מאת יולי מלכא
היומן של אנה פרנק פורסם לראשונה בהולנדית שנתיים אחרי תום המלחמה, בשנת 1947. היו שטענו שעצם פרסום היומן יש בו מעין ׳תרגיל ביחסי ציבור׳ מצד הולנד, כניסיון להשמיע את הקול היהודי אחרי שהתבררו מימדי האסון, אחרי שכמעט שמונים אחוז מיהודי הולנד הושמדו.
שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 1950, הוצבה ברחוב Weesperstraat, רחוב שכמעט מאה אחוז מתושביו היו יהודים לפני המלחמה, אנדרטה מיוחדת, מהאנדרטאות הראשונות שהוצבו בעיר אחרי המלחמה והפוכה מבחינת הנמענים שלה. זוהי אנדרטת ׳הכרת התודה היהודית׳, הכרת תודה מצד היהודים כלפי העם ההולנדי, על שותפותם ועמידתם יחד בשנים החשוכות.
וכך כתוב עליה, משמאל לימין:
׳מקבלים את רצון האל׳
׳מאוחדים אתכם בפעילות המחתרת׳
׳מוגנים על ידי אהבתכם׳
׳מחוזקים על ידי ההתנגדות שלכם׳
׳אבלים אתכם׳
את האנדרטה פיסל ובנה אמן יהודי בשם יוהן וורטהיים, Johan G. Wertheim, ניצול שואה טרי דאז.
הסופרת מריה וואושה Marja Vuijsje בספרה ׳המלחמה שלנו׳ Ons kamp מספרת על הדוד שלה, הדוד יאפ, ועל המחשבות שלו בעניין האנדרטה הזו:
׳הדוד יאפ התקשה להאמין שחמש שנים אחרי סוף המלחמה היו יהודים באמסטרדם שיכלו להסכים עם המילים שעל האנדרטה. הוא נזכר שאז, הוא כעס מאוד על העיוות שנעשה לעובדות ההיסטוריות. וכמו אבי, גם הוא התנגד לרעיון ההכנעה והקבלה של רצון האל. מה גם שלא היה [שם] שום זכר לעובדה שרובם של יהודי הולנד לא קיבלו שום עזרה, ולא ניצלו׳.
ואולי זו הסיבה לכך שבשנים האחרונות נמצאת בשלבי תכנון מתקדמים אנדרטה חדשה, גדולה יותר ו׳מודרנית׳ יותר, שתעמוד במקום הזה ממש, בעיצובו של האמן היהודי-אמריקאי דניאל ליבסקינד. במבט מלמעלה, תוואי האנדרטה ייראה בצורת האותיות העבריות ׳לזכר׳, וזו תהיה אנדרטת שמות.
היא תורכב מלבנים קטנות ועל כל לבנה-שם ותאריך, סך הכל 102,000 לבנים. וכל לבנה, תיתרם ע״י אדם ש׳אימץ׳ את השם וסיפור העולם שמאחוריו. לפעמים קהילות שלמות מתגייסות כדי לאמץ מספר גדול יותר של לבנים, לפעמים אנשים בודדים בוחרים שם שקרוב לליבם.
העבודות להכשרת השטח כבר החלו, ונתקלו במחאת תושבים ברחובות הסמוכים. על מה המחאה? המחאה על כריתת עצים, עכשיו פחות ירוק בפארק הזה.
ראשת העיר אמסטרדם פמקה הלסמה Femke Halsema אמרה בראיון שקוים עמה בנושא זה, כי אמסטרדם מפגרת אחרי ערים אחרות באירופה, בהן כבר קיימת אנדרטה כזו, ומזמן. הסיבה לדעתה, נעוצה בכך שלאורך שנים ארוכות הולנד חשה חוסר נוחות בנוגע לתפקידה במהלך המלחמה.
׳אמנם אנחנו מזכירים את שביתת פברואר (שביתת פועלים בת כמה ימים בשנת 1941, כמחאה על מעצר המוני של מעל ארבע מאות גברים יהודים באמסטרדם ושילוחם למותם מזרחה), אבל זה היה רגע נדיר של גילוי אומץ לב אצל פועלי ופועלות העיר. רבים מאבותינו לא היו אמיצים בכלל׳ אומרת הלסמה, ׳והיו כאלה שאף שיתפו פעולה ותרמו לשילוחם והירצחם של תושבינו היהודים. זוהי חובתנו ותפקידנו כתושבי אמסטרדם ובני העם ההולנדי. אנשים שחוו את הרדיפות הולכים ומתמעטים, זה התפקיד של הדור שלנו להמשיך ולספר את הסיפור, ולהבטיח את זה שהצלקות ייראו היטב בנוף העיר. יש לנו אינטרסים גדולים יותר מאשר כריתה של כמה עצים׳.
עלות האנדרטה מוערכת בכ-15 מיליון יורו ודבר הקמתה אושר בבית המשפט בקיץ האחרון. עבודות התשתית להקמתה החלו.
בתמונות (למעלה בכותרת): אנדרטת ׳הכרת התודה היהודית׳ כלפי העם ההולנדי משנת 1950
למטה:
מודעה משנת 2019, במחאה על כריתת עצים ברצועת הפארק בה עתידה להיבנות אנדרטת השמות.
לסרטון הדמיה של אנדרטת השמות
רוצים גם אתם לאמץ שם באנדרטה? כל הפרטים בקישור הזה
צאו לסיור היהודי באמסטרדם עם יולי מלכא