על ידי Danny DeVegan
הקדמה
מה אני אגיד לכם, קולומביה! עיר הבירה של דרום קרוליינה תמיד סקרנה אותי, לא רק בגלל הקסם הדרומי שלה, אלא גם בגלל המוניטין שלה כעיר שבה היסטוריה, אמנות וחיים מודרניים מתמזגים כל כך יפה. לאחר שחציתי בהרחבה את אירופה ואסיה, התעניינתי מאוד לחקור את האיזור הדרום מזרחי של ארצות הברית, אזור שונה כל כך מנתיבי המים והרחובות המרוצפים של מולדתי הולנד. תהיתי, האם קולומביה דרום קרוליינה תוכל לתת לי טעימה מאמריקה האמיתית, זאת שמעבר לקצב המטורף של ניו יורק או הזוהר של לוס אנג'לס.
הציפיות
כמי שנוסע פחות בדרכים התיירותיות הנפוצות, לא התפתיתי רק לאטרקציות ההיסטוריות של קולומביה. חיפשתי למצוא את ההיבטים הפחות מוכרים של התרבות המקומית – סצנות האמנות, המסעדות המעניינות ולתהות על מהות האירוח הדרומי. באופן טבעי, חששתי; האם העיר תעמוד בפני הציפיות שלי?
איפה ישנתי בזמן הביקור
בניגוד להעדפה הרגילה שלי לדירות airbnb ידידותיות לתקציב, החלטתי להתפנק הפעם בחוויה לכאורה יותר ״רגילה״, משהו בתקציב בינוני, ובחרתי להתארח במלון טרונדל. שנמצא במרכז העיר קולומביה. סגנון האר-דקו של מלון הבוטיק הנחמד הזה לכד מיד את הרגישויות האסתטיות שלי – משהו שהייתי משווה לחללי הפנים היצירתיים אך מינימליסטיים שאני נתקל בהם לעתים קרובות בהולנד. הצוות, שבהחלט גילם לטעמי את האירוח הדרומי, היה הדובדבן שבקצפת, והבטיח שהשהות שלי תהיה נוחה ככל האפשר. הם היו אסתטיים ומודעים לאתיקה, ואפילו היו להם מוצרי טיפוח ידידותיים לטבעונים – תענוג נדיר עבור מישהו כמוני.
איפה הייתי ומה עשיתי
כשלושת הימים שלי בקולומביה היו מלאים בתערובת די מגוונת של חוויות. מטיול ברחבי הסטייט האוס של דרום קרוליינה או כמו שהם קוראים לו כאן, דרום קרוליינה סטייטהאוס עם הפאר והארכיטקטורה היפה, דרך הקסם של פייב פוינטס, חמש נקודות, שבו נראה שכל פינה מציעה משהו מסקרן במיוחד – בין אם זו חנות ספרי וינטג' או סטודיו לאמנות עם חזית שתתאים באופן מושלם לרובעים ההיפסטרים של אמסטרדם.
נשביתי במיוחד בקסמיו של מוזיאון קולומביה לאמנות. אמנם לא הייתה בו הגרנדיוזיות הרנסנסית שמוזיאונים אירופיים נהנים ממנה ומשוויצים בה, אבל היה שם אוסף נוגע ללב, כמעט אינטימי, שדיבר אלי בהחלט.
שום טיול לא יהיה שלם בלי להתפתל בחללים הפחות ממוסחרים. אז ביליתי אחר צהריים שטוף שמש בפארק הלאומי קונגרי, ששימש עבורי בתור החיבור היומי הנדרש לאמא טבע. אם לנקוט מילים קצת פואטיות (אני חייב פעם ביום) אז: ״המראה של עצי ברוש קירחים נישאים המשתקפים במים דמויי המראה של מישור ההצפה הוליכו אותי לתוך בדידות שלווה שהיא לעתים קרובות התענוג החמקמק והאהוב בחיי הנוודות שלי.״
חזרה לכאן ועכשיו: חוויה מרתקת נוספת הייתה הביקור שלי בסודה סיטי מרקט, יריד הרחוב ההומה של קולומביה שמתעורר לחיים בכל שבת בבוקר. במבט ראשון, זה נראה כמו כל שוק איכרים אחר, אבל זה היה כל כך הרבה יותר מזה. מצאתי שם דוכנים שהחזירו אותי לילדות בהולנד – דוכנים שמכרו מוצרים בעבודת יד שמזכירים את אלה שברובע יורדאן באמסטרדם, אבל עם טוויסט דרומי. דוכן אחד מסוים צד את עיני – אמן מקומי שהפך עץ ממוחזר ליצירות אמנות מעולות.
לא יכולתי לעמוד בפני הפיתוי של הבתים ההיסטוריים שעיטרו את רחובות שכונת שנדון. כל בית היה ייחודי, אך כולם הקרינו כבוד והיו תזכורת חביבה להיסטוריה העשירה של העיר. היופי טמון בפרטים המורכבים – המרזבים המעוטרים, גרמי המדרגות הגרנדיוזיים, הגנים השופעים המקיפים אותם. הרגשתי כאילו אני מטייל בדף מתוך רומן גותי דרומי, כל בית לוחש סיפורים מדורות עברו.
בחיפושי המתמיד אחר חוויות בתוך וגם מחוץ למסלול, נמשכתי לגן החיות של ריברבנקס. בדרך כלל יש לי רגשות מעורבים כלפי גני חיות, עם זאת, הופתעתי לטובה מהמחויבות של גן החיות לשימור וחינוך. הגן עצמו מצא חן בצד הבוטני שלו וגרם לי להרהר במקבילה הדרומית של שדות צבעונים הפוקדים את מולדתי בכל אביב. למרות שזה לא בדיוק גני קוקנהוף בהולנד, מארג הצבעים רחב הידיים בגן הבוטני הוסיף נופך של יופי לטיול שלי בקולומביה.
יום באגם מארי: למצוא שלווה קרוב לקולומביה
בנוסף לימים בתוך העיר קולומביה מצאתי את עצמי יוצא יום אחד לעבר אגם מוריי הציורי. במרחק של 30 דקות נסיעה בלבד מלב העיר, אגם רחב ידיים זה מספק בריחה מרעננת מהחיים העירוניים וכמי שמוקיר מקווי מים מכל סוג – הרגשתי חיבור מיידי.
אגם מוריי הציע שלל פעילויות, אך בחרתי בחווית קיאקים שלווה. כשגלשתי במים השקטים, הרגשתי במרחק קילומטרים מההמולה של כל עיר. זה לא היה בדיוק אותו דבר כמו חתירה בערוצי המים של אוטרכט, ובכל היה בזה קסם שליו שהיה ייחודי למקום.
בסוף היום, מצאתי מקום מבודד ליד הפארק הלאומי האי דרהר של האגם כדי לצפות בשקיעה. כשגוונים של כתום, ורוד וסגול צבעו את השמיים, נזכרתי בשקיעות המדהימות שראיתי מעל הים הצפוני. למרות שמרחב המים המתוקים של אגם מוריי לא יכול היה לשחזר את האוויר עמוס המלח של קו החוף ההולנדי, הוא הציע שלווה ייחודית שגרמה לי להעריך את היופי הטבעי של דרום קרוליינה אפילו יותר.
הגיגים נוספים
במהלך החיפושים שלי, המחסור הבולט בשבילי אופניים גרם לי לתסכול קל. כמי שהגיע מהולנד – אוטופיה לרוכבי אופניים – היה קשה להשלים עם אורח החיים הממוקד במכוניות של קולומביה. אמנם זה לא היה דיל ברייקר, אבל זה גרם לי להעריך את הנוחות הידידותית לסביבה שלעתים קרובות לקחתי כמובנת מאליה בבית.
איפה אכלתי
אה, החלק שבו אני חייב תמיד להיזהר בו. בהיותו טבעוני, המטבח הדרומי הציב אתגר לא קטן. נתקלתי בקפה Good Life ברובע מיין סטריט, קפה חמוד המציע אוכל טבעוני וגולמי. זו הייתה חוויה גסטרונומית מענגת בפני עצמה.
הרגעים הלא כל כך מושלמים
לא כל חלק בהרפתקת קולומביה שלי היה מורכב מתגליות מעוררות השתאות. כתומך בזכויות LGBTQ+, הייתי קצת מיואש לראות את הייצוג הנדיר של תרבות LGBTQ+. המחסור היה בולט וגרם לי לתהות על חיי היומיום של קווירים בקולומביה, מה שגרר השוואות לא מחמיאות לקהילות LGBTQ+ התוססות בבית בהולנד.
רשמים כלליים
קולומביה דרום קרוליינה התגלתה כמארג של שילובים שלכאורה לא תמיד מתחברים – היסטוריים ומודרניים, גרנדיוזיים ואינטימיים, אמריקאים אוניברסליים אבל גם דרומיים מובהקים. בסך הכול המנגינה הייתה ללא ספק שובת לב.
שיר לקולומביה
בארצות הדרום שבהן נהרות מתעקלים,
עיר משקרת – חבר חדש.
עם ברוש גבוה והיסטוריה מפוארת,
ובכל זאת נותרו פערים, כמו גרגרי חול.
גוונים מודרניים ומעשיות כה ישנות,
בזרועותיה של קולומביה מצאתי זהב טהור.
וכך, נפרדתי מקולומביה, עיר שגם הקסימה אותי וגם אתגרה אותי. יצאתי עם רגש מריר-מתוק – תערובת של יראה, פליאה וקורטוב של ביקורת בונה. זה היה מסע של גילוי, של התמודדות עם ציפיות עם המציאות, וכמו תמיד, המציאות כתבה סיפור הרבה יותר עשיר ממה שאי פעם יכולתי לדמיין.
דני דה וגאן, חותם את הסיפור בקולומביה, דרום קרוליינה. עד ההרפתקה הבאה, תהיה אשר תהיה.
