page contents

עומר לוגסי חזר שבע ומרוצה ממתחם אוכל חדש בלונדון

צילום: עומר לוגסי
מאת עומר לוגסי

אתמול זללנו וסיירנו מאחורי הקלעים של אחד ממתחמי האוכל החדשים והמסקרנים בלונדון – Mercato Mayfair, מתחם קולינריה יפהפה ומושקע שנמצא בתוך מבנה של כנסייה עתיקה במרכז לונדון.

׳מרקטו מייפייר׳ הוא מתחם האוכל+שתייה השני של קבוצת מרקטו מטרופוליטנו האיטלקית-לונדונית, קבוצה ששמה לה למטרה להקים מתחמי אוכל איכותיים, שמשלבים בילויים עם תרומה לקהילה ולאיכות הסביבה.

המתחם הראשון של הקבוצה (מרקטו מטרופוליטנו) בדרום לונדון הוקם בתוך מפעל נייר נטוש באזור Elephant & Castle בדרום לונדון, והפך פיל לבן בשכונה אפרורית ומנומנמת למתחם בילויים מגניב.

לעומתו, המתחם החדש נמצא דווקא בשכונת מייפייר (Mayfair) היוקרתית והמפונפנת במרכז לונדון, מטר וחצי ליד הצד המערבי של אוקספורד סטריט, בתוך כנסיה שנבנתה בשנת 1825 בסגנון התחייה היוונית, ופעלה עד לשנת 2015.

נכנסנו למבנה המרשים, ואת פנינו קיבלה אמיליה, שהגיעה ללונדון ישירות מנפולי, והיתה חלק מהצוות ששיפץ, צחצח, ניקה והכין כל פינה במתחם היפהפה הזה, שלפרקים נראה כמו כנסיה עתיקה ולפרקים כמו מבנה מתוקתק שהוקם מראש לשמש כמתחם בילויים. שלוש שנים לקח לקבוצת מרקטו להרים את המתחם הזה, סיפרה אמיליה, שלוש שנים שכללו המון שיפוצים, עבודה מאחורי הקלעים, עזרה של הקהילה המקומית והרבה רצון טוב של הרבה אנשים, להרים במרכז לונדון מתחם אוכל קצת אחר.

התחלנו את הסיבוב שלנו דווקא בקומת המרתף, שבקרוב תושק בתוכה מבשלת בירה, מרתף יין, חנות גבינות ועוד. המקום אמנם עדיין ׳על גלגלים׳ אבל כבר נראה מתוקתק וכמעט מוכן להשקה. בר היין כבר מתפקד-למחצה, הגבינות והנקניקים כבר שם, ורק דודי הבירה עדיין עטופים, והמבשלה עדיין בהקמה (בינתיים את חביות הבירה מביאים מהמבשלה שבמתחם השני). אמיליה גם הראתה לנו את ׳חדרי הקהילה׳, שבהן יועברו בין השאר סדנאות בישול, חוגי נגינה והעשרה, הרצאות ומה לא.

ואחרי כל זה, הגיע הזמן לאכול. ב׳מרקטו מייפייר׳ יש שלוש קומות (מרתף ועוד שתי קומות של הכנסייה עצמה), ובכל קומה מקומות ישיבה לצד דוכני אוכל ומטבחים. בקומת הקרקע יש גם מעדניית דליקטסים (בדומה למתחם המקורי), ובכל קומה גם ברים: בירה, קוקטיילים ויינות.

מרקטו מייפיר לונדון
צילום: עומר לוגסי

התחלנו במרק דאמפלינגס בדוכן בשם Steamy & Co שמתמחה במאודים. לקחנו מרק בציר בקר ועוף עם כיסונים ממולאים בבשר חזיר קצוץ. הדאמפלינגס היו מצויינים, עם בשר קצוץ גס כמו שאני אוהב וקצת עשבי תיבול. המרק היה בסדר אבל הציר לא היה מהמעניינים. בסך הכל מנה נחמדה, בעיקר בגלל הדאמפלינגס ורצועות הבשר הדקיקות. אמרתי לעצמי שבהחלט עוד אבדוק את הדאמפלינגס שלהם. 3.5 זיקוקים בפה (מתוך 5). לצד המרק שתינו קוקטייל נחמד על בסיס ג׳ין, אלדרפלאוור ותפוזים.

אחרי המרק ירדנו לקומת הקרקע לבדוק את הדוכן של הפסטות הטריות (Handmade Pasta). אחרי שהצטיידנו בבירה גרמנית מצויינת (שהיתה כל כך מרווה וכיפית שבהמשך הערב שתינו עוד כמה כוסות ממנה), לקחנו טורטליני במילוי בקר וחזיר וברוטב של ראגו חזיר בר. זוהי דווקא היתה המנה הפחות מוצלחת של הסבב הזה. לזכותם יאמר שהפסטה היתה טריה להפליא. המילוי היה בסדר, לא גס ברמה שאפשר להרגיש את הבשר כמו שאני אוהב, אבל גם לא הרגיש תעשייתי או מחופף, מה שכן בגודל כל כך זעיר של טורטליני, אי אפשר לצפות להרגיש באמת בשר. הראגו היה דווקא טעים (אבל יותר כמו בשר מפורק מאשר ראגו), אבל לא נמזג על הפסטה בנדיבות. 3 זיקוקים בפה.

צילום עומר לוגסי
צילום: עומר לוגסי

ועכשיו למנה העיקרית: אי אפשר היה להתעלם מדוכן הבשר האיטלקי Italian Steak House, שלדברי אמיליה כל הבשר (והכמהין) שבו מגיע ישירות מחוות בצפון איטליה. בחרנו בסטייק הריב-איי ביישון של 35 ימים, מדיום-רייר, לצד פירה עם פרוסות כמהין. הסטייק היה נימוח וג׳וסי להפליא, ואולי עוד כמה שניות על הגריל היו מחמיאות לו אפילו יותר. לגבי הפירה כמהין, לאכול פרוסות כמהין זו חוויה שאני מרגיש בר מזל שהתרגלתי אליה. לפי תגובות שקיבלתי מכמה פוסטים אני מבין שבארץ הדבר הזה עדיין בקושי קיים. כאן בלונדון (ונדמה שבעוד מקומות באירופה) פרוסות כמהין מאטיליה זה לאקשרי, אבל קיים בהחלט, ואפילו לא כ-זה יקר. פירה הכמהין הזה עלה לי שמונה פאונד (!) והיה מהנה קודם כל ואולי כמעט רק בזכות הכמהין. הסטייק אגב, על 20. בטוטל 4 זיקוקים בפה.

אבל מסתבר שהשיא הקולינרי של הערב היה עוד לפנינו. סקרנות לגבי התור המשתרך לצד ה׳דוכן׳ הטורקי Lala (שיש לו סקשן משלו שנראה כמו מסעדה) הובילה אותי לנסות את הפידה. למי שלא מכיר מדובר במאפה דמוי סירה, מעין הכלאה טורקית של פיצה וחצ׳פורי, במילוי בשרים, גבינות, רטבים ומה לא.

ניסינו שני סוגי פידה, הראשון עם בשר טחון, רוטב עגבניות, שני סוגי גבינה מותכת, שומשום ועשבי תיבול. הפידה היה פשוט כיפי ומענג. הפידה השני שניסינו היה פידה תרד עם גבינה, פטריות, יוגורט וחצילים. גם הפעם היה מדובר בפידה מוצלח, אבל הראשון מביניהם ניצח. 4.5 זיקוקים בפה.

צילום: עומר לוגסי
צילום: עומר לוגסי

הגיעה העת למתוקים, והאופציה העיקרית (וכרגע גם היחידה) במתחם היא הג׳לטריה Badiani, שבה מוכרים גלידה איטלקית שמיוצרת על ידי משפחה מפירנצה מאז 1932. הלכתי על גלידת האמרטו, שהופתעתי לגלות בה שימוש נדיב בליקר דיסארונו, שבהחלט הורגש, וגלידת הבונטלנטי עם טוויסט של אגוזי לוז ושקדים, שהיתה טובה אבל מיוחדת או יוצאת דופן. 4.5 זיקוקים בפה.

סיימנו את הביקור במתחם מבסוטים, וסקרנים לגבי ההמשך ואיך המתחם הזה עומד להתפתח (ובתקווה שגם להצליח). כיף שיש עוד תוספת חדשה לסצנת הסטריט-פוד, השווקים ומתחמי האוכל המצויינת שלנו בלונדון, טוב שהסטריט פוד ממשיך לחדור גם למרכז לונדון, ואין ספק שאני עוד אחזור לבקר, לזלול ולדווח משם ומהמתחמים הבאים שהם עתידים לפתוח.

עומר לוגסי הוא מדריך סיורי הקולינריה ׳רעבים בלונדון׳. באתר שלו ׳לונדוניסט׳ תמצאו המון מידע והמלצות שוות לעיר לונדון