במהלך השנים האלה התחלתי להתעסק בפיתוח עסקי בעיקר סביב נושאים של ספורט.

נשמע מצוין. שמש, גלים, רוח. מה הוציא אותך משם?

זה היה סוף שנות התשעים. היתה אז בישראל תקופת הפריחה והאטרף של הסטארט אפים. אז חזרתי והקמתי משרד פרסום שהתעסק עם ייצוג של חברות היי טק ישראליות בחו"ל.

אז אנחנו בתל אביב, איזה כיף.

כן, אבל החלטתי שאני עובד צפונה אחרי תקופה.

מה קרה?

נמאס לי לגור בתל אביב. הייתי יושב שעות בפקקים, זה התיש אותי. מהקאריביים והוואי לחזור לפקקים זה לא קל. שעה על הכביש בכל כיוון.

איפה בצפון?

במושבה מגדל, ליד הכנרת. בניתי שם בית. באותה תקופה הקמתי פורטל שהתעסק בתחום של אקסטרים ספורט.

חזרת לגלים ולים רק עם הנוף של הכנרת בחלון. העסק הצליח?

על הנייר היינו שווים הרבה כסף, בפועל הכסף נשאר על הנייר. זה התגלגל עד סוף שנות התשעים כשהתפוצצה הבועה ואנחנו איתה. היינו צריכים לקבל החלטה אם ללכת לרילוקיישן בניו יורק עם הפרוייקט הזה. החלטנו לא להמר על זה. הימור נכון, בדיעבד.

נגמר החלום חוזרים לעבוד בפלחה?

לא, אבל הלכתי לעבודה רגילה. הייתי מנהל השיווק לחו"ל של חברת שורש שעושה סנדלים. עשיתי את זה כמה שנים. בין האביב לסתיו הייתי שבוע בארץ, שבוע בחו"ל. ארצות הברית, אירופה, אסיה. כל העולם.

עד שהתחילו לכאוב לך האצבעות ברגליים מרוב סנדלים.

הבטן התחילה לדגדג לי. רציתי לחזור לתחום של היזמות. הקמתי חברה שפיתחה מכשיר שמסייע לאנשים במצב של פוסט טראומה. אחר כך באו עוד מיזמים מתחום הבריאות ועד fashion technology כשהאחרון שבהם היה קשור בהפצה של רשתות חברתיות שמתממשקות עם רשתות חשמל אוטונומיות. זה היה לפני שנתיים. התחלתי למנכ"ל את החברה. חבר שלי שהעלה את הרעיון אמר לי שהוא לא יודע לנהל ושעדיף שאני אעשה את זה. נכנסנו לתוכנית של 'אקסלרטור' שהיתה בברלין. חודש אחרי שבאנו לפה קיבלנו פידבקים מאוד חיוביים לגבי איך שאנחנו מציגים את המידע ופחות חיוביים על המוצר. הם אמרו שאנחנו מקדימים את זמננו בכמה שנים.

הרגשת שיש לך צ'אנס למשהו חדש.

כן. במהלך השנים למדתי גם UX ו-UI ועיצוב זה תחום שאני מתעסק בו הרבה שנים באופן עצמאי. אחד מהחבר'ה שעבדו איתי עבד בהדמית מידע בנאס"א הרבה שנים וחבר אחר התמחה ב-UX. החלטנו לעשות מה שאנחנו טובים בו. נשארנו בברלין. החברה עשתה שינוי דרמטי. בעצם, עזבנו כל מה שעשינו ופתחנו סוכנות UX שיושבת בברלין.

אז זאת חברה ישראלית או גרמנית?

החברה היא בישראל ומחזיקה את הסניף בברלין, אבל כמעט שאין לה פעילות בארץ. רוב הפעילות היא באירופה. אנחנו יושבים היום בוודינג. יש לנו פה צוות של ארבעה אנשים קבועים. יש לי בחור ישראלי שנשוי לגרמניה. עוד אמריקאי ושניים גרמנים.

מה בדיוק אתם עושים?

אנחנו עושים הדמיית מידע ועיצוב של מערכות ניהול, או דאשבורדים. באים לחברות שמייצרות כמויות מידע גדול או חברות קטנות שמחפשות איך ייראה כלי הניהול שלהם ועושים את כל השלב מהאיפיון ועד ההתמשקות. אם צריך, פיתוח הקוד בצד של הלקוח או של השרת. ההתמחות שלנו היא בקונספט. הדרך שבה אנחנו בונים את המערכות האלה.

מול מי אתם עובדים?

אנחנו עובדים עם חברות גדולות כמו סיסקו, ליברטי גלובל, לופטהאנזה. חברות מאוד גדולות בשוק וגם עם סטארט אפים צעירים שהם רק בתהליך בניית האפליקיישן שלהם.

בלי מילה על הבירוקרטיה הגרמנית אי אפשר.

הבירוקרטיה הגרמנית היא מאוד קשה. אנחנו משקיעים המון מאמץ בפיצוח שלה. יש פה גוף שנקרא ברלין פרטנר שיוצא מגדרו כדי לעזור לעסקים שעובדים כאן. זה גוף ממשלתי. הם עושים הכול, מניירות למשפחה ועד תיאום מול הבנקים או חברת הכבלים. אין דברים כאלה בעולם.

בלעדיהם היית פותח חלון וצורח הצילו?

בלעדיהם לא הייתי פותח פה את החברה בשום מצב.

איך הגעת אליהם?

במקרה פגשתי אותם בכנס בארץ. היה אירוע של אקסל שפרינגר בישראל ושם פגשתי אותם.

ולמה דווקא ברלין?

החלטנו להתמקם פה כי התחום שלנו פונה לבי טו בי. עם כל מה שחשוב לדיזיין ת'ינקינג. ברלין היא אידיאלית בשביל זה. חברות ישראליות שרוצות להיכנס לתחום הבינלאומי צריכות להחליט. אם זה בי טו סי, השוק הנכון הוא האמריקאי. האוריינטציה ללקוח. בי טו בי זה אירופה. מהניסיון שלי זה שוק הרבה יותר מעניין. גרמניה ואנגליה הם שווקים בהם הבי טו בי מאוד מפותח. השוק הגרמני מבחינת תעשיות וחברות גדולות הוא שוק שמבחינתו מאוד מאוד מעניין. החברות האלה לאו דווקא יושבות בברלין אבל מגיעות לפה ויש להן נציגים.

אז יש לך רק שבחים על הסצינה המקומית?

תראה, ההיי טק והסטארט אפ בברלין היום מזכירים את ישראל בשנות התשעים. זה יחסית קטן, חובבני, בחיתולים עדיין. הם בשלב מאוד מוקדם. יש פה עניין של הסביבה שמוכרחה להשתנות. הם רוצים להיות הסטארט אפ האב של אירופה אבל מבחינת תשתיות ומנטליות חסרים דברים. הכול מאוד מתודי ואיטי.

או שאולי הישראלים שולפים מהר מדי?

מבחינתם הסטארט אפים הישראלים גובלים בחאפריות. יש בזה משהו לדעתי, אבל בלי החוצפה הזאת כנראה שההצלחה הישראלית לא היתה מגיעה. מכיר חבר'ה ישראלים שהגיעו לדבר עם מנכ"ל גרמני שלא החזיר להם טלפונים. פשוט התיישבו אצלו במשרד ולא הסכימו לעזוב בלי לדבר עם הבוס. סטארט אפ גרמני לא יעשה את זה.

לא.

יקח להם זמן לשנות פאזה. הם פחות אגרסיביים מהיזמים הישראלים. העור שלהם יותר דק מבחינת מה נכון לעשות ומה לא.

והם עובדים לאט.

עד שמחזירים לך טלפון לוקח זמן. אפשר להיכנס לסייקל מול חברה שאורך שנה שלמה.

איכשהו אני לא מצליח לדמיין אותך מחכה שנה שלמה למישהו שיחזיר לך טלפון.

לא, אין לי סבלנות. אני 'האסלינג'. מתקשר 17 פעם עד שיענו. לא מעניין אותי.

משהו אישי לסיום?

אני פה עם שני ילדים, בני שמונה ושלוש, נכנסו פעם ראשונה לבית ספר ולגן. ברלין זאת עיר מקסימה לילדים.

איפה אתם גרים?

בוילמרסדורף. הבאתי את המשפחה כי שנה וחצי לחיות על הקו ברלין תל אביב היה מאוד מאוד קשה. עכשיו אני חוזר כל חודש וחצי חודשיים.

לקיבוץ, נכון?

(צוחק) לא הייתי שם שלושים שנה.

אתר האינטרנט של החברה