‏בראניק, סיפור בלי פואנטה על בירה צ'כית

מאת תמיר סבג

בדרומה של העיר פראג היתה עיירה שהיום היא שכונה בעיר, בשם בראניק (Braník). בשכונה נמצאת מבשלה מדהימה ביופיה, מבנה נאו-רנסנס עם השפעות של ארט-נבו, שהוציאה מתוכו בירה פשוטה ונעימה בעלת אותו השם.

עד כאן הכל נשמע מופלא ורומנטי? אז זהו שלא בדיוק. מדובר בבירה אומנם נחמדה, אבל אם משווים אותה לבירה ישראלית, היא מקבילה לאיגל של טמפו, בירה זולה שמיועדת בארץ בעיקר לפלח שוק של עובדים זרים. לפני שני עשורים אותה מבשלה צ'כית נכנסה למשבר, ולמעשה מאז שנת 2007 לא מבשלים שם יותר.

קופצים כמה שנים קדימה, סטרו-פרמן, אחת המבשלות הגדולות בצ'כיה קונה את מותג ברניק על מנת לפנות לפלג השוק של הבירה הזולה, כאילו, אפילו יותר זולה מבדרך כלל. הם מבשלים את הבירה אצלם במבשלת הענק ולא משנים את העיצוב הפשוט של הפחיות והבקבוקים.

ואז קורה משהו מוזר, היפסטרים מגלים את ברניק. דור האינסטגרם של העיר אולי מתחבר לפשטות, אולי להתרסה על מול המותגים הגדולים ויכול להיות פשוט העובדה שפחית קרה במכולת עולה בסביבות השקל וחצי. האמת שממש קשה לי עדיין להסביר את העניין, חיפשתי גם כתבות בנושא בשפה המקומית וכלום. אבל הנקודה היא פשוטה, צ'כים חושבים שברניק זה מגניב.

כמעט לא ניתן למצוא מקומות שמוזגים אותה מחבית, חוץ ממסעדה ממותגת במרכז פראג, אבל לטעמי החוויה האמיתית היא יום שמשי בפארק או על גדת נהר הוולטבה עם פחית (או בקבוק פלסטיק של 2 ליטר) שקנית בפיצוציה הקרובה.

צאו איתי לסיור בירות בפראג