‏בלוג אטלנטה: סיפור אמבטייה

מישהו דופק חזק בדלת. זה האיש שבא לסדר את האמבטיה. אשתי לא אהבה את מחיצות הזכוכית הנעות על מסילה שהגיעו ביחד עם הדירה והציעה להחליף אותן בוילון פשוט. כמו זה שהיה לנו בישראל.

בעלת הבית שלחה לנו אותו.

האיש שדופק בדלת הוא ג'יי סי. כמו ראשי התיבות של ג'יזוס קרייסט, "אבל אני זה לא הוא", הוא מתנצל.

ג'יי סי הוא גבר חזק, כבר סבא, שמאחוריו קריירה צבאית ימית. במקרה שלו, האפרסק לא נפל רחוק מהעץ שכן שניים מהילדים שלו משרתים בכוחות הביטחון, אחד שוטר באטלנטה ואחד בחיל האויר בצ'רלסטון, מדינת דרום קרוליינה.

הוא טייס, אני שואל אותו?

הלוואי, הוא אומר.

אני מעביר לו תדריך קצר על ההיסטוריה של הסכסוך בין אשתי ומחיצות הזכוכית ועל ההתפתחויות האחרונות ובסוף נותן לו את זכות הדיבור. יש לו הרבה מה להגיד. הוא גדל כאן עוד לפני שהמציאו זכוכית מחוסמת, כמו זאת שהוא עומד להסיר מהאמבטיה שלנו.

ג'יי סי לא מרוצה כל כך מהמצב במדינה, או במדינות האמריקאיות וזה מרגיש שיש לו בטן מלאה על זה. בערך כמו שלכל ישראלי יש על המדינה שלו. לכל איטלקי. לכל סיני. אולי רק במיקרונזיה לא מרגישים כלום וכל הגברים מסתובבים שם עם בטן ריקה.

נמאס לי מהשיח הזה על גזענות, הוא מספר לי כשאני שואל אותו על אטלנטה. כל מה שאתה עושה פה, מיד אומרים זה גזענות. אני מזמין קפה שחור שואלים אותי למה שחור? אני קונה משהו לבן, שואלים למה לבן?

אני מתעכב על אטלנטה כי אחד הבנים שלו משרת שם במשטרה והוא אומר שיש שם מקומות שאתה לא רוצה להיכנס אליהם. "יכולים לחתוך אותך בשביל חמישה דולר."

כדי לא לצאת סבון בזמן שהוא מספר את כל סיפורי הקרב של משפחתו אני מזכיר לו שאני מישראל.

הוא מיד מתקן שהוא לא פוחד ללכת במקומות ההם באטלנטה. שהוא כל הזמן עובר בהם. אז אין מה להתרגש. "זה כמו שאני פוחד שאם אבקר בישראל, יהרגו אותי שם," הוא מדגים.

אנחנו מסכמים שהכול פייק ניוז חוץ ממה שהוא לא ויכולים להמשיך הלאה למקומות מעניינים יותר.

בוי, היית כבר בגטלינבורג, טנסי, הוא שואל.

לא, אני אומר. מה יש שם?

זה מקום נהדר, הוא מספר. קניתי לבן שלי לכריסמס גיפט קארד שיוכל ללכת לשם. הוא בטח ילך בקרוב. יש שם מין מסילה כזאת שמתפתלת בין ההרים ואתה נוסע עליה עם קרון קטן, זאת חוויה ואפשר לישון שם באחת הבקתות. זה רק ארבע שעות נסיעה מכאן ולא רחוק מהצ'טנוגה.

מה זה הצ'טנוגה?

בוי, עוד לא הייתם בצ'טנוגה? אתם מוכרחים ללכת לשם. יש שם את מפלי רובי וגם מערות ענקיות שאתם יכולים ללכת בהן. אבל אלה מקומות שהכניסה עולה כסף. אם אתה רוצה ללכת בלי לשלם, אתה יכול ללכת לרוק מאונטין. כן, אני חושב שהם לא לוקחים שם כסף בשביל הכניסה.

ג'יי סי עושה לי סדר, מה נמצא איפה. הרוק מאונטיין זה שם, הוא מצביע דרך החלון הגדול בסלון ואז שם איפה שהאמבטייה זה הצ'טנוגה וצ'רלסטון זה בכלל לכיוון ההוא, הוא מסמן אל פינת האוכל והמרפסת.

עכשיו הכול קצת יותר ברור. למרות שאין לי מושג איך המקומות האלה שהוא מדבר עליהם נראים, אני מרגיש בכל זאת קרוב יותר. לשמוע מהאיש שמסדר אצלנו את האמבטיות על המקומות שבהם ביקר פעמים רבות בחייו מרגיש הרבה יותר נכון מאשר לקרוא עליהם בויקיפדיה. ככה אנשים עבדו פעם, לא?

בצ'רלסטון גם יקחו מכם קצת כסף אבל זה כדאי, הוא מספר. הוא יוצא מהאמבטיה עם לוח זכוכית גדול ומציב אותו ליד הדלת. אחר כך הוא פותח לעצמו את הדלת – מתעקש לעשות את זה לבד – ויוצא החוצה להעביר את לוח הזכוכית לטנדר שלו. "אתה תמשיך לעשות מה שאתה עושה, לי משלמים בשביל לעבוד."

כשהוא חוזר הסיפור נמשך מהמקום בו נפסק. יש שם נושאת מטוסים שאתם יכולים לעלות עליה וכל מיני כלי תעופה וכמובן שאתם יכולים גם לרדת לחוף שם.

אחר כך הוא מספר לי על ניו אורלינס. שם אתם מוכרחים לאכול סול פוד. אכלת פעם סול פוד? בוי, אתה הולך להעלות כמה קילוגרמים. השחורים שם יודעים לבשל את האוכל שלהם אחרת. זה משהו נהדר. וכמובן גם המוזיקה וכל מה שמסביב.

ג'יי סי הוא איש של הדרום. הילדים שלו כאן, החיים שלו, גם העבודה, אבל הוא כבר לא מתרגש מספיק מאמריקה שלו או סתם צריך מה שכל אחד מאתנו זקוק לו לפעמים, תחושה של התחדשות.

הייתי בטיול באיטליה הוא מספר לי והעיניים שלו בורקות. "הלכתי כל הסיור עם הראש למעלה, כשהיינו בהקפלה הסיסטינית. זה כל כך עניין אותי האדריכלות וההיסטוריה… אתה יודע, בצבא התעסקתי עם מטוסים, פירקנו והרכבנו דברים ענקיים. אם הייתי יכול למצוא משהו במקצוע שלי, אולי הייתי מנסה לעבור לשם."

הילדים שלו כבר גדולים ועזבו את הבית, אז הוא מעיד שעכשיו זה זמן טוב עבורו לנסות את החיים באירופה. אשתו מלוס אנג'לס היא בת להורים מכסיקנים אבל השורשים של המשפחה שלהם הם מספרד. היא יודעת ספרדית ומבינה איטלקית, הוא מחייך, אז היא תוכל להסתדר שם.

האמבטיה מוכנה. רואים מיד איך ג'יי סי הוא בוגר חיל האויר האמריקאי. הוא לא משאיר אחריו שום סימן. אנחנו יכולים עכשיו להתקין וילון חמקן.

רגע לפני שהוא יוצא הוא עושה סימן של רק רגע. הוא נזכר במשהו. זה עומד לו על קצה הלשון.

אני כבר מנסה לנחש. אסור לפתוח את המים באמבטיה עד שאחד האריחים שהדביק מחדש יתייבש?

ארקנסו, הוא אומר.

ארקנסו?

כן! איך שכחתי. יש שם מכרה יהלומים ישן. הם נותנים לאנשים להיכנס ולחפש יהלומים. יום אחרי שהייתי עם המשפחה שלי היתה שם ילדה שמצאה יהלום 7 קראט, כזה גדול. אומרים שזה היה שווה רבע מיליון דולר. אתם מוכרחים ללכת לשם.