466 מילים על קסמו על הכפר האנגלי

מאת אבירם פלדמן

בשנת 1923 הגיע לאנגליה אחד מגדולי הסופרים הצ’כים, קארל צ’אפק וכך הוא תיאר את הכפר האנגלי:

“מניין תשאב מילים הולמות לתאר את השלווה והרעננות עתירי הקסם של האזור הכפרי האנגלי? טיילתי בכבישים סוגים בגדרות נוי חיות, צמחים מיתמרים לרום, המשווים לאנגליה אותו מראה אנגלי אמיתי, באשר הם תוחמים, אך אינם סוגרים. שערים פתוחים למחצה מוליכים אותך אל שדרות עתיקות ימים של פארק עבות מיער. כאן תמצא בית אדום שמעשנות מזדקרות לו, מגדל כנסיה המבצבץ בין צמרות האילנות, אחו עם עדרי פרות, עדר סוסים התולים בך את עיניהם היפות, הרציניות. שביל בוהק בניקיונו, נחלים קטיפתיים עם חבצלות. גנים, בתי מגורים, כרי דשא ועוד כרי דשא, באין זכר לשדות מעובדים, אף לא כל דבר שיש בו סימן לעמלו של אדם. ממש גן עדן, מקום שם אלוהים בכבודו ובעצמו כבש משעולים בחול, נטע אילנות עתירי ימים, עוטר במטפסים סבוכים את הבתים האדומים”

(מכתבים מאנגליה בכפר, “כתבי קארל צ’אפק”, תרגמה חוה שור.)

רוב הכפרים האנגליים של היום הם גלגולים של ישובים כפריים, שהיו בעצם אחוזות אצילים, והכפר על תושביו היה רכושם. מקור המושג “אצולה כפרית” הוא בדרך כלל באנשי הצבא או משמר המלך, שקיבלו עם פרישתם מהשירות נחלה באזורים הכפריים. מכאן הגיע לספרות “האציל הכפרי” או “הג’נטלמן הכפרי”, שבדרך כלל אינו מצטיין בשנינות וכשהוא אינו יושב מול האח ומעיין ב”קאנטרי לייף” (כתב עת משעמם שמפאר שולחנות תה רבים, אפילו בלונדון), הוא עסוק בדהירה על סוסים בעקבות שועל שאף פעם לא נמצא שם, מכיוון שקול קרנות היער ונביחות הכלבים האהובים כל כך על אותו אציל או ג’נטלמן, הבריחו את השועל מבעוד מועד… מי שהיטיבה לתאר את אותו ג’נטלמן כפרי היא כמובן הסופרת המוכשרת ג’יין אוסטן.

אם תנסו לקשור שיחה עם תושבי האזור הכפריים, תגלו שבצד ההתעניינות הידועה על מזג האוויר, יש שאלה נוספת שחוזרת כמעט בכל שיחה והיא : “האם את/ה מתעניין בגננות?”. אין כמעט בית בכפר שתושביו אינם מתפארים בגן שלו. קשה להבין את כמות הזמן העצומה שמקדישים הכפריים האנגליים לאסתטיקה. אבל תושב כפר אנגלי, השרוי מיומו הראשון באווירת רוויית כלורופיל, מים, סנאים וכבשים, בטוח ששיחי הפרחים הבודדים ששתל, יפים יותר מהנוף הסובב אותו, נוף שבורא כל הנופים לא חסך בחומרים כאשר עיצב אותו, ממש כמו שהאיכר הכפרי משקיע בגנו.

בגבעות הקוטסוולדס, שעה וחצי נסיעה מלונדון, תוכלו לחוות את תמציתה של אנגליה הכפרית, שהשתנתה רק מעט לאורך מאות שנים. כפרי האזור הפסטורלי מציעים טיול בין שדות נרחבים ובתים קטנים. הבתים נראים מתוקים מדבש, גם בגלל מתיקותם הרומנטית וגם בגלל צבעה של אבן הגיר הצהובה שממנה הם בנויים. אבן הבנייה המיוחדת הזאת, המשתנה בצבעה מגוון של כסף לצבע קרם ועד לזהב עמוק, היא חלק בלתי נפרד מהנוף המקומי. גגות הבתים עשויים מפרוסות אבן דקות המונחות כרעפים (בצפון האזור נתקלים גם בבתים עם גגות קש), וכל בית מתהדר בגינה מקסימה או במינימום בערוגת פרחים קטנה וחמודה. המטיילים באזור מרגישים שהם מטיילים בתוך גלויה.

ובכדי להשלים את האווירה הכפרית, מומלץ לשמוע ברקע את שירו של סר אלטון ג’ון Goodbye Yellow Brick Road

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם