בלוג אטלנטה: עוד כמה הבדלים קטנים בין החיים בארצות הברית לישראל

0

20/20 או 6/6

אתמול היתה לי ולאשתי פגישה עם רופאת עיניים. אשתי קבעה את הפגישה לפני שבוע או קצת יותר בתור בדיקה שגרתית. זה משהו שכלול בביטוח הרפואי שלנו, היא הסבירה לי, אז למה שלא ננצל את זה. יכול להיות שהיינו שוכחים מהאפוינטמנט החשוב אילמלא המייל שהגיע יום קודם ובישר שכדאי לנו להגיע בזמן אחרת נשלם 25$. ברוכים הבאים לאמריקה!

שעה לפני המועד קיבלתי עוד התראה לטלפון שכדאי לי לצאת עכשיו מהבית בגלל שמדובר בזמן נסיעה של 15 דקות ויש מעט תנועה בדרך. עד כאן יכול להיות שהייתי מעדיף להחליף את הסצינה המקומית בגבעתיים, למשל וברופא שלא מטיל קנס אם לא מתייצבים בזמן.

אבל ההמשך היה חיובי יותר. למרות שהגעתי לפני הזמן, הם קיבלו אותי מיד. מה אתם רציניים? עוד לא 11. תנו לחכות קצת עם מגזינים של נשים על הספה. תנו להביט בפציינטים האחרים שהגיעו ולהשוות מי מסכן יותר. ישר להיכנס?

הבדיקה כאן מתחילה אצל האסיסטנטים של הרופאה שלוקחים אותך לכל מיני בדיקות מקדימות. באחת מהן למשל אתם מקבלים פלאש לתוך העין ואז מופיעה על מסך ענקי שתלוי על הקיר העין שלכם בכבודה ובעצמה בצורה של כדור גולף ענקי, שקוף למחצה. ממש ערוץ הספורט. הסתפקתי בהצצה קצרה במיוחד, כי יש דברים שעדיף לא לראות בחיים, כמו למשל את העין שלכם עושה סלפי.

אחר כך חזרתי לספה וחיכיתי לא יותר מכמה דקות עד שהרופאה בעצמה הגיעה כדי לקחת אותי לבדיקה אצלה בחדר. כבר עברתי בדיקת עיניים או שתיים בחיים אבל אף אחת לא היתה ארוכה כמו זאת. שלב ועוד שלב ועוד שלב, ועכשיו עושים ככה, עכשיו ככה. אפילו הכיסא נמתח לאחור לפתע כדי שהרופאה תוכל לבצע עוד בדיקה מלמעלה. מה זה הדבר הזה?

אשתי שהגיעה שעה אחרי נכנסה לאותו הסיפור בדיוק.

"טוב, מה אתה רוצה," היא אמרה לי כשעמדנו מחוץ למרפאה עם משקפי שמש חד פעמיים מקרטון, נראים קצת כמו יצורים מהמאדים שנחתו באטלנטה. "ככה זה רפואה פרטית. יש יחס אישי." היא חיכתה רגע ואז המשיכה, שולפת קבלה מכיס המעיל שלה. "ראית כמה זה עלה לנו בסוף?" הסתכלתי, האישונים עדיין היו מוגדלים. "זה מטושטש," אמרתי לה.

עכשיו אתה מבין למה האמריקאים המציאו את הטריק הזה?" היא אמרה. "שלא תראה את החשבון בסוף."

פרנהייט או צלזיוס

ביממה האחרונה מתרבים הדיווחים מארץ הקודש על חמסין ששורר במדינה. הבדיחה המעט יבשושית הרווחת בין הכוחות הישראלים שמצפון לאטלנטה היא שגם כאן 36 מעלות, אז אין הבדל. 36 מעלות פרנהייט הן 2.2 צלזיוס. אני חושב שבכל שיחת סקייפ או וואטסאפ בין ישראל לארה"ב היום, תחזור הבדיחה בגירסה כזאת או אחרת.

"עכשיו אתה מבין למה האמריקאים המציאו את הטריק הזה?" אשתי התחילה להגיד.

"כבר השתמשנו בפאנץ' הזה, Sweetie," אמרתי לה.

פאנץ' או מדבקות

מה שמביא אותי הישר להבדל המהותי הבא. בעוד בישראל מחלקים לילדים הקטנים בגן ובבית ספר דבקיות לאות הצטיינות, כאן מנקבים כרטיסיות. יש לזה שם, פאנצ' קארד וכבר הרחבתי על הנושא החשוב בפוסט נפרד שאם אתם לא קוראים אותו, אתם לא חברים.

מיילים או קילומטרים

במכונית האמריקאית שלנו מדגם פורד אנחנו משתמשים לצורך ניווט ב-Waze הישראלית. ניסיתי לשכנע את אשתי שהיא בעצם הנהגת מספר 1 של המשפחה ובכלל נהגת מרוצים בעלת יכולות מרשימות להשתמש בגוגל. למה גוגל? כי לפחות כאן בכבישי אטלנטה ופרבריה הצפוניים, גוגל מודיע על פנייה ימינה או שמאלה קצת לפני שאתה מגיע אליה (Sorry, Waze) אבל אשתי פטריוטית מדם ומראשל"צ לא מוכנה להחליף, אז אנחנו על Waze לכל מקום.

מה שעוד היא לא מוכנה להחליף זה את הקילומטרים למיילים. לי זה נראה נכון לקבל הוראות נסיעה קוליות במיילים ולא בקילומטרים כי גם השלטים הם במיילים וכמו שאומר הפתגם העתיק, אם ברומא סופרים בדיג'יטוס (אצבעות), אונצ'יה (אגודל), פאלמוס (כף יד) ו-פס (רגל), אין סיבה להוציא את המטר מהכיס.

אבל לאשתי יש פאנץ' חדש. לא כזה שמנקבים איתו כרטיסיות התנהגות בבית הספר. היא אומרת: בקילומטרים אתה מגיע מהר יותר.

ישראלים באטלנטה
עם וויז בעברית מגיעים מהר יותר

גאלון או ליטר

עוד מידה אחת בטבלת ההשוואות הקטנות מסבירה למה קרטון החלב במקרר שלנו נראה בעצמו כמו מקרר קטן. בגלל שהאמריקאים עובדים עם גאלונים, החלב נמכר בחצי גאלון. זה הגיוני למכור חלב בחצי גאלון (בשביל גאלון חלב הייתם צריכים לשדרג את האוטו לטנדר), בדיוק כמו שזה הגיוני למכור ליטר חלב בישראל. אלה המידות אז איתם עובדים.

הנה לכם חומר למחשבה לסוף השבוע איך מידות שנקבעו לפני מאות ואלפי שנים משפיעות על הרגלי הצריכה והאכילה שלנו היום. (לא שאתם מוכרחים לחשוב על זה כי בטח יש לכם דברים יותר מעניינים לחשוב עליהם וכו'…)

רבעון או שליש

בחזרה לבית הספר. אתמול כשלקחתי את הילד מתחנת ההורדה של האוטובוס (באמריקה זה מושג מופשט כי אין שום סימן לתחנה, שום ספסל, שום סככה) הוא סיפר לי מיד שהמורה שמה לו בתיק משהו מיוחד בשבילי. באמת? מה זה יכול להיות?

התעודה שלךךךךך!

אז ככה יוצא שאת התעודות מחלקים פה כל רבעון ולא כל שליש. לא עובדה מפתיעה אם זוכרים שהחלב מגיע בגאלון, תוכנת הניווט רוצה לעבוד במיילים והטמפרטורה היא אותה טמפרטורה כמו בתל אביב, ועדיין פה דפוא חלקית ושם שרב.

בהמשך לאותו שיעור, הציונים לא מגיעים במספרים אלא באותיות. על התעודה של הילד שזה לו הרבעון הראשון בחייו בבית הספר האמריקאי (או בבית ספר כלשהו) נכתב שהוא עושה פרוגרס יפה.

מה שאני אוהב באותיות זה שבניגוד למספרים אפשר תמיד להחליף אותן במילה אחרת. כלומר, אם קיבלת 87 בחשבון, אז אתה 87 בחשבון אבל אם יש לך S באותו מקצוע, אז אולי הכוונה היא Satisfactory כמו שהמחבר התכוון ואולי בכלל Super כמו שאתה מפרש את זה או Strikingly Good או אינסוף אפשרויות אחרות.

שמישהו יוכיח אחרת (ויקבל מיד F…)

חגים לא מוכרים, חגים מוכרים

בשבוע הבא נחגוג את הסדר אצל משפחה שעדיין לא חגגנו אצלה אף סדר. בעצם שום חג לא חגגנו אצלה. גם לא אירוע של יום חול. אוקיי, בשבוע הבא נעשה סדר אצל משפחה שאנחנו לא מכירים. בישראל זה נתפש כדבר בלתי אפשרי – לעשות את הסדר אצל בני משפחה שלא פגשת קודם, גם לא בפייסבוק או ברחוב במקרה.

כאן שידכו בינינו כדי שלא נישאר לבד בחג והנה לכם סדר פסח שמצדיק את הפסוק מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות.

פח זבל קל"ב, פח זבל לא קל"ב

אחרי הארוחה של הסדר יהיה הרבה מה לזרוק לפח והנה עוד הבדל קטן גם אם קצת מסריח בין שני המקומות. הפחים בשכונה שלנו לא צמודים לבתים. למעשה אין לבתים פחים בכלל וצריך ללכת עם השקית של הזבל עד לדאמפסטר. המראה המוכר מהעיר הישראלית של פח (ירוק) על המדרכה, שביל כניסה לבית, עוד פח (כחול) ליד דלת הכניסה, פח (כתום) שמישהו השאיר בחנייה וחוזר חלילה הוא כזה שלא נתקלתי בו עד כה בשום שכונה. אולי בתוככי אטלטנה זה גם עובד ככה, אבל לפחות בפרברים הפחים הם לא חלק מהנוף המיידי שלך.

אם יש משהו שאני בהחלט יכול להגיד שאפשר להסתדר בלעדיו זה ריבוי הפחים שמרצפים את הנוף העירוני הארץ-ישראלי. רעיון שאפשר בהחלט לזרוק לפח.

ג'וקים קטנים, ג'וקים גדולים

כבר התרגלתי שבאמריקה הכול גדול יותר ובאמת הכול גדול יותר. גם האנשים. מה שמפתיע זה שדווקא הג'וקים שהייתה מצפה מהם להגיע במידות תואמות של XXXXL מגיעים פה די קטנים. אולי זאת עונת החורף, אולי האיזור בג'ורג'יה, בכל אופן החומיינים שנתקלתי בהם עד היום (חמישה או שישה בסך הכול) נראו הרבה פחות מפחידים מהאיום האיראני והנה לכם נקודת אור נוספת בחיים פה, למקרה שחיפשתם עוד משהו.

מספר רישוי מאחורה, מספר רישוי מאחורה ומקדימה

לקראת סיום, שוב נושא המכוניות. העובדה שהמכוניות כאן נוסעות עם מספר רישוי מאחור בלבד וכי מקדימה יש רק הכנה למספר רישוי שהרבה פעמים משמש ללוחיות שעשוע כלשהן (קבוצות כדורגל וכו') היא עוד תזכורת שאם מערבבים את הסדר שאנחנו רגילים לו, מקבלים סדר חדש שהוא לא פחות הגיוני מהסדר שהיכרנו. צריך רק זמן להתרגל. זה תרגיל יפה בשיבוש סדרים שמזכיר שכל כך הרבה דברים סביבנו מסודרים בשבילנו בצורה מסוימת וקובעים כך את המחשבות והתפישה שלנו. תמיד טוב לנסות סדר חדש.

הירח שלנו והירח שלהם

זהו, מספיק להפעם. הנה עוד הבדל. הוכחה שגם אם הירח הוא בדיוק אותו הירח, הוא תמיד יישאר שונה בינינו לבינם.

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם