עתיקה, מרשימה ועם היסטוריה נודעה של סחר ימי. במשך מאות שנים היתה הוי אן מרכז לפעילות לא רק עבור מקומיים אלא גם למתיישבים זרים. עתה היא עומדת מול אתגר סביבתי – עליית מפלס הים. על פי התחזיות בשנת 2100 תהיה הוי אן עיר מתחת למים
אולי לא חשבתם עליה בתור יעד לביקור אבל היא בהחלט שווה הוספה לכל רשימה של מקומות שאתם מתכוונים לבקר בהם בעתיד. על החוף המרכזי של ויאטנם שוכנת העיר הזאת שיש לה היסטוריה עתיקה ומרשימה מאחוריה ועתיד קצת פחות זוהר.
העיר הוי אן נמצאת על הדלטה של המקונג והיא בסכנה להפוך לאטלנטיס הבאה – עיר תחת המצולות. על פי התחזיות בשנת 2100 יוצף האיזור כולו על ידי האוקיאנוס וביקורים בעיר יתאפשרו אולי רק בסיורי צלילה. הסכנה של עליית מפלס הים משמעותית גם בנקודות אחרות בויאטנם אבל פה יש הסכמה שכבר בעשורים הקרובים תחל העיר לספוג הצפות קשות יותר ויותר.
באופן מעניין, קו ההגנה המשמעותי היחיד שיש כעת לויאטנמים מול האוקיאנוס הם עצים. המדובר בעצי מנגרובים (לא צומחים בישראל) שהמיוחד בהם היא יכולתם לצמוח בתוך מים מלוחים. בעצם מדובר במיני מערכת אקולוגית שיודעת לסנן מים מלוחים. המנגרובים גדלים על חופים והם מהווים קו חיץ בין האוקיאנוס והיבשה. יש להם גם יתרונות סביבתיים שראוי לציין החל משיפור איכות האויר ועד להעשרת הדגה.
עצים מצילים
במשך שנים רבות כרתו המקומיים חלקים נרחבים של יערות המנגרובים באיזור כדי לספק גישה למים ופרנסה לדייגים. מה שאולי לא ידעו הדייגים אז זה שלטווח ארוך, נוכחותם של המנגרובים שווה הרבה כסף מבחינת הדגה שמגיעה לשחות בקרבתם. כיום ישנה מגמה הפוכה של נטיעת עצים רבים הן מסיבות שקשורות בדגה או באיכות האוויר והן בגלל האיום של עליית מפלס המים.
השורשים האדירים של המנגרובים והיכולת שלהם להוות קו הגנה גם בעת צונמי הופכים אותם למושיעים של הוי אן לפחות עד שמפלס הים יכסה גם אותם. אגודה חדשה בשם MFF כבר מארגנת סיורים בעיירה סמוכה שנקראת Cam Thanh ובהם נוצר חיבור בין פעילות הדייגים השגרתית והצורך שלהם בפרנסה לסקרנות של תיירים שרוצים לבחון מקרוב את "החזית". יש גם בתי אירוח משפחתיים (עד כה הוכשרו שניים) שבהם תיירים יכולים להתאכסן וללמוד גם על התרבות ועל חיי המשפחה המקומיים.
לא מתיימרת
בינתיים מעדיפים תושבי הוי אן עצמם להתרכז במה שיש ולא בעתיד הרחוק והלוט בערפל. העיר הוי אן מרשימה מאוד דווקא בגלל הממדים הסבילים שלה. לא תמצאו כאן בניינים גבוהים או כבישים סואנים מדי. הרחוב הראשי של העיר העתיקה שבו החנויות והסוחרים מקסים ממבט ראשון. רוכבי אופניים, הולכי רגל, חנויות משלל סוגים והפנסים הסיניים התלויים לכל אורך הרחוב מעל. כשיורדת החשיכה הופך השיטוט ברחוב להליכה בתוך לילה מלא בצבעים, אורות, קולות וריחות.
לא מדובר בעיר לא מוכרת או במקום שעדיין התיירים לא גילו. תמצאו בהוי אן מספיק תיירים בשביל להרגיש שאתם על המסלול התיירותי הרגיל ובכל זאת, הנינוחות הכללית פה, הארכיטקטורה השלווה והלא מתיימרת והמפלס הנמוך של הבתים מייצרים אווירה ביתית, מקומית ואותנטית. ברחוב שבו תלויים הפנסים הסיניים תוכלו לראות גם ילדים משחקים ואפילו בשעות מאוחרות. תחושת הביטחון בהוי אן גבוהה יחסית.
הלב של הדרקון האסיאתי
לגבי ההיסטוריה, אי אפשר לדבר על הוי אן בלי להזכיר את מה שהיפנים שהתיישבו כאן אמרו עליה. הוי אן היא הלב של הדרקון (אסיה). בנוסף ליפנים גם סינים, הודים, הולנדים ופורטוגלים הגיעו לכאן במסעות ימיים. החל מהמאה ה-16 נחשבת העיר למרכז סחר ימי ואותנו הישראלים יעניין לדעת שכלי קרמיקה שיצאו מכאן נמצאו בסיני, מצרים. יש פה כמה מוזיאונים שמגוללים את ההיסטוריה העשירה שאחד הפרקים החשובים בה כאמור הוא הסחר הימי.
בשנת 1999 הכריזה אונסקו על העיר העתיקה כעל אתר מורשת עולמית תוך ציון השתמרותה של העיר העתיקה על פניה המקומיים והאותנטיים כמו גם התוספות שהגיעו עם הזרים שהשתקעו פה לאורך מאות שנים.
על הגשר היפני המקורה והיחודי – אחד מסממניה של העיר העתיקה נמצא גם מקדש בודהיסטי קטן לאל מזג האויר עם מקלות קטורת בולטים. אולי לו יש את הפתרון שיציל את המסורת העשירה וההיסטורית של הוי אן, כי אחרי ביקור בעיר הזאת גם לכם יהיה קשה לדמיין אותה שוקעת תחת המים, לתמיד.
