‏גילי חסקין התרשם מקרנבל לוצרן בשוויץ

כתב וצילם: גילי חסקין

עדיין תחת הרושם החזק של קרנבל לוצרן. התחפושות, המוסיקה והמסכות הכול כך יצירתיות. המסכות השונות ייצגו אנשים מפורסמים, דמויות קומיות מאגדות ילדים, או בעלי חיים. יש מסכות מסורתיות, המזכירות את החיילים מצבאו של נפוליאון, זכר לשנים 1798 – 1803, בהן היתה שווייץ מדינה וסאלית של צרפת ובניה השתתפו במלחמות נפוליאון.

כמו כן, נראות מסיכות המוכרות מהקרנבל של ונציה, בעיקר המסכה הארוכה, מחודדת האף, של אָרְלֶקִינוֹ (בגרמנית Harlekin) , השוטה טוב הלב מ"הקומדיה דל ארטה" (Comedia del Arte) האיטלקית. מסיכות אחרות מייצגות את הוָאגִיס (Waggis), האיכרים של אלזס (שבמזרח צרפת). באותה תקופה נחשבו האיכרים לנוודים. ייתכן שהביטוי "ואגיס", מקורו במילה 'vagabond', שפירושה 'נווד'.

גרוטסקי ומוערך

התחפושת המסורתית של הואגיס, דומה מאוד לתלבושת אותה לבשו האיכרים שהגיעו לבזל, כדי למכור את סחורתם בשוק המקומי: חולצה כחולה, כובע מחודד, מכנסיים לבנים, קבקבים, צווארון לבן, צעיף בצבע אדום בהיר.

פה ושם נראות דמויות גרוטסקיות, מטופשות משהו, שהרי לשוטה, היה תפקיד חשוב בחגיגות של ימי הביניים. אנשים צחקו לסכלותו, אך בו בזמן התייחסו אליו ביראה כלשהי, מתוך הנחה, שהאל שלקח ממנו את תבונתו, פיצה אותו בכוחות אחרים, סמויים מן העין.

מכול מקום, התהלוכה הארוכה, העגלות שנשאו עליהם חוגגים, התחפושות, המסכות והמנגינות, היו שיר הלל לאדם היוצר. לפנינו צעדו בסך, לא רק ברנשים מחופשים בדמיון רב, אלא עגלות גדולות שכול אחת ייצגה נושא אחר. היו שם מבצר מימי הביניים, מיצג ימי עם כרישים, טרקטורים ועוד.

שמח ומסודר

התחפושות מעניקות לקרנבל את הצבע, המסכות את המסתורין, אבל כל אלו לא היו בשלים לכלל שמחה, שבמקרים מסוימים גובלת בשיגעון, אלמלא תזמורות ה"גוגומוסיקה" המאולתרות שהנגנים בהן מחופשים וחובשי מסכות ומשמיעים מנגינות מפורסמות.

במקרים רבים אלו 'קליקות' שנוצרו לצורך הקרנבל. נגינתם רועשת למדי ובעבר הם הרבו לזייף ועם השנים התמקצעו, כחלק מהמעבר של הקרנבל מאירוע ספונטני לגמרי וכאוטי מאד, לאירוע מסודר יותר, נשלט יותר ולא בהכרח פחות שמח.

הקרנבל הוא מסורת עתיקת יומין. מקובל להסביר אותו בצורך של הנוצרים לפרוק עול לפני הצום הארוך (לנט), שקודם לפסחא. אולם פאולוס, הנוצרי הראשון, לא המציא דבר. הוא הלביש למסורות הפאגניות של אירופה, כסות נוצרית.

הקרנבל קדם לנצרות ומקורו בצורך של האדם לשבור את שגרת החורף, שבין חגי האור של היום הקצר בשנה (לימים כריסמס), לבין חגיגות האביב של יום השוויון. למעשה, שורשיהם עמוקים יותר ומגיעים לבכחנלות (החגיגות לכבוד דיוניסוס) ביוון ולסטורנליה ברומא הרפובליקנית, שהיו במקורם טקס היפוך, שזהו אחד מתפקידיו של הקרנבל גם בימינו.

על קרנבלים בעולם באתר של גילי חסקין

להזמנת הרצאה עם גילי חסקין על שורשי הקרנבל