על הכפר החבוי בהולנד

מאת איילת ון קמפן-ארבל

את הכפר החבוי גילינו בגוגל ממש במקרה כשטיילנו בהולנד בעיר אלבורח שבאיזור וסקרנותנו התעוררה, נכנסנו לרכב ויצאנו לדרך נחושות למצוא אותו ולבקר במקום המחבוא שאיכלס כמאה יהודים במלחמת העולם השנייה.

– הכפר הבנוי שוחות מקורות במעבה היער, הוקם בתחילת שנת 1943 בקרבת כפר קטן שנקרא פירהאוטן (Vierhouten) בצפונה של הולנד וביוזמתו של אדוארד פון באומהאואר (1890-1950 Edouard Henri von Baumhauer) איש המחתרת ההולנדית. פון באומהאואר היה עורך-דין מצליח ובעל קשרים ענפים בהולנד, בגרמניה ובעולם העסקים הבינלאומי. הוא ואישתו הרמין פון באומהאואר -ריבינק (Hermien von Baumhauer-Ribbink 1895-1986) היו מודעים היטב למאורעות והבינו מהו גורלם של היהודים באותה עת. לאחר מעצרו במאי 1942 ואחרי חצי שנה בכלא Sint-Michielsgestel הוא שוחרר, בעיקר בזכות אשתו שפעלה ונלחמה למענו. נחישותו להיאבק בנאצים גברה, הוא פיתח קשרים שיועילו לפעילותו, הפך לדמות משמעותית ביותר במחתרת ההולנדית, ואף קיבל את הכינוי "דה-בום" (הפיצוץ De-Boem).

באותה תקופה מקומות המחבוא שעמדו לרשות המחתרת לא עמדו בביקוש, מספר המסתתרים הלך ועלה כמו גם הסיכון הכרוך בכך. נדרש פתרון יצירתי חדש כדי להסתירם מאנשי האס-אס ואדוארד פון באומהאואר חבר לאיכר קארסטן (C. Karsten) שחי בחווה בקצה הכפר, וביקש ממנו להשתמש בבקתה של שומר היער כמקום מסתור של המחתרת. שומר היער הובא בסוד העניין והציע להעתיק את מקום הבקתה למעבה היער מאחר והפטרולים הגרמניים סביבו הוגברו באותה עת, כנראה בשל מבצע הצנחת אספקה ותרופות ע"י בעלות הברית באתר סמוך שכונה בשם הצופן רמי Rummy lll.

כדי להוציא את התכנית לפועל, הצטרפו גם הזוג באקר מהעיר נונספייט (Nunspeet), קורי (Cornelia Johana Bakker-van Rheenen) ודיוניסיוס (Dionisius Dirk Bakker) שכינוייהם במחתרת היו 'דודה קור' (tante Cor) ו'סבא באקר'(opa Bakker).

הראשונים שהגיעו למחנה חיו באוהל, מאוחר יותר נבנו בקתות פרימיטיביות שהיו חפורות באדמה ורק חלקן העליון היה גלוי, מחנה "פַּס-אוֹפּ" (היזהר! בהולנדית) הפך לעובדה קיימת ויער עצי המחט העבות הסתיר היטב את מיקומו. אוכלוסיית הכפר הלכה וצמחה, יותר ממאה יהודים שוכנו בו יחד עם טייסי בעלות הברית שמטוסיהם הופלו באיזור וגם פולני ורוסי שהתגלגלו לאיזור עם עריק גרמני. תושבי הכפר פירהאוטן שחיו בשולי היער סייעו לתושבי המחנה והקימו מערך הברחת מזון, תרופות ואספקת מים שכללה גם סימני אזהרה מוסכמים על מנת להגן על בטחון המסתתרים והכפריים גם יחד. רק מאוחר יותר הציבו אנשי המחתרת משאבת מים קרוב יותר למחנה.

במחנה חיו רופא שיניים וסטודנט לרפואה יהודיים שטיפלו בחולים ככל יכולתם, ובמקרים החמורים הועברו החולים על גבי אלונקות לכביש בצד המרוחק מהכפר ומשם הוביל אותם אמבולנס לבית החולים בעיר ארמלו (Ermelo) הסמוכה.

במחנה "פס-אופ" נחפרו ונבנו תשע בקתות והשטח היה מחולק לארבעה אגפים. דיירי הבקתות היו חייבים להישאר בפנים ובאיזור האגף שלהם בשקט מוחלט בשעות היום, רק בערב יכלו לנוע בחופשיות בין האגפים ועל מנת להביא מים. אנשי המחתרת דאגו לאספקת מוצרי מזון, ספרים, משחקים, כלי עבודה ופחם, רובם מגניבות וזיוף תלושים. במחנה לא היה מחסור אך הסכנה המתמדת וחוקי הזהירות הנוקשים השפיעו על כולם, הוסיפו מתחים וחיכוכים, ומספר אנשים סירבו להישמע להם.

באפריל 1944, פונה המחנה בבהילות לאחר שנודע כי מישהו נתפס ע"י הנאצים כשברשותו סליל פילם שהכיל תמונות מהמחנה. רק אחרי ארבעה שבועות הוחלט כי המקום בטוח דיו ויושבי המחנה חזרו לבקתותיהם.

ביום ראשון, 29 באוקטובר 1944 התגלה הכפר על ידי שני אנשי אס-אס שיצאו לצייד ושמעו קולות ניסור וכריתת עצים ביער, הם הגיעו לאיזור המחנה ונתקלו בילד בשם זאב בר, ירו באוויר, שחררו אותו ומיהרו לכפר פירהאוטן להזעיק תגבורת, בינתיים הספיקו להימלט רבים מאנשי המחנה. כוח של עשרות גרמנים הגיע למקום, הם השליכו רימוני יד לתוך הבקתות, הרסו את כולן, ושמונה יהודים נתפסו ונישבו ביניהם ג'וני מאייר בן השש. השמונה הובלו לפירהאוטן ושניים מהם נרצחו בסמוך לבית הקיט פאאסהובל (De Paasheuvel) שבפאתי הכפר, אחד מהנרצחים היה ככל הנראה עריק גרמני.

למחרת ביום שלישי 31 באוקטובר, הוצעדו שישה הנותרים חזרה למחנה "פס-אופ" וכקילומטר לפני היעד ניסו שניים מהם לברוח אך נתפסו (אחד מהם, אביו של בן השש חזר ביוזמתו בגלל צרחות בנו). שלוש שוחות נחפרו לצד הדרך וכל השישה הושכבו בתוכן, נורו ונקברו בהן.

בפברואר 1945 נתפס ונאסר סבא באקר ובשניים במרץ הוצא להורג יחד עם לוחמי מחתרת אחרים, דודה קור שרדה את המלחמה ונפטרה בשנת 1989.

בני הזוג פון באומהאואר שפעלו, גייסו משאבים והיו אחראים להצלת עשרות רבות של יהודים, קיבלו את התואר חסידי אומות העולם במאי 2000 .

מתוך תריסר הבקתות שהיו בכפר החבוי לא נותר שריד, שלוש רפליקות שלהן נבנו באיזור שבו עמדה משאבת המים ואנדרטה לזכר מייסדיו ובמיוחד דודה קור וסבא באקר, הוצבה במקום במסגרת פרוייקט שחזור האתר בשנת 1970. שתי אנדרטאות לזכר שמונה היהודים שנתפסו ונרצחו, הוצבו בדרך הגישה לאתר ביום הזכרון הלאומי ההולנדי לקורבנות מלחמת העולם השנייה, בארבעה במאי 1994.