48 שעות בוינה. חוויית כריסמס טעימה…

מאת בלה פלד

לפני שבוע חזרנו מטיול קצרצר בוינה. כשאני אומרת קצרצר אני מתכוונת לקצת יותר מ-48 שעות. המטרה המרכזית של הטיול הייתה לחוות את אווירת הכריסמס וליהנות קצת מחורף אמיתי, לאכול דברים טעימים ולספוג קצת תרבות. העיר יפה מאוד, האנשים נחמדים מאוד, והיה קר מאוד, אבל אם מתלבשים כמו שצריך, הקור לא מפריע (לנו לפחות).

במקרה הספציפי הזה אין חשיבות אמיתית לסדר של הטיול שעשינו, ולכן הפוסט הזה יחולק לנושאים ואתם מוזמנים לקחת ממנו את מה שרלוונטי לכם ולשלב כראות עיניכם.

לחוות את כריסמס בוינה

כל העיר מקושטת ובערב גם מוארת ומנצנצת (שעת השקיעה המוקדמת עובדת לטובתכם כאן). כל החנויות באווירת כריסמס (קישוטים, שירי כריסמס ברקע וכו’). אבל העיקר כמובן הם שווקי חג המולד שפזורים ברחבי העיר, כמעט בכל פינה. חלקם גדולים יותר, חלקם קטנים. בכולם יש יין חם וווריאציות שונות של פונץ׳ חם.

רוב הדוכנים חוזרים על עצמם (כובעים וצעיפים, קישוטי חג מולד, בובות פרווה, צעצועי עץ, קערות קרמיקה, קרשי חיתוך מעץ ועוד). יש גם דוכנים ייחודיים יותר שלא רואים בכל השווקים. הכל מאוד צבעוני וחגיגי, במיוחד בערב כשהכל מנצנץ וזוהר.

באתר הזה תמצאו פירוט על השווקים השונים- גדולים כקטנים.

השוק החביב עלינו ביותר היה ספיטלברג מרקט, שנמצא בשכונה עם אותו שם. הוא מתפרש על פני כמה רחובות, צפוף יותר מהאחרים אבל לדעתי הכי אותנטי. אכלנו שם לביבה ענקית וטעימה בטירוף! בכלל, שכונת ספיטלברג מאוד מומלצת – מלאה בברים ומסעדות שתמיד מלאים עם אווירה מעולה.

גם את השוק הגדול שמול בית העירייה אהבנו מאוד. זהו השוק הכי גדול עם המון דוכנים. הכל מקושט וחגיגי, שירי כריסמס מתנגנים ברקע והכל מכניס אתכם לאווירה של חג. יש אפילו זירת החלקה על הקרח – משהו שאין בשווקים אחרים וזה כיף גדול (למרות הנפילות).

רכשנו כרטיסים מראש להחלקה אבל אפשר גם לקנות במקום. יש לוקרים ומחליקיים להשכרה והמחיר סביר בהחלט. הכרטיס תקף לכל היום, כך שאפשר להשאיר את המחליקיים בלוקר, להמשיך לטייל ולחזור לעוד סיבוב החלקה בערב.

השווקים בדרך כלל פתוחים עד עשר בערב.

כריסמס בוינה
כריסמס בוינה. צילום: בלה פלד

לאכול בוינה

שתי הערות: האחת – יש מקומות שלא מקבלים אשראי (למשל, אחד הברים שהיינו בהם). השנייה – הקפה מאוד יקר. גם התה. אל תתפלאו אם תשלמו 5 אירו עבור קפוצ׳ינו. וינה ידועה בבתי הקפה הקלאסיים והעתיקים שלה, כאלה שקיימים עוד מסוף המאה ה-19 או תחילת המאה ה-20. הם יפים ומרשימים, עם תקרות מקושתות ומעוטרות ושנדלירים. היינו בשניים כאלה.

ב- קפה דמל עצרנו לקפה ועוגה ולקפה סנטרל הגענו לארוחת בוקר. שניהם מאוד ידועים ופופולריים אז צפו לעומס.

קפה דמל המפורסם – כבר בכניסה נתקלים בוויטרינת העוגות המרשימה, אבל אנחנו הגענו בשביל שטרודל התפוחים המפורסם. המתנו בערך עשר דקות עד שהושיבו אותנו אבל זמן ההמתנה היה מול המטבח שמוקף קירות זכוכית כך שרואים את כל הקונדיטורים בפעולה. כך ראינו איך מכינים את השטרודל ומיני מתוקים אחרים.

טכניקת ההכנה של השטרודל מעניינת כמעט כמו הטעם שלו. אחרי שהתיישבנו שלחו אותנו לבחור עוגות מהוויטרינה. בחרנו את השטרודל כמובן וגם עוגת אגוזים וקפה שאני לא זוכרת את שמה. העוגה הייתה נחמדה אבל השטרודל פשוט מעולה!

קפה סנטרל – הגענו לארוחת בוקר ב-9:30. כשיצאנו, כבר השתרך תור בכניסה למסעדה אז כדאי מאוד להגיע מוקדם. בתקופת הכריסמס אי אפשר להזמין מקום מראש. אכלנו ארוחת בוקר מצוינת. אפשר לבחור ארוחה או להרכיב לבד מהתפריט. המנות מאוד נדיבות, מדויקות וטעימות. אמנם היינו שבעים אבל לא יכולנו לוותר על המנה שבשבילה הגענו מלכתחילה – הקייזרשמרן. כך נקרא הקינוח האוסטרי המסורתי שבטעמו מזכיר משהו בין פנקייק לברד פודינג. קריספי מבחוץ, נימוח ומעט גבינתי מבפנים, מפודר באבקת סוכר ומוגש לצד קונפיטורת דובדבנים חמוצים. המנה ענקית אבל צלחנו כמעט את כולה. באמת שהיה קשה לעצור.

שניצל בוינה

כולם המליצו על השניצל המפורסם של פיגמולר. ואני בטוחה שהוא מצוין אבל התור האינסופי שהשתרך מהמסעדה גרם לנו לוותר מהר מאוד. כנראה שהפרסומות של המסעדה בשדה התעופה הותירו רושם מאוד ממוסחר ותיירותי שהחלטנו שלא שווה לנו לחכות. למי שבכל זאת מעוניין, יש שתי מסעדות. לאחת אפשר להגיע רק אם מזמינים מקום מראש. לשניה אפשר להיכנס על בסיס מקום פנוי (כאמור, כרוך בהמתנה ארוכה בתור).

אחרי שוויתרנו על השניצל המפורסם של פיגמולר הלכנו לאכול שניצל ב-Plachutta. גם זו מסעדה מומלצת מאוד בעלת מוניטין רב שנים. גם פה היה שניצל מצוין אבל גולת הכותרת, מקור הפרסום של המסעדה, היא דווקא מנה אחרת מהמטבח האוסטרי המסורתי שנקראת tafelspitz. מדובר בבשר בקר מבושל שמוגש בתוך מרק בקר צח, עשיר ועמוק בטעמו. ואני לא מדברת על קערת מרק אלא על סיר נחושת בינוני עם כמות נדיבה של מרק ובתוכו נתח גדול של בשר, פרוסת מח עצם, ירקות שורש ועירית קצוצה. המרק מגיע עם מצקת וקערית קטנה. לצד המרק מוגש גם תפוח אדמה קצוץ ומטוגן, חצי רושתי אם תרצו, שתי פרוסות של לחם שיפון (לטובת מח העצם כמובן), ופנכות של איולי וחזרת.

עכשיו אני יודעת שנתח בשר מבושל אולי לא נשמע כמו פסגת הקולינריה אבל תאמינו לי שהמנה הזו פשוט נהדרת. אל תוותרו עליה אם אתם בוינה. הטעם של המרק כל כך עשיר והבשר רך להפליא וטעים.

Ulrich – הפעם בית קפה עכשווי, טרנדי למדי, מלא עד אפס מקום. הגענו לשם ביום האחרון שלנו, כשהיו לנו סך הכל שלוש שעות לטייל עד שנצטרך לצאת לשדה התעופה. ראיתי הרבה המלצות על אולריך אז כשעברנו לידו בערב השני שלנו, ניגשתי וביקשתי להזמין מקום לבוקר למחרת. מיד אמרו לי שהכל מלא אבל נותרה תקווה – הם משאירים כמה שולחנות לא מוזמנים לאורחים מזדמנים. המליצו להגיע בפתיחה, בתשע בבוקר, כדי להגדיל את סיכויינו לתפוס את אחד השולחנות הללו. כך עשינו, והצלחנו. ארוחת הבוקר הייתה מצוינת. אחריה ניצלנו את השעתיים האחרונות שלנו בעיר לטובת שוטטות.

ברים

היינו בשני ברי קוקטיילים מצוינים. אחד הומלץ באפליקציה המעולה cool cousin ועל השני המליצה לנו הברמן בראשון. הבר הראשון נקרא Die Parfümerie והשני נקרא Moby Dick – Cocktailbar & Eatery בשניהם שתינו קוקטיילים מעולים ומקוריים במיוחד (אחד מהם כלל חגב כ-garnish). ואיך אפשר בלי נקניקיה – הגענו במיוחד לדוכן שליד בית האופרה. היה טעים! https://www.bitzinger-wien.at

וינה בכריסמס
וינה בכריסמס. צילום: בלה פלד

תרבות בוינה

ישנן שתי כנסיות מרשימות מאוד ומפורסמות בעיר. האחת היא כנסיית סטפן, שנמצאת בכיכר מרכזית בעלת אותו שם, ומפורסמת בזכות גג הרעפים הצבעוני שלה. הכנסייה השנייה היא כנסיית ווטיבה שמרשימה מאוד מבפנים ומבחוץ עם ויטראז׳ים יפיפיים. ליד כנסיית סטפן סביר להניח שתעברו כך או כך, אבל שווה גם להגיע לווטיבה ולהתרשם.

כבר חשבתי שכנסיות לא יצליחו להרשים אותי אבל היא באמת מאוד יפה. לא היה לנו הרבה זמן, אז היינו צריכים לברור בפינצטה שניים מתוך המגוון העצום של המוזיאונים שיש בעיר הזאת. באמת שיש מלא ורבים נשמעים מעניינים. בסוף בחרנו בבלוודר וב- MAK.

בלוודר – הארמון עצום בגודלו ויפיפה. בתוך הארמון ישנו מוזיאון מעניין, בדגש על אימפרסיוניזם, סימבוליזם וריאליזם, כאשר גולת הכותרת היא ״הנשיקה״ של גוסטב קלימט. ישנן עוד יצירות רבות של קלימט בבלוודר. הסגנון של קלימט ייחודי ומעניין, והמוזיאון שם עליו דגש מיוחד. יש גם תערוכות מתחלפות שכדאי לבדוק. מומלץ להקדיש למוזיאון בין שעתיים לשלוש.

המוזיאון לאמנות שימושית MAK – מוזיאון לא גדול, אך מעניין ומתמקד בעיצוב. ריהוט, כלים ועוד פריטי עיצוב שונים. יש גם תערוכות מתחלפות. גם המבנה עצמו של המוזיאון מאוד יפה, כמו רוב המבנים בוינה. בזאת תם החלק האמנותי וגם הסיכום של הטיול. היה בתכנון גם בלט בבית האופרה אבל נזכרנו מאוחר מדי וכבר לא היו כרטיסים. מבחינתי, יש סיבה טובה לחזור לוינה 🙂

בלה פלד היא בלוגרית טיולים

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם