‏הבלוג של מרגריטה, פרק ב'. ניסים קורים

ממש ביום הראשון לעלייה שלי הלכתי לבנק לפתוח חשבון. זה בטח לא היה הדבר הכי נכון לעשות כדי להרגיש שהגעת הביתה. אני זוכרת שהאישה הנחמדה שאלה אותי אם אני רוצה קפה ואמרתי שכן אז היא עשתה כזאת תנועה מתלהבת מדי עם היד וצעקה: "תיכנסי למטבח שם ותכיני לך".

לא הצלחתי להתאפק מלצחוק כשדמיינתי פקיד או פקידה בבנק גרמני מציעים לי לעשות אותו דבר ואת עצמי נכנסת למטבח מלוכלך ומכינה לי קפה. אבל באמת הלכתי למטבח של אותו סניף של בנק לאומי באותו היום והכנתי לי קפה. הקול של האישה היה כל כך מצווה שבאיזשהו מקום הרגשתי שאין לי הרבה ברירות. אולי היא היתה אחת מאלה שעוד לא השתחררו לגמרי מהצבא. בעזרת העברית הרצוצה עד בקושי קיימת שלי (כן, הטור הזה מתורגם בשבילכם…) הצלחתי לפתוח חשבון וגם אם בדרך הרגשתי קצת נעלבת או מושפלת עשיתי את צעדיי הראשונים בארץ הקודש.

מאז קרו כל כך הרבה דברים. החלפתי שש דירות וחמש עבודות, פתחתי בית ספר פרטי לשפה הגרמנית, התחתנתי, חוויתי מלחמה אחת וגם אינתיפאדה, עברתי כמו כולם את החורף הכי קר במאה השנים האחרונות (לפחות לפי החדשות ברוסית), את הקיץ הכי חם במאתיים השנים האחרונות (שוב לפי החדשות ברוסית), השלג בירושלים נערם לגובה שלא היה כמותו 500 שנים ובתל אביב הוציאו בחפירות של הרכבת את כמות החול הכי גדולה בהיסטוריה (באמת הגיע הזמן שאפסיק לקרוא חדשות מקומיות ברוסית).

מה עוד השתנה? חנויות נפתחו ונסגרו בדיזינגוף סנטר, בנו את סרונה, נשים ישראליות החליפו מכפכפי Havaianas ל-Birkenstocks, מחירי הדירות עלו, מאה סטודנטים שלי הבינו את ההבדל בין דאטיב לאקוזטיב, 50 סטודנטים עברו לברלין, 20 עברו מבחן B2, מיליון וחצי פליטים הגיעו לגרמניה, הומואים ולסביות קיבלו אישור להינשא, למדתי אפילו לכתוב מימין לשמאל ו… לא תאמינו – בנק לאומי נהיו חברים שלי. זה לא בצחוק והם גם לא שילמו לי עבור הבלוג-פוסט הזה (למרות שלא הייתי מתנגדת).

כמו שזה נראה הייתי צריכה להתעסק איתם הרבה בשבועות האחרונים והרגשתי שהם יותר סבלניים כלפי ממה שאני עם התלמידים שלי כשהם מתחילים למלא את המחברות שלהם מצד ימין (טוב, לא שהם באמת). אני אפילו מקבלת הודעות בוואטסאפ מלאומי קארד עם כל מיני סמייליז.

הגישה של הבנק הזה גורמת ללב הגרמני שלי למחצה לפעום בשמחה. אני באמת מאמינה שיום אחד גם במשרד הפנים ילמדו להיות ידידותיים כמו בנק לאומי, בגרמניה יהיה אינטרנט בכל מקום, הקונפליקט הישראלי-ערבי ייפתר ויהיה שוקולד עם צ'ילי ונייר טואלט ארבע שכבות בסופר מרקטים כאן בתל אביב.

אמן.

נ.ב. אם אתם לא שייכים לקבוצת האנשים שיודעים מה זה דאטיב ואקוזטיב או רוצים לדעת דברים אחרים על השפה הגרמנית, אתם מוזמנים להירשם גם לבלוג שלי אודות השפה הגרמנית