נדמה שלכל עיר יש רחוב שהפך לסמל מובהק ובלתי נפרד ממנה, החל מהשדרה החמישית בניו יורק, דרך שדרת השאנז אליזה בפריז ועד ויה ונטו ברומא, גם רינגשטראסה הוא רחוב כזה, רק שבניגוד לחבריו למעמד הוא אינו מכיל חנויות כמעט בכלל.
רינגשטראסה (רחוב הטבעת) היא שדרה רחבה המקיפה במעגל (למעשה בשלושת-רבעי מעגל) את מרכז וינה. השדרה, שנסללה והוקמה בין 1860 ל-1900, כוללת כמה מן המבנים החשובים בבירה האוסטרית כגון הפרלמנט האוסטרי, המבנה המרכזי של אוניברסיטת וינה, הבורסה של וינה, התיאטרון הלאומי בורגתיאטר, בית האופרה, ארמון הופבורג ועוד וכן ארמונות פאר פרטיים שנבנו על ידי הבורגנות העשירה של המאה העשרים שכללה תעשיינים ובעלי מקצועות חופשיים, רבים מהם יהודים.
היסטוריה
העיר וינה הוקפה בחומה וביצורים החל מן המאה ה-13. החומות והביצורים הורחבו ב-1529, בעת המצור העות'מאני על וינה. בשנת 1857 הוציא פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה צו המורה להרוס את החומות (שחנקו את התפתחות העיר), לספח לעיר את השטחים שמעבר לחומות ולסלול במקומן שדרה רחבה בנוסח פריזאי, כפי שעשה באותה עת בפריז נפוליאון השלישי.
רצועת החומות נהרסה כליל, יוהאן שטראוס חיבר לרגל הרס החומות פולקה עליזה, Demolirer-Polka (אופוס 269). המבנה היחיד שלא נהרס, ושאף זכה לחיבור לעיר, היה כנסיית ווטיפקירכה, שנבנתה מחוץ לחומות. מטרת השדרה הייתה להוות חלון ראווה לעוצמתה ופארה של האימפריה האוסטרו-הונגרית והמשאבים שהושקעו בהקמתה היו משאבים אימפריאליים, ולא מכיס העירייה.
בין מבני הפאר הממלכתיים כגון הפרלמנט, מיניסטריון המשפטים, מיניסטריון המלחמה והנהלת הדואר, הוצעו למכירה חלקות קרקע למשקיעים ויזמים פרטיים, אלה הקימו בתי מידות שנקראו "פָּאלֶה" (בצרפתית Palais), רבים מבעלי האחוזות היו ממוצא יהודי, בהם הענף הוינאי של משפחת רוטשילד, משפחת ויטגנשטיין, משפחת פון גוטמן, משפחת אפרוסי, משפחת באואר (שבתם, אדלה, הייתה מודל לציורו של גוסטב קלימט) ועוד.
נשות חברה ערכו בארמונות אלה סלונים תרבותיים (הידוע והחשוב שבהם היה הסלון של ברטה צוקרקנדל) שתרמו לקידום רעיונות בעירם של זיגמונד פרויד, גוסטב קלימט, ארתור שניצלר, קרל מנגר, הוגו פון הופמנסתאל, סטפן צווייג, קרל קראוס, אלמה וגוסטב מאהלר ורבים אחרים.
בעוד שהמבנים הרשמיים הוקמו ברובם בסגנון נאו-קלאסי, רבים מהמבנים הפרטיים נבנו בסגנון היוגנדסטיל ומקנים לשדרה את אופייה האדריכלי.
במלחמת העולם השנייה ניזוקו מבנים רבים, בהם הבורגתיאטר שנשרף וכן מבני האופרה של וינה ומלון מטרופול (המלון המפואר והמרכזי של וינה בראשית המאה ה-20, שהפך לאחר האנשלוס למטה הגסטפו בעיר) שנהרסו כליל.
מבנה השדרה
השדרה מקיפה את מרכז העיר, הרובע הראשון ("העיר הפנימית") בשלושת-רבעי מעגל, כאשר את המקטע הנוסף מהווה נהר הדנובה והיא מורכבת ממספר קטעים ושמות-רחובות:
* שוטנרינג – Schottenring
* אוניברסיטאט רינג – Universitätsring (על שם אוניברסיטת וינה, עד 2012 נקרא על שם ראש העיר האנטישמי של וינה קארל לואגר)
* דר. קארל רנר רינג – Dr. Karl Renner ring (על שם ראש הממשלה האוסטרי הראשון)
* בורגרינג – Burgring (על שם הופבורג, "הארמון העירוני" ומקום מושב הקיסר לשעבר)
* אופרנרינג – Opernring (על שם בית האופרה של וינה)
* קרנטנר רינג – Kärntner ring (על שם מדינת קרינתיה)
* שוברטרינג – Schubertring (על שם פראנץ שוברט)
* פארקרינג – Parkring (הגובל ברובו בפארק שטאטפארק – Stadtpark)
* שטובנרינג – Stubenring (על שם קטע היסטורי מחומת העיר)
חלק גדול מהשדרה כולל צמחייה, עצים, גינות ופארקים. כן מוצבים בה פסליהם של גתה, שילר, מריה תרזה, הנסיך אויגן מסבויה, יוזף רדצקי פון רדץ, יוהאן שטראוס ורבים אחרים. כיכר מריה תרזה מחברת בין השדרה לבין מקבץ מוזיאונים, בהם המוזיאון להיסטוריה של הטבע והמוזיאון לתולדות האמנות.
לאורך השדרה כולה עוברת חשמלית מספר 2 וקווי תחבורה רבים אחרים חוצים אותה.
הרינגשטראסה היום
כיום לאורכו של הרינג שטרסה צועדים מידי יום מאות ואלפי אנשים שבאים להתרשם מהמבנים הארכיטקטוניים, האנדרטאות והפסלים מתקופת הקיסרים של וינה, חלק מהמבנים משמשים אכסניה של מוסדות השלטון האוסטרי וחלקם מארחים מוזאונים ומקומות תרבות שמושכים עשרות אלפי תיירים מידי שבוע לבוא ולטייל להנאתם, להתרשם מהגנים המטופחים ושלל האטרקציות התיירותיות.
לרינג שטרסה חלק נכבד באירוח פסטיבלים, ירידים, אירועי תרבות ופנאי שנערכים מידי חודש בעיר וינה. לקראת החגיגות והפסטיבלים לובש הרינג שטראסה תפאורה מיוחדת, מנורות צבעוניות, דגלים ולאורכו מוצבים דוכני גלו-ווין, דוכני ערמונים, תיבות נגינה ועוד שלל אטרקציות.
בנוסף לאטרקציות והתיירות, הרינג שטרסה נחשב לרחוב קניות מרכזי, בו תוכל למצוא חנויות מותגים כגון : סוכנות פרארי וכן בתי קפה, מסעדות ומלונות מפוארים.