‏בלוג ברלין: 'אל תשכחו להעיר אותי בסוף החורף'

מאת: שירי

אפתח בוידוי. אני לא מאוד ותיקה בעיר הזאת, בקושי שנה וחצי אבל זהו החורף השני שלי כאן ובתור בוגרת של מועד א' (בהצלחה חלקית – ברחתי לחודש בישראל באמצע החורף שעבר) אני כבר מרגישה כמי שיכולה לכתוב כמה דברים על החורף בברלין.

כמו למשל להודות שזאת התקופה שבה אני מרשה לעצמי. מכיוון שמקום העבודה שלי הוא בעצם כל מקום שבו יש בית קפה ואפשר לפתוח מחשב ולהיכנס לתוך העולם המופלא של התכנות (NOT), ההחלטה היא תמיד שלי מתי לקום בבוקר, מתי לצאת לעבוד, מתי לסיים. זה לא אומר שאני מוותרת לעצמי, בדרך כלל המצב הוא הפוך. במקום לעבוד 8 או 9 שעות אני עובדת יותר.

עד שמגיע החורף. יש משהו במראה האפור, לא רק בברלין, אפילו בחיפה (ד"ש) שגורם לי לשקוע לתוך עצמי ולא להרגיש יותר מדי ייסורי מצפון בגלל זה. כאן בברלין גיליתי שתרדמת החורף אפילו יותר נפוצה ובבניין שלי יש להקה של בני עשרים שהודיעו לי חגיגית שהם יוצאים לפגרה ארוכה ובכל הזמן הזה לא יעשו שום דבר יצירתי או פרודוקטיבי.

אין מחשבה שעדיין לא נחשבה אמר פעם מישהו חכם ואם אני מרגישה שבחורף מותר לי לעצור הכול, גם אם העולם הקפיטליסטי דורש אחרת. כנראה שזה הלך רוח או דפוס מחשבה שכבר קיים במין האנושי הרבה מאוד דורות. להתנגד לזה זה קצת כמו לדמיין את העצים פורחים ומלבלבים בזמן שכל העלים כבר נשרו למדרכה.

זה לא משהו שהם מסתתרים מאחוריו או מרגישים לא נוח לגביו. אני חושבת שיש עוד הרבה שמרגישים ככה, אבל לא לכולם מותר. לא כולם יכולים לעצור את הקטר ולצאת לכמה שבועות או חודשים של אי-עשייה. העולם לא עוצר בחורף, למרות שזה מרגיש כל כך נכון לעשות ככה.

לו הייתי עובדת במקום עבודה "רגיל" לא הייתי יכולה אפילו לדמיין סוג כזה של Hybernation. פשוט הייתי קמה בבוקר, עולה על הרכבת ונוסעת לעבודה. יש כל כך הרבה דברים שאני לא אוהבת בעבודה עצמאית אבל תרדמת החורף היא המתנה האחת שהימים האפורים מעניקים לי. זמן לנקות את הסיסטם ולחשוב על המשך הדרך.

המשך הדרך זה לא רק עבודה, זה גם חברים, מחשבות על הקמת משפחה, הרהור מתענג על ימים שהיו וימים שהיו, טעויות שנעשו וכאלה שנחסכו. אני לא יודעת איך אפשר לוותר על ימי החורף הקצרים-החשוכים-הכה רומנטיים, הרי בשביל זה הם כאן. בשביל זה הם גורמים לנו להרגיש ככה.

אין מחשבה שעדיין לא נחשבה אמר פעם מישהו חכם ואם אני מרגישה שבחורף מותר לי לעצור הכול, גם אם העולם הקפיטליסטי דורש אחרת. כנראה שזה הלך רוח או דפוס מחשבה שכבר קיים במין האנושי הרבה מאוד דורות. להתנגד לזה זה קצת כמו לדמיין את העצים פורחים ומלבלבים בזמן שכל העלים כבר נשרו למדרכה.

מבטיחה לעדכן באביב איך היה. לילה טוב!