קחו את הזמן לשוטט ברחוב גראבן בין החנויות ולהתרשם מחלונות הראווה המעוצבים, השלטים מהם ניתן להבין מהו סוג העיסוק והאווירה המיוחדת. רחוב Graben מתחיל ב – Stock im Eisen Platz ומסתיים בצומת הרחובות Kohlmarkt ו – Tuchlaubem, במרכז הרחוב תוכלו להתרשם מפסל עמוד המגיפה.
מעבר לשלל החנויות שברחוב גראבן והמבנים המיוחדים והעתיקים שבו, אפשר למצוא בו גם לא מעט מונומנטים המפארים אותו ומוסיפים לו לא מעט עניין וגם יופי. אחד מהם הוא פסל עמוד המגיפה הידוע, ה- Pestsaule.
פסל עמוד המגיפה נבנה על ידי הקיסר ליאופולד הראשון בעקבות המגפה הגדולה שפקדה את וינה בשנת 1679. הפסל המרשים הזה, שקשה לפספס אותו, נחשב לאחת מיצירות הפיסול הבולטות ביותר שבוינה והוא משלב בין ברונזה, שבוהקת בשמש לבין אבן. כמו שהבנתם, מדובר באחד הרחובות העתיקים באירופה ויש לו היסטוריה רבה.
מקורות
מקורותיו של רחוב גראבן הם עוד בימי אימפריית רומא העתיקה במאה ה-8 לפני הספירה, שם עברה תעלה שהייתה חלק מהקשת של וינדובונה (השם של וינה לפני הספירה). הקשת הייתה חלק מהחומות של המצודה הלגיונית שעמדה שם לאורך רחוב Naglergasse של ימינו. התעלה נשארה אפילו בימי הביניים ועד המאה ה-12 עד שבית באבנברג הרחיב את העיר בשביל המגורים של ריצארד לב הארי.
ימי הביניים
ההתרחבות של העיר וינה באה לידי ביטוי גם בעיור הבלתי סדיר של שני הצדדים של רחוב גראבן: הצד הצפוני נראה קרוב מאוד בין המבנים וצפוף מלבד המעבר לעבר כנסיית פטרוס הקדוש, ואילו הצד הדרומי היה בחלוקה קבועה על ידי חמישה מסלולים שנסללו במאה ה- 13.
המבנים בגראבן היו בעיקר מבנים בעלי מסגרת שהובילו לקטסטרופה בשנת 1327. אש פרצה מביתו של הכומר היינריך מלוצרן, בוולנרשטראסה, שרפה לחלוטין את הקוהלמרקט והתפשטה במהירות בשכונה. המלך פרידריך הגדול שיתף פעולה אישית עם המצילים.
בתחילת המאה השלוש-עשרה והארבע-עשרה נסגר הגראבן על ידי מבנים בשני הצדדים, ויצר בעיות רבות לכבישים, ונראה כי הוא הופך לריבוע יותר מרחוב. גם האומנים הראשונים החלו להתמקם ברחוב. הרחוב עדייi היה מלא באנשים מהמעמד הנמוך אבל בהדרגה החלו הנכבדים הראשונים והסוחרים הבורגנים להגיע.
תקופת הבארוק
הבניה של גראבן לא משתנה הרבה במהלך תקופה זו, אבל השימוש ברחוב מתפתח. למעשה, בזכות מיקומו המרכזי הוא הופך למקום של חגיגות ותהלוכות רבות. תהלוכות קורפוס כריסטי התקיימו שם מאז 1438.
הבעלים של המבנים המשקיפים על גראבן מתחילים לשנות ולהעשיר את חזיתות הבניינים שלהם. בין 1683 ו 1693 הבניה משתנה לסגנון הבארוק, בשנת 1701 כנסיית סנט פטרוס הישנה נהרסת ונבנית מחדש בשנת 1708 על ידי האדריכל הגדול יוהן לוקאס פון הילדברנדט.
עם לידתה של הפרוטסטנטיות, מבני הדת הקתולית נעשים מפוארים וחשובים יותר ויותר. בימיו של צ'ארלס השישי מהבסבורג, נערכה מיסה יומית בטור פסט, ובמאה ה -18 התקיימה במקום תהלוכה. מריה תרזה מאוסטריה מנסה להגביל את התהלוכות עד כדי כך שתחת ג'וזף השני מהבסבורג-לוריין היא נותנת אישור רק לתהלוכה של דומיית קורפוס.
התקופה המודרנית
במהלך המאה השמונה עשרה רחוב גראבן איבד את תפקידו בשוק כדי לתת אופציה לעסקים האלגנטיים ביותר שבעליהם התיישבו בבתים מסביב. למעשה, הרחוב הפך לסמל הבניה והאורבניות.
במאה התשע-עשרה הפך הרחוב למשגשג ביותר, הוקמו שם עוד ועוד חנויות יוקרה, והבניינים שבו והתחדשו בהדרגה, הורחבו או נהרסו כדי לפנות מקום למבנים כדאיים יותר. בנק Erste בשנת 1835 הרס כמה בתים כדי לבנות את הבניין, בשנת 1860-66 נהרסו המבנים בצד הצפוני-מזרחי כך ש-Graben נפתח ישירות Stock-im-Eisen-Platz ו Stephansplatz. בסוף שיפוצים אלה רק את Palazzo Bartolotti-Partenfeld העתיקה, מהמאה ה -18, נשאר במקורו.
בשנת 1974 הוגדר גראבן כמדרחוב הווינאי הראשון.
טיפ קטן – מדרחוב גראבן מתחבר בסופו לרחוב קוהלמרקט – רחוב היוקרה של וינה שאורכו פחות ממאה מטרים, אבל נמצאות בו בין היתר החנויות הבאות: קארטיה (שעונים, תכשיטים), ברגט (שעונים שוויצריים), ארמני, גוצ'י ושאנל, לואי וויטון (תיק ב-5,000 יורו, בדיוק כמו זה שנמכר בכל פינה בניו-יורק ב-20 דולר), צ'קיני (בגדי נשים, רוזנטל (Rosenthal) קריסטל וחרסינה ועוד ועוד. כולן חנויות המשתייכות בהחלט לקטגוריית ריח הכסף, או בישראלית, "האלפיון העליון".