כתב וצילם: יניב אוחנה
פעם שנייה בלונדון. הפעם גם יותר זמן, גם בכריסמס וגם בלי רשימת החובה. פשוט זרמנו וזה היה מעולה. ובכל זאת, אפרט על ארבע חוויות שהיינו בהן:
מלחמת העולמות
קשה להגדיר את החוויה הזו, אבל ננסה. ראשית "מלחמת העולמות" מבוסס על רומן בדיוני מסוף המאה ה-19 המתאר פלישת חוצונים או מכונות ענק תלת רגליים ממאדים המאיימים להשמיד את העולם. התהילה של מלחמת העולמות הגיעה רק שנים מאוחר יותר, ב-1938 כשהסיפור הומחז לתסכית רדיו בארה"ב.
התסכית היה כה אמין שהמאזינים היו בטוחים שבחוץ מתחוללת פלישה ממאדים. הדבר גרם לפאניקה והיסטריה אדירה שגרמה לתושבי ניו יורק לברוח מבתיהם.
יחלפו עוד 40 שנה, וב-1978 נוצרה גרסה מוזיקלית שמשלבת קטעים מהסיפור המקורי. קשה לי להאמין שאין מישהו שלא מכיר את הנעימה המרכזית של "מלחמת העולמות".
ועכשיו מה זו בדיוק החוויה הזו בלונדון. ובכן, הסיפור המקורי מתחיל בלונדון ולאנגלים יש חתיכת גאוות יחידה על כל יצירה בריטית. הם יצרו חוויה מדהימה ששואבת את המשתתפים לתוך העולם ההוא, בסוף המאה ה-19. מדובר בחוויה הנמשכת למעלה משעתיים וכוללת יותר מעשרה חדרים, שבכל אחד מהם תפאורה אדירה שלא ראיתם מעולם עם השקעה עד הפרט הכי קטן. בתוך החדרים האלו ישנם אמצעים קוליים ותאורה שמצליחים להכניס אתכם לרוח התקופה, לתחושות, לחששות, להתרגשות.
לדעתי הושקעו עשרות מיליונים (בפאונד) בחדרים האלו. וזה לא הכל, בין החדרים אתם "נתקלים" בדמויות מתוך הסיפור. שחקנים מדהימים, לבושים ברוח התקופה, עם מסירות חסרת מילים לדמות ולסיפור.
ואם כל זה לא מספיק, כדי להבטיח שנכנסתם סופית לסיפור, הם משלבים ארבעה קטעים של מציאות מדומה בקטע שלא הכרתם, ואני ממש מתאפק לא לספר ולהרוס לכם. כמובן שאסור לצלם את החוויה, אבל מה שכן – היא מתחילה מתוך בר/פאב מושקע לא פחות שכולו על טהרת "מלחמת העולמות". הם אפילו בנו את אחת המפלצות במרכז הפאב וכולה ברוח התקופה של אז.
האטרקציה הזו לא זולה בכלל, סביב ה-60 פאונד לאדם. אבל שווה כל פאונד, אלו דברים שלא תראו בארץ.
צילום בסטודיו בסגנון תקופתי
נתקלנו ברעיון בשיטוט בגרופון הבריטי. המחיר היה אטרקטיבי, רק 10 פאונד לשעה עבור צילום עם תלבושות מתקופות שונות בהיסטוריה. הגענו בלי הרבה ציפיות לחנות מזכרות מול קניון הרודס, ירדנו לקומת המרתף רחבת הידיים ונפתחו לנו העיניים. סטודיו מרשים עם מלא פרודוקטים ואביזרים מתקופות שונות.
מיטו הצלם החמוד, הסבלני והנעים נתון לנו אייפד ואלבום ובהם עשרות דוגמאות ותלבושות לבחירה. אם אנחנו בלונדון, לא נבחר איזו תלבושת של לורד ומאדאם?
מיטו תיקתק צילומים בשלל פוזשנים והיה סבלני לצחוקים שלנו, זו פשוט הייתה חוויה נהדרת. ובכל זאת יש קאטצ' קטן. הרי לא הגיוני שכל הטוב הזה מסתכם בעשרה פאונד. הצילום אולי שעה והוא יתקתק לכם 100 תמונות אבל בסוף מגיע לכם רק תמונה דיגיטלית ומודפסת אחת קטנה. מיטו צילם תמונות ממש יפות שכאב הלב להשאיר אותן על רצפת העורך. ולכן על כל תמונה נוספת צריך לשלם 15 פאונד עבור דיגיטלית או 20 פאונד על מודפסת ודיגיטלית. מה שכן, אם אתם לוקחים עוד תמונה, שתיים, אפשר להתמקח ולקבל עוד כמה דיגיטליות במייל. סך הכל חוויה מאוד מהנה ולא יקרה.
מחזמר
היינו בסיבוב הקודם באלאדין ומאמה מיה ובמדריד היינו במלך האריות. אז לא היינו להוטים למחזמר וגם רצינו לנסות את מזלנו בהגרלות השונות. למשל- בוק אוף מורמון. שעתיים וחצי לפני המחזמר (12:00 בסופ״ש ו- 17:00 ביתר הימים), הם מגרילים 22 מקומות ישיבה מעולים בעלות של 20 פאונד לכרטיס. אתה מגיע למקום, ממלא טופס עם הפרטים ומכניס לתוך התוף המסתובב. שעתיים לפני המחזמר (12:30 בסופש ו-17:30) מתחילה ההגרלה. כולם מתקבצים סביב הקריין הסרקסטי והשנון ששולף את הכרטיסים ובהומור בריטי מכריז על הזוכים.
אפשר לסמן בטופס כרטיס אחד או שניים. קיצר לא זכינו ובערב האחרון לשהותנו חשקה נפשנו במחזמר. שמעתי על המחזמר ג'ולייט וכשעה לפני תחילתו, נכנסתי לאתר ומצאתי מקומות טובים במחירים מעולים. לא ידעתי הרבה על המחזמר. מה החששות של אנשים בכלל וישראלים בפרט ממחזמר? שהם לא יכירו את הסיפור – שהם לא יבינו את האנגלית בגלל המבטא הבריטי המתגלגל והמהיר – שהם לא יכירו את השירים אז אני שמח לבשר שכל החששות התבדו.
הסיפור הוא כביכול סיפור חדש, המחזאי שייקספיר ורעייתו משכתבים את המחזה מחדש ובגדול מעדכנים אותו למציאות הליברלית של היום, מבלי לחשוש לגעת בסוגיות נפיצות בחברה. האנגלית הייתה מובנית, מודרנית ומעודכנת אפילו ברמת הסלנג. והשירים? אוי זה היה טוב. היו שם שירים של בון ג'ובי (its my life), של בריטני ספירס (i'm not a girl ועוד), קטי פרי (ROAR ו- I KISS A GIRL), בקסטריט בויז (everybody) קלי קלרקסון, סלין דיון… והביצועים? וואו, בחלקם עלו על המקור.
ויש גם בונוסים- תפאורות מדהימות, כוריאוגרפיה מהפנטת, כוכבת ראשית עילוי וטוויסט בעלילה. אהבתי שני דברים שהם עשו ולא נוהגים לעשות במחזמר. מכיוון שאסור לצלם במחזות זמר בלונדון, רוב התמונות הן של הוילון האדום על הבמה או של האולם. במקרה הזה הם הבינו ששיווקית יהיה להם טוב שאנשים יצלמו התרחשות על הבמה. אז רגע לפני שהמחזמר מתחיל, יש איזה עשר דקות שהאורות דלוקים והשחקנים יוצאים ורוקדים, אפשר לצלם ולהפיץ ברשתות. גאוני.
כמעט בכל מחזמר יש תזמורת בקדמת הבמה או מאחור. בסוף המחזמר השחקנים מצביעים עליהם כדי לקבל תשואות. במחזמר הזה, הנגנים אשכרה הוזמנו לבמה ושם קדו קידה לקהל. זה היה יפה.
קברט LA CLIQUE
מדובר בקרקס למבוגרים שבימי הכריסמס השנה הם הופיעו באוהל הקרקסים הקטן שבמתחם יריד הכריסמס בלסטר סקוור. וואו גדול. פשוט גדול. חוויה אדירה, מצחיקה, מפתיעה, שנונה, מרתקת ובחלקה אפילו מרגשת. זה היה שילוב של קרקס עם סיפור, משחק, שירה, סקס שנוטף לכל הערב ומנחה עם כריזמה של נלסון מנדלה בימיו בטובים.
מעבר לכריסמס הם מופיעים במקומות שונים, שווה להתחקות אחריהם ולבדוק איפה ומתי, פשוט חוויה יוצאת דופן.
בכל כריסמס יש הופעה מתחלפת באוהל ההופעות במתחם, אז לא בטוח שהם יהיו בשנה הבאה. אבל מה שלא יהיה- תקנו כרטיסים. היו לידנו זוג שכל שנה מגיע במיוחד להופעות בלסטר סקוור, כנראה הם מביאים לשם את השופרא דה שופרא.
טיפים על הדרך
טסים בכריסמס?
תסגרו מראש מלונות וטיסות. המחירים רק יעלו כשתגיעו למועד.
טסים עם מזומן?
תעשו טובה ותביאו אתכם גם כרטיס אשראי. הרבה מאוד עסקים לא מקבלים בכלל מזומן. שלא תתבאסו שלא קניתם משהו שרציתם או לא העלו אתכם למתקן מלהיב.
מלון הארד רוק במארבל ארץ'
במיוחד בכריסמס, כי הוא במרחק 5 דק הליכה לוינטר ונדלרנד. מפנק עם שירותים לאורחים ברמה גבוהה. יש הופעות בערב וגם אם אתם לא אורחי המלון ואוהדי מוסיקה, יש ברחבי הלובי מוצגים של מוזיקאים מכל העולם. למשל במרכז הלובי ובתוך כלוב זכוכית סגור מונח לו הפסנתר של לא אחר מפרדי מרקורי. עוד פריטים ממוסגרים ומוצגים לצד הסבר היו של מדונה, טיילור סוויפט, ג’ימי הנדריקס, אוזי אוסבורן ועוד.
וינטר ונדלרנד
להגיע לפחות פעם אחת ביום – כשהוא פנוי יחסית למתקנים ומשחקים. ופעם אחת בערב- כדי לספוג אווירה של קרנבל, הופעות ומסיבות.
כרטיסים
חשבתם לקנות כרטיסים מראש? נגיד לגלגל הענק? אם אתם הולכים בערב בסופ"ש – אז כן. אם זה ביום – מיותר.
אפליקציית סיטי מייפר – city mapper
אין אפליקציה טובה יותר ממנה לטיול בלונדון. סוג של MOOVIT שלנו עם מפה שבה אפשר לשתול את כל האתרים המועדפים עליכם. (מוזיאוניים, פארקים, קונדיטוריות, שופינג, מסעדות ועוד). כך שאתם מטיילים באזור מסויים שקבעתם לכם, ואז נכנסים למפה לראות מה רשמתם שיש ליד וככה לא מפספסים כלום. הוא גם יכוון אתכם בדרך המהירה והקלה ביותר ליעד, תוך שהוא מלווה אתכם כל הזמן, אומר לכם איפה לעלות, מתי לרדת, איזה צבע טיוב ואיזה מספר אוטובוס לקחת.
סים
אל תשתוללו עם הזיכרון ותבזבזו כסף לריק. גם כי בכל פינה שם יש וואי פיי וגם בגלל שב-VODPOHNE לפחות, מכפילים לכם את הגלישה מיד לאחר הקנייה. אני רכשתי שלושה ג'יגה לשבוע, הכפילו לי לשש (קיבלתי הודעה בסמס) וגלשתי בלי הפסקה.
הלגו הכי זול נמצא ב….
ברור שלא בחנות של המליס היקרנים. גם לא בחנות הרשמית בלסטר. וגם לא בחנות הצעצועים בהרודס. תופתעו הוא נמצא בדיוטי פרי של לוטון (יתכן גם בשדות אחרים) רק מה – אין מבחר כמו במקומות שציינתי לעיל.
אויסטר
עשיתם אויסטר לשבוע ואתם רוצים לקבל את הפיקדון חזרה? אתם צריכים להמתין שיגמר השבוע. אי אפשר לפני.
פלאפל מעולה באוקספורד
פלאפל הפך לאוכל די נפוץ בלונדון, בבוטקה שליד הסניף של זארה באוקספורד מוכרים פלאפל טעים בלאפה או בקופסה. מי שמתכוון להגיע לשם, יש לי טיפ – בשונה ממדריד – בלונדון לא עוצרים את החיים כשיורד גשם. ההמונים לא רצים לתפוס מחסה, הכל ממשיך כרגיל.
מופע האורות בקיו גארדנס בכריסמס
תקנו כמה שיותר מראש כרטיסים – כי הם סולד אאוט. צריכים לבחור מועד ביקור. תבחרו הכי מוקדם שיש. כי כמה שיותר מאוחר- יותר קרררר.
נוחתים בלילה בלוטון?
תחשבו על לינה בשדה. במרחק של חמש דקות הליכה מוסדרת בשביל/מדרכה אתם מגיעים למלון הולידי אין. אחלה מלון, נקי ונעים ובעלות מגוחכת לעומת מלון במרכז לונדון. אבל יש מינוס – בבוקר יוצאים לכיוון לונדון (אנחנו נסענו בשאטל של נשיונל אקספרס) ויש פקקים כבדים בדרך. לקח לנו שעה וארבעים עד למארבל ארץ'. (יש USB באוטובוסים).
מסעדת הפיתה וחומוס בר בגולדרס גרין
טעים טעים. יקר יחסית, אבל כשרות עולה כסף. אל תסעו לשם בשישי או שבת, המסעדות סגורות. נשמע מובן מאליו, אבל כשאתה שם, אתה לא שם לב לימים. אנחנו הגענו בשישי בצהריים. חומוס בר היה סגור. ולמזלנו, ובעזרת puppy face של אשתי, הכניסו אותנו בשנייה האחרונה לפרגית בפיתה.
זהו, עד כאן. ומשהו אחרון ממני אליכם. תנסו לזכור מהן החוויות שלא תשכחו בחו"ל. הרגעים שאותם נזכור, הם אלו שבזמן שחווינו אותם לא מיהרנו לשום מקום. כי זה חופש.