'בכל יום אני מופתע מחדש עד כמה הגרמנים הצייתנים יכולים להיות סוטים כשמדובר במין.'

פטיש ברלין

על הספה והפעם ספת עור שחורה עם גיא גרוס, צלם

שלום, גיא!

שלום!

בוא נפתח בתמונה שצילמת ובסיפור שלה.

Das Deutsch Fetisch Institut. מקום מדהים. בעלת המקום לוסיאנה או היהלום השחור, היא דומיננטית בת 28 אסרטיבית ומרשימה שחיה את המשחק גם מעבר לשעות הפעילות, בחיים האמיתיים. לרשותה עומדים שלושה עבדים חתיכים במשרה מלאה שיעשו כל מה שתבקש. אחד משמש כנהג עם מדים וכובע במרצדס השחורה, שני עוזר אישי צמוד והשלישי נמצא שם רק כדי לענג אותה, מדי פעם היא משאילה אותו גם לאחרים.

מועדןן סאדו בברלין
צילום: גיא גרוס

ברלין היא עיר אירוטית?

אירוטית זו הגדרה עדינה לברלין. בכל יום אני מופתע מחדש עד כמה הגרמנים הצייתנים יכולים להיות סוטים כשמדובר במין. הבעיה שכל דבר בברלין מתקשר מיד למין, אפילו צילום חייב להכיל מוטיב אירוטי מסויים ולהיגמר בסקס או שלא מצטלמים. ולא מדובר באירוטיקה קלה, ברלין היא מרכז הפטישים העולמי, מה שמושך לפה מיליוני תיירים בשנה, בין אם זה פסטיבלי פטיש או פשוט שיגרת חיים. עולם הדייטים סובב כולו סביב סקס, דייט בבית קפה נשמע ביזארי מדי לברלינאי ממוצע, בין אם אתם מחפשים חברים או נט וורקינג זה חייב להתחיל בסקס, ברוב הפעמים הם יפתחו את הדלת בתחתונים. בפעמים אחרות הם ימתינו כמה דקות.

לא כולם מבינים את הקטע של BDSM אבל עוד פחות מבינים למה אנשים ירצו להצטלם כשהם קשורים ומצליפים בהם.

סצינת העור והלאטקס הם הפטישים הנפוצים ביותר בעיר, לא רק במיגזר הגאה כמו שנהוג לחשוב. אצל הסטרייטים זה נפוץ באותה מידה אבל בסתר. העיר מלאה במועדונים ציבוריים, מכונים פרטיים ולחלק מהגברים יש מגרש משחקים מאובזר בסלון.

מי מגיע אליך?

לקוחות של סטודיו פרטי לצילום הם בדרך כלל אנשים אמידים, אנשי עסקים, עורכי דין ואפילו שופטים שמוכנים לשלם 200 יורו לשעה רק כדי להיות כנועים תחת שליטה של אשה דומיננטית. סשן כזה נמשך כמה שעות ולא כולל סקס בדרך כלל. קשירות והצלפות הם רק חלק קטן מהמשחק, יש שם דברים מפחידים הרבה יותר. הבנות מספרות שמה שחשוב במשחק זה האמון ההדדי, ההבנה שכל מה שנעשה במהלך הסשן נועד לענג ולפנק בשילוב פחד מהלא נודע וחוסר השליטה.

תן לנו עוד קצת מהלא נודע הזה. 

למשחק יש קוד לבוש מיוחד, בעיקר עור ולאטקס אבל לא רק, הלבוש מסמל מעמד ופוזיציה ודי סקסי ועוצמתי, מה שבהחלט עוזר להיכנס לדמות. לעבדים יש לבוש מיוחד והם נתונים לשליטתה המוחלטת של המאסטרית, הם פשוט יעשו כל מה שהיא תגיד. אם לא, הם עלולים להיענש ולבלות את המשך הלילה בכלוב.

אפרופו לאטקס וכלובים, נניח שבשתיים יש לך סשן צילומים במועדון סאדו ובארבע אתה מלווה כלה ישראלית שבאה להצטלם עם כל המשפחה שלה על רקע ארמון בשרלוטנבורג. אתה לא פוחד להתבלבל בהוראות שאתה מעביר למצולמים שלך?

(צוחק) זה קורה לפעמים, אבל זה ממש מדליק אותן. לצערי החתנים פחות זורמים. גברים צריכים יותר מחמאות מנשים כשמדובר בצילום, אבל בסוף הם משתפים פעולה. כשאני מאחורי המצלמה יש לי הרבה יותר ביטחון עצמי ואסרטיביות, מה שלא ממש קיים בחיי היום יום, אנשים נוטים לציית לכל מה שאני מבקש מהם, אני משתדל מאוד להפריד בין הסצינות השונות, אבל אם זה משתבש לא נורא, יש עוד תמונה לטינדר.

תן לנו עוד תמונה ואת הסיפור שלה.

צילום: גיא גרוס

לדויד אין פטיש אבל הוא חיי בסרט טוב, נער חלומות ממוצא הונגרי שנודד בין בירות אירופאיות במטרה להשיג לקוחות עשירים שיוכלו לממן את הלייף סטייל המטורף שלו. פגשתי אותו באפליקציית היכרויות ומייד הבנתי שאתרים היסטורים של הרייך השלישי אינם בראש מעייניו, הוא חייב תמונות יחסי ציבור. היום הוא מטייל בין איי סיישל ללונדון.

יש מקום שעוד לא צילמת בו בברלין?

בטח, יש לי רשימה של מקומות אבודים ונשכחים בברלין והסביבה, מקומות מגניבים ופוטוגנים בפני עצמם או כסצינת פטיש הזויה. יש אחוזות וילות, בית משוגעים משנות השישים וכמובן את פארק השעשועים העתיק על נהר השפרה. כל המקומות האלה סגורים למבקרים, כדי להיכנס צריך לשבור חלון, הרבה צלמים מנסים אבל זה תמיד נגמר במשטרה ופוסט הירואי בפייסבוק.

לטובת קוראינו המתעניינים, באיזו מצלמה אתה משתמש?

Canon 1D  ו-Canon 60D. העדשות הרבה יותר חשובות מגוף המצלמה, אני משתמש בשלישיית העדשות המובילות של קנון מסידרת אל. הכי חשוב זה פוטושופ כמובן, כל תמונה עוברת עיבוד כלשהו, בין אם זה איזון צבעים או הרמת חזה.

כשאתה נוסע לתל אביב לבקר משפחה או להתחמם קצת לצד המנגל המזרח תיכוני אתה ממשיך לצלם או שזה עובר לך?

אין כל כך זמן לצלם, יש כל כך הרבה חוויות ברלינאיות לספר לחברים בארץ, ואוכל טוב כמו שאין בברלין, כך שרוב הביקור הופך לפסטיבל מספרי סיפורים ואוכל אמיתי.

אוקיי, הגזמנו עם רצף השאלות הנורמליות. מה הסטייה הכי מוזרה שביקשו ממך לצלם לאחרונה?

בחורה שאלה אם אני מוכן לצלם אותה קשורה, עקרונית אני לא מתלהב מבחורות קשורות אבל מה לא עושים כדי להתפרנס, אחרי שהסכמתי היא שאלה אם אהיה מוכן לקשור אותה בצורה מקצועית. שוב הסכמתי בתמימות אבל זה לא סיפק אותה. היא שאלה אם תוכל להשתמש בדילדו מלפפון, כדורי פינג פונג ועוד כמה אביזרים בזמן שהיא קשורה, רק בשביל התמונה. לא התלהבתי מהרעיון אבל הלכתי איתה. ואז הגיעה שאלת המחץ, איך אני אמורה להשתמש בדילדו אם הידיים שלי קשורות?

יש דברים שאתה לא מוכן לצלם, שאתה אומר ללקוחות שלך, מצטער, את זה אני לא עושה?

אני מקבל בממוצע כעשר פניות ביום מגברים ונשים שהפטיש שלהם הוא לעשות את הצלם, מאחר ואני גיי נשים ממש לא בא בחשבון, גברים לעומת זאת הרבה יותר ישירים וחד משמעים – מבחינתם אם אין סקס עם הצלם הם לא באים. לכולם יש את אותו תסריט בראש, רוצים להרגיש כמו כוכבי פורנו לשעה ולסיים בסצינה סקס מהסרטים. רובם שואלים כבר בשאלה השניה אם יש מספיק קונדומים בסטודיו או להביא. אני מסרב לכולם חד משמעית.

הקוראים שלנו הם אנשים שאין להם בכלל סטיות, אנחנו מכירים אותם אחד אחד, בכל זאת, רק למקרה שמישהו מהם רוצה לנסות משהו מוזר, באחריותו או באחריותה כמובן, לאן תיקח אותם להצטלם?

לאותו מקום שסיפרתי עליו מקודם, Das Deutsch Fetisch Institut. המקום מעוצב מדהים ומאובזר לחלוטין. בסטודיו יש שישה חדרים שכל אחד מעוצב בצורה ביזארית אבל בטוב טעם כאילו לקוח מסרט אימה. יש שם מרפאה סאדיסטית למדי שבמרכזה כיסא גניקולוג עם רצועות קשירה, כל האביזרים הרפואיים בחדר הם גירסת רטרו בני 200 שנה.

מה עוד?

חדר אחר מעוצב כמו חדר שינה של נערה מתבגרת ודיי שרוטה, הכל אדום ולבן ממש פסטורלי, אבל לצד המיטה הנחמדה של איקאה ומדף הבובות קטועות הראש נמצא כיסא חשמלי פעיל לחלוטין ומבחר צעצועים הזויים. נערה שרוטה כבר אמרתי? אה, כמובן שיש גם מרתף עינויים מאובזר, כלובים מכל הסוגים, סלינגים, פרטי לבוש מדהימים, מתקני קשירה מיוחדים, ואפילו רצפת זכוכית שחורה.

מצטלמים צילומים מהסוג הזה גם בשטח הפתוח, במקומות ציבוריים?

לא מומלץ, זה מושך המון תשומת לב, צילמתי בחורה חצי עירומה ומיד התקבצו סביבנו קבוצת יפנים עם מצלמות. במבנים נטושים אפשר לקבל קצת פרטיות, אבל להסתכן בביקור משטרתי. העניין הוא שאין צורך להתפשט בקור הזה, הסטודיו שלי מאובזר במסך ירוק כמו בקולנוע, מצטלמים על רקע המסך בתנאי סטודיו ואחרי הצילום המחשב מבודד את הדמות מהרקע ומחליף אותו בכל רקע או סצינה שבוחרים. חלק מהצילומים מתבצעים במועדונים עצמם, אחרים בבתים פרטיים מאובזרים לא פחות, האמת לרוב השכנים שלי יש חדר משחקים דומה לחמישים גוונים של אפור.

תן לנו עוד תמונה לפני סיום, עם הסיפור שלה.

צילום: גיא גרוס

כל אחד צריך איזון בחיים, כדי לשמור על השפיות שלי בין מועדוני הסאדו ואנשי הביזאר, אני מציע שירות של סיור מצולם בברלין. מדריך טיולים שלא מזיין את המוח יותר מדי, מנתב למקומות הכי שווים בעיר ובסוף גם משאיר מזכרת נחמדה יותר מסלפי לאינסטגרם.

לא נעזוב אותך בלי רשימת הטיפים המלאה שלך לצלם האירוטי החובב.

תבחרו מצולם או מצולמת שנראים סקסיים בעיניכם, תתמקדו בתכונות הבולטות שלדעתכם הופכות אותם לאטרקטיבים יותר. פלרטטנות רק תהרוס אז תימנעו מרמזים מיניים. כמה שתהיו אסרטיבים וחד משמעים כך תשיגו יותר. אל תשכחו להחמיא. תזכרו תמיד שצילום אירוטי הוא הרבה יותר אינטימי מסקס, המצולם נותן בכם אמון ומתגבר על בושת העירום בפניכם, אל תביכו ואל תמהרו. תעבדו בשלבים. משחק מקדים והתפשטות הדרגתית יהיו אפקטיבים הרבה יותר מעירום מלא ומיידי. תשמרו מרחק מהמצולם, זה יבנה אמון ויצור מתח מיני רב יותר מקירבת יתר. תחשבו תמיד על התנוחה הבאה, אל תגיעו למצב שהמצולם או המצולמת יושבים עירומים ומחכים להנחיות, זה מביך ועלול להביא לסיומו של הסשן. נסו לשתף, אל תעבירו רצף של הנחיות. כמה שהמצולם יהיה מרוכז בכם הוא יתעסק פחות בפגמים של הגוף שלו. תשתדלו גם לקחת הכול בחיוך ולא להיות דרמטיים מדי.

תודה, גיא, תשאיר לנו את הפייסבוק שלך במקום כרטיס ביקור

בבקשה, https://www.facebook.com/CSStudioBerlin

השאירו תגובה