page contents

ניו זילנד עם ילדים, יומן מסע מפורט

מאת יפעת שטרן סבח

ספטמבר- אוקטובר 2019

טיסות:

יצאנו נרגשים לטיול לניו זילנד ופיג’י כשעומרי יודע ששלב הטיסות יכול להיות מאתגר ומתיש( ולא רק בגלל הילדים) ואני שמאמינה שגם זאת תהיה חוויה, רק שתעבור בשלום- בכל זאת, הרבה זמן באוויר…

הטיסות לא התעכבו, יצאו בזמן ועברו חלק, ללא הפתעות – ישראל לאיסטנבול- איסטנבול לבנגקוק- בנגקוק לאוקלנד. עמית כמו תמיד, אלוף- מתלהב מכל המתנות שמקבל בכל טיסה ומעסיק את עצמו בצביעה, במשחקי חשיבה או בצפייה במשהו ויודע לישון טוב בכל מקום ובכל מצב( כמו אבא שלו)…איתי, שפעם ראשונה יצאנו איתו לטיול לחו”ל, היה מתוק- רוב הזמן רצה לעמוד ולגעת בהכל- בראשי אנשים, באוכל במגש, במשקפיים של אמא שלו ועוד והכל עם חיוך על הפנים…לא הבאנו לו אף משחק- ידעתי שכל דבר שאתן לו ביד בטיסה יהיה מבחינתו מעניין וכך היה… גילינו שאיתי יכול להירדם מהר ובקלות יחסית בטיסה בטיול על הידיים במטוס תוך שירת השירים הקבועים שהוא אוהב וש-15 החיתולים שלקחנו היו בערך 11 חיתולים יותר מדי…ועומרי גילה ששווה לו להביא לו בגדי החלפה בטרולי שעולה לטיסה ( ולא רק לייעץ לאחרים להביא) כי עמית יכול להקיא עליו את כל מה שאכל בטיסה הקודמת( עמית בסדר וחולצת השמלה שלי נראית קורע על עומרי- יש תמונות)

רכב:

אחרי שאסף אותנו רכב מהשדה והביא אותנו לחברה…נסיעה של פחות מעשר דקות, אספנו את הרכב מחברת אומגה ויצאנו לדרך…

אוקלנד:

הגענו אל העיר עייפים מהטיסות הארוכות והבדלי הזמנים בין המדינות. הגענו למלון דירות מקסים במרכז העיר, קרוב ל sky city והלכנו לישון לכמה שעות טובות. יום למחרת יצאנו על הבוקר לאקווריום של קלי תרלתון היפה, שם ראינו פינגווינים, כרישים, צבי ים ועוד סוגי חיות מים רבים. היה כיף מאוד, במיוחד לאור זה שבחוץ הרוח נשבה חזק, היה קר וגם גשום לעיתים קרובות. לאחר האקווריום הלכנו לאכול במסעדה נחמדה שקיבלה המלצות ומשם הלכנו לתצפית במגדל ה-sky city.

לא משנה כמה פעמים היינו במגדלים מהסוג הזה, זה תמיד מרשים אותנו מחדש. העוצמה  והיופי שיש לים, לעיר, לירוק וגם למכוניות מהגובה הזה. לאחר הביקור במגדל הלכנו לטייל קצת ברגל ברחובות הראשיים וחזרנו למלון לעוד לילה של ג’ט לג.

מפרץ האיים:

אחרי יומיים באוקלנד יצאנו, עדיין עייפים, לצפון האי הצפוני לעיירה בשם פאיה. נסיעה נחמדה של כשלוש שעות עם נופים מרהיבים ומלון נחמד מאוד ממש על חוף הים. ביום ההגעה שמנו את הראש ומצאנו את עצמנו מתעוררים בתשע בערב, אך יום למחרת התעוררנו מוקדם ויצאנו ליום סיור לנקודה הכי צפונית בניו זילנד-קייפ רינגה– שם ראינו את האוקיינוס השקט והים הטזמני נפגשים. המדריך היה מצחיק ומאוד נחמד והנופים בקייפ רינגה היו מהממים והזכירו לנו את נסט פוינט שבסקוטלנד.

בדרך לקייפ רינגה עצרנו ביער עצי הקאורי להתרשם מהעצים  המיוחדים בעלי הגזעים הרחבים והארוכים וגם לאכול ארוחת צהריים של פיש אנד צ’יפס עם תצפית נוף יפה. לאחר הביקור בקייפ רינגה המשכנו לדיונות החול, שם עשינו גלישת חול מגניבה על גלשן( גם עמית הגיבור!) אחרי שהתמודדתי עם הפחד שלי וגלשתי גם אני, המשכנו עם האוטובוס לחוף 90 המייל שם נסענו על גבי החוף וזה היה מגניב ממש. ירדנו ליהנות מהחוף המהמם הזה וצילמנו שם עוד תמונות יפות מהיום המושלם הזה. יום למחרת יצאנו לשייט בסירה לראות את החור שבסלע. שייט נחמד, נוף מקסים והחור שבסלע, שדרכו גם עברנו עם הסירה, היה כמו עוד תמונת נוף מרשימה שאתה רואה בתמונות וגלויות ולא מאמין שאתה זוכה לראות את זה גם בעיניים.

קורומנדל: לאחר נסיעה ארוכה של קרוב לשש שעות עם נופים יפים של גבעות בשלל גווני הירוק, האוקיינוס שלצידנו וכבישים מפותלים הגענו למלון קוטג’ נחמד בעיירה קורומנדל כשאנחנו יודעים שצפוי לנו גשם בבוקר שלמחרת. ואכן, קמנו לבוקר גשום, אך לא נתנו לזה לעצור אותנו ויצאנו לכיוון ה hot water beach, שם היה לנו חלון זמן של כשלוש שעות ליהנות מזמני השפל. שכרנו לנו שני אתי חפירה, הבנים החליפו בגדים וירדנו לחוף לחפור בריכה חמה לשבת בה.מטורף לחשוב על  התופעה עצמה ומלבד הרוח שהביאה איתה מדי פעם גם חול ואבנים קטנות, זאת הייתה עוד אטרקציה מגניבה עם נופים מדהימים של רצועת חוף ענקית, צוקים מסביב והאוקיינוס השקט.

אחרי כשעה מנוחה בבריכה שעומרי ועמית חפרו ישבנו בבית הקפה שממנו שכרנו את האתים לארוחת צהריים והמשכנו לנסיעה של 15 דקות לcathedral cove  שם עמית ואני הלכנו כ-50 דקות לכיוון, הליכה של ירידות ועליות, מלווה בטיפות גשם לפרקים, עד שמגיעים לחוף הים, עמית הלך יפה מאוד, קיטר מעט, אך בגדול- הלך כמו גדול.  עומרי חיכה באוטו עם איתי שישן…מה שמיוחד בcathedral cove  הוא שניתן לראות הקשת היפה שנוצרה בסלע באמצעות שייט בשעות הגאות או ברגל, כפי שעמית ואני עשינו, בשעות השפל, משם המשכנו ללילה בתמז עיירה נוספת בקורומנדל, שם לנו בבקתה ממש מול האוקיינוס

הוביטון: בדרכנו לרוטורואה, כשעה מקורומנדל, עצרנו לביקור בהוביטןן. לא עומרי ולא אני חובבי ז’אנר הסרטים של שר הטבעות ודומיו, אבל אנחנו חובבי טבע וירוק  והירוק שם היה שווה את ההגעה. עמית נהנה מאוד ורק חיכה להיכנס לבתים הקטנים.

רוטורואה: אליה הגענו בצהריים, כשעה נסיעה מההוביטון. כבר בכניסה אליה הרחנו את ריח הביצה הסרוחה וראינו את האטרקציות הרבות שיש לעשות בה. החלטנו לעלות בגונדולה לתצפית העיר וגם לעשות שם את הלוז’- נסיעת קארטינג שכזאת במסלול מתפתל במורד ההר ועליה חזרה בכסאות סקי. עומרי ועמית שישב איתו עשו ראשונים, אני עשיתי עם עמית אחר כך ועדיף היה שלא הייתי עושה בכלל, חטפתי כמה מכות וכמעט התקף לב בדרך, לא בשבילי ירידות כאלה, בטח לא כשעמית איתי… בסוף בסוף גם התרסקתי יפה והבהלתי ממש את עמית, אבל הגיבור שלי התאושש מהר ועלה שוב עם אבא שלו, שללא ספק, סוף סוף יכול להגיד שהוא נוהג יותר טוב ממני( פה!).

בבוקר למחרת הלכנו לאגרודום, חווה שבה הכרנו סוגי כבשים, קיבלנו סיור על טרקטור שלקח אותנו להאכיל כבשים, אלפקות ועוד וגם לטעום מהקיווי שהם מגדלים והדבש שהם מייצרים. סיור נחמד מאוד, למרות מזג האוויר הקר והגשום שיצא לנו…

ברוטורואה מס’ שבטים מאורים שמציעים ביקור בהם, מופע וגם ארוחה. אחרי התלבטות וקריאה, החלטנו ללכת על שבט מיטאי, שקיבל המלצות רבות מהמלון, שם ראינו מופע וגם אכלנו ארוחת ערב מאורית. נהנינו מאוד מהמופע ומהארוחה( גם עמית שהספיק בעשר דקות לומר לי שזה מדהים וגם שיסתמו כבר את הפה כי הוא רעב והם עושים לו כאב ראש) .

ביום למחרת עזבנו את רוטורואה לכיוון אגם טאפו כשבתכנון שלנו היה לעצור בכמה נקודות כשהראשונה היא   Wai-O-Tapu  פארק גיאותרמי עם בריכות בצבעים מיוחדים, אדים בכל מקום עד שלפעמים אתה לא רואה את הדרך וגם הגענו לתצפית בגייזר הליידי נוקס שהתפרץ באזור 10:30…כ-300 מטר משם עצרנו  לטבול ב Hot-n- Cold,  איפה ששני נחלים, אחד קר ואחד חם, נפגשים! איתי  ישן ואני נשארתי לשמור עליו ועומרי ועמית יצאו ליהנות להם במים.

בהמשך עצרנו בסכר שמוביל מים למפלי הוקה. הגענו בדיוק בזמן שבו הוא נפתח ובעצם פספסנו אותו בפעולה, אז החלטנו להמתין לפעם הבאה ובינתיים טיילנו באזור, ראינו איזה מסלול נעשה יום למחרת למפלים עצמם, קיבלנו תצפית יפה על המים, תמונות יפות של טבע פראי ירוק עם הדוגמן עמית סבח וגם פיקניק קטן. בארבע הסכר נפתח שוב, היה יפה מאוד גם לראות אותו נפתח וגם את צבע המים המהמם שנוצר כתוצאה מערבוב המים שהגיעו לנהר…

יום למחרת הגענו למפלים אחרי הליכה לא קשה של 15 דקות עם מנשא הגב והיה שווה כל רגע. הצבעים, כמות המים, הירוק מסביב…מסוג הנופים שאת לא שוכחת.

וויאיטומו: החלטנו לוותר עליה בגלל הנסיעה המיוחדת עבורה שעתיים לכל כיוון ולפגוש מערת תולעים זוהרות באי הדרומי.

טאפו: הגענו לטאופו בצהריים, ישר למלון, התבאסתי שאין בו מעלית ואנחנו בקומה ראשונה עם מזוודות ועגלה, אבל לפחות החדר היה אחלה. בערב יצאנו להליכה קצרה וקרה לאכול פיצה וכנפיים…

בבוקר למחרת התעוררנו רעננים, באנו לאכול ארוחת בוקר בתשע וחצי בשביל לגלות שהגענו שעה מאוחר מדי( מי מגיש ארוחה כזה מוקדם?)

ארגנו לנו ארוחה ויצאנו להליכה לאורך האגם. הצטלמנו עם הכיתוב של Taupo, שיחקנו גולף שבו הכדורים צריכים למצוא את עצמם בחור בבמה שנבנתה באגם וצוללנים שמאתרים את הכדורים במים. עמית, עומרי ואני ניסינו את מזלנו ב-18 כדורים ב-15 דולר, לאחר מכן הבנים שיחקו קצת בגינת שעשועים מקומית, אכלנו פיצה ולחם שום בדומינו פיצה ויצאנו למפלי הוקה, הפעם להליכה של 15 דקות לתצפית קרובה עליהם. במילה אחת :וואו! הליכה נעימה עם מנשא גב ותצפית מהממת על הצבעים והזרימה היפים של המפלים. בדרך חזרה עצרנו בסופר, שם קניתי מצרכים לארוחת ערב פיקניקית שעשינו בחדר- כולם הלכו לישון שבעים ומרוצים. בבוקר למחרת התעוררנו לארוחת בוקר בזמן ויצאנו לכיוון הר טונגרירו ומלון שאטו שחיכיתי לראות אותו על רקע ההרים המושלגים והוא לא אכזב.

טונגרירו: הגענו למלון באזור רבע ל-12 עם מזג אוויר חורפי משהו- ערפלי וקריר. למזלנו, קיבלנו את החדר לפני הזמן- בקתה מקסימה עם סלון, שני חדרי שינה, מטבח מאובזר ומכונת כביסה ומייבש פרטיים משלנו! ישר סידרתי לנו בגדים במכונה ⁦☺️⁩ וכשקצת התבהר יצאנו למסלול הליכה של כ- 15 דקות של עצים ירוקים עם צמחייה שטיפסה עליהם כמו באיזה יער קסום ונחל מקסים בו עשינו פיקניק( החלק האהוב על עמית). פתחנו עוד קופסת טונה, אבוקדו וירקות עם לחם וגם קינחנו בלחם עם שוקולד נוטלה. הכל אכלנו על סלעים ממש על שפת הנחל שהרגיע מאוד את איתי שנרדם בעגלה. אחר כך חזרנו ללובי המלון, שם ישבנו  לרגלי האח הבוער עם תינוק אחד ישן בשם איתי ושני שוקו חם עם מרשמלו שהזמנו לנו. עומרי הציע לעמית שיבקרו בבריכת המלון ועמית מאותו רגע לא ראה את השוקו  או שום דבר אחר בעיניים חוץ מהבריכה.  אני נשארתי עם איתי בלובי והם הלכו להם לכשעה בערך לבריכה. בערב הלכנו לארוחת ערב במסעדת המלון בה הזמנתי מראש כאילו ליום הולדתי…לא קיבלתי שום מתנה חוץ משני שוקולדים וכרטיס ברכה בחדר הארוחה הייתה נחמדה, לא יותר מזה, יכול להיות שלאכול דווקא בלאונג’ שלהם היה יוצא יותר טעים וזול.

בוקר למחרת התעוררנו והתארגנו לצאת למסלול הליכה למפלי טראנקי. בחרנו יום נהדר בשביל זה- מזג האוויר היה מצוין עם נוף משגע של הרים מושלגים ( נראה שירד הרבה שלג בלילה). הצטלמנו קצת על רקע ההרים ויצאנו להליכה . הדרך לשם נראתה בהתחלה מונוטונית ומשעממת ועמית קיטר על כמה הוא עייף ורעב ושאל שוב ושוב מתי עוצרים לפיקניק, בדיוק כשבאנו לעצור לפיקניק ארוחת הבוקר שהכנו  כבר בחדר התגלה לפנינו אחד מרכס ההרים( ההר המדובר מהסרט שר הטבעות). הנוף היה יפה, עמית נטען באוכל וההמשך היה נחמד יותר ומעניין יותר גם מבחינת הנופים וגם מבחינת המרץ של עמית. המפלים עצמם יפים מאוד, עמית ואני ירדנו להצטלם ממש על המפלים עצמם ועומרי חיכה וצילם מלמעלה. לידם עשינו עצירה נוספת לעוד פיקניק קל של פירות וחילוץ עצמות לאיתי שהיה כל הדרך במנשא גב. הדרך חזרה מהמפלים הייתה הרבה יותר יפה מבחינת הנופים, דרכים משתנות, מים ועצים ירוקים… עמית קיבל עוד יותר מרץ וכל הדרך חזרה רץ ועשה קפיצות שנראה כאילו הוא פרקוריסט ואיתי נרדם לו במנשא הגב. כשהגענו לאוטו שחיכה לנו בחניית המלון, נכנסנו ונסענו כ-8 ק”מ במעלה ההר לאתר סקי ומלא שלג מסביב בו שיחקנו והצטלמנו קצת ועמית גילה סימני עייפות. יצאנו באזור 15:00 לכיוון וולינגטון שנמצאת במרחק 4 שעות נסיעה, לא כולל העצירה שעשינו במקדונלדס לארוחת צהריים/ ערב וחילוץ עצמות.

וולינגטון: החלטנו לוותר על מה שיש לראות בה לטובת עוד זמן בטונגרירו והגענו אליה בערב רק למטרת לינה כי  כבר בשמונה בבוקר יצאנו עם מעבורת לכיוון פיקטון. מה שכן, המלון שהזמנתי היה במיקום מקסים ממש מול הנמל עם נוף מהמם של סירות מהקומה ה-9.

עוברים לפרק השני של הטיול- האי הדרומי!

פיקטוןמלבורו סאונדס: לפיקטון הגענו לקראת 12 אחרי 3 וחצי שעות במעבורת הבלו ברידג’. בהתחלה המעבורת עשתה לעומרי ולי קצת בחילות, איתי שיחק קצת על הרצפה באזור המסעדה ובשאר זמן ההפלגה נרדם, עמית  העסיק את עצמו נהדר עם אזור המשחקים, הסרט שהוקרן ודמויות בת הים הקטנה ובאטמן שהגיעו לבדר את הילדים  ממש מקסים!  אחרי שהתמקמנו במלון עם הנוף המקסים לאגם יצאנו לקניות בסופר. היינו כל כך רעבים שלא היה לנו כח לחכות שמשהו מהסופר יהיה מוכן ותכננו ללכת לאכול בחוץ מיד לאחר שנברר בתחנת Doc כמה דברים על מסלול שנעשה בקווין שרלוט, אבל בסוף סגרנו מסלול וחזרנו לארוחה ביתית שבישלתי .

הבנים נרדמו מוקדם ועומרי ואני זכינו לקצת זמן לעצמנו לפני שנרדמנו- אני הכנתי פנקייקים לארוחת הבוקר ליום למחרת וגם קראתי קצת על מסלולים שנעשה בהמשך ועומרי עשה שיחת עבודה עם הארץ.

בבוקר למחרת קמנו מוקדם, התארגנו וארזנו לנו אוכל ליום ארוך בחוץ. יצאנו בתשע בבוקר מהנמל של פיקטון לכיוון האי Lochmara, שייט של כ-15-20 דקות. האי עצמו קסום עם נוף של מפרץ כחול מוקף איים ירוקים- ככה אני מדמיינת את תאילנד כל הזמן. עשינו הליכה עם לא מעט עליות וירידות, נחנו בערסלים, צפינו בנופים המשקיפים, הצטלמנו עם העצים המעניינים שגולפו עליהם פנים וכמובן שעשינו לנו פיקניק על הדרך. יותר מאוחר עומרי ועמית ניסו לעשות קייאקים, אך לא צלחו- איך שנכנסו עומרי הרגיש שהם עוד שניה מתהפכים והישבנים שלהם התמלאו מים, עומרי ניסה שוב לבד למשך חצי דקה וחזר…אולי זאת הסירה ואולי זה עומרי אבל הוא החליט לוותר וישב איתי ליהנות מהנוף( איתי ישן) בזמן שעמית שיחק בחול עם כל משחקים שהיו במקום. אכלנו ארוחת צהריים טעימה במסעדה שעל החוף, עומרי ועמית הלכו לראות האכלות של צלופחים וציפורים מקומיות ויצאנו על סירה חזרה ב-16:00(איחרנו את שעת היציאה שלנו חזרה מרבע לשלוש). נהנו מאוד ביום הזה, חזרנו לחדר כבר שבעים, אז הכנתי לנו תפוחי אדמה וביצים קשות ליום שאחרי כי ידענו שיש לקום מוקדם בבוקר ונסיעה של בין שעתיים לשלוש לאזור נלסון- אבל טזמן עם כוונה להספיק לשייט,

נלסון:  בדרך לאבל טזמן, הגענו לקראת 11 לעיירה בשם   metueka שם נכנסתי לi site  במטרה להזמין לשייט באותו יום או לפחות לעשות בהליכה חלק מהמסלול של אבל טזמן בהתאם לשעה שהגענו ולמזג האוויר הזמנו את השייט ליום שישי ובאותו יום הלכנו על הצעה שנתנו לנו לטיול אופניים על אי נחמד בשם rabbit island  במרחק של  חמש דקות על מעבורת  באי מסלול רכיבה נחמד ולא קשה . המעבורת והשכרת האופניים היו מנמל עיירה בשם Mapua.

הנמל עצמו מקום מקסים עם נוף נחמד ואווירה טובה מכל המסעדות ושולחנות הפיקניק לאכילה בחוץ- היה לנו כבר אוכל משלנו שישבנו לאכול, עמית גם האכיל כמה שחפים…ההמלצה שלה הייתה טובה. גם הרכיבה באי עצמו הייתה כיפית, עמית נהנה מאוד לשבת יחד עם איתי בעגלה שחוברה לאופניים, ממש דאג וטיפל בו כשהיה צורך. רכבנו משהו כמו שעתיים וחצי על האי עצמו, חשבנו בהתחלה שהמסלול הוא מעגלי ויחזיר אותנו לנקודת ההתחלה…לא טעינו, אכן מעגלי, אבל עד לנלסון… בסופו של דבר הפעלנו שיקול דעת והחלטנו לחזור על הדרך שבה נסענו כדי לא למצוא את עצמנו מבלים לילה באי כי המעבורת האחרונה יצאה בחמש ועשר דקות.

משם חזרנו לנלסון לישון במלון עם תוכניות קלות ליום שאחרי בהתחשב ביום הגשום שידענו שיהיה ( טוב שסגרנו לנו את השייט ליום שישי, איזה הבדל של מזג אוויר) כבר כשהגענו למלון עומרי אמר שהוא לא כל כך מרגיש טוב ובבוקר למחרת באמת התחיל להעלות חום… עומרי כמו תמיד הופך לגמור ממש כשהוא לא מרגיש טוב וככה יצא שהוא שכב במיטה כל היום ואני העסקתי את הילדים במהלך היום בחדר המלון כי היה ממש גשום באותו יום. לפחות העיתוי היה לא רע, הוא התחזק ונח ביום שגם ככה חיפשנו להעביר בקטנה בעקבות הגשם. העיתוי יצא קצת מצחיק עם רכיבת האופניים והמנוחה בלי נהיגה ביום שאחרי בדיוק בזמן שכיפור בארץ 😂, סגרנו את היום בארוחה של שבירת הצום של הבנים ושלי במסעדה של המלון- מסעדה מעולה והיציאה החוצה קצת ריעננה אותנו מהיום שבילינו בחדר. עומרי קיבל משלוח של מרק עגבניות.

יום אחרי התעוררנו כבר בשש כדי לצאת באזור שבע ל  kaiteriteri, משם יצא השייט לאבל טזמן השייט עלה לנו 92 דולר לאדם, הילדים לא עלו ועשינו את זה דרך חברת sea shuttle. המסלול שבחרנו כלל שייט לצפייה בכל תחנות הירידה לאורך אבל טזמן וירידה לארבע שעות עד  שיחזרו לאסוף אותנו בחוף שהמליצו לנו עליו למשפחות בשם Anchoraje. כבר בתחנה של i site פחדתי ממה שנעשה באי שאין בו מקום לקנות אפילו בקבוק מים במשך ארבע שעות, אבל זרמתי עם המלצת הבחורה שעבדה שם ובסופו של דבר מעצם מסלולי ההליכה שבחרנו לעשות שם, הזמן שהצטלמנו וזמני הפיקניק שעשינו כדי לאכול- ארבע השעות חלפו יפה, אפילו עד כדי כך שהצטערתי שלא ירדנו חזרה ליהנות מהחוף מוקדם יותר לפני שבאו לאסוף אותנו… בשייט עצמו לא התלהבנו במיוחד מהנופים מחוף לחוף, מקו המים הם נראו זהים ובהתחלה גם עומרי וגם אני קיבלנו קצת בחילה מתנודות הסירה במים, או שהתרגלנו או שהתנודות נרגעו כבר במסלול חזרה מהאי האחרון…גם הפחד שלי מהשייט ככה בים הפתוח נרגע. בסיום השייט כבר יצאנו חזרה לאוטו לנסיעה של שעה וחצי לנלסון לייקס.

נלסון לייקס: אל נלסון לייקס הגענו בשש וחצי בערב, ישר לזמן ארוחת הערב במסעדת המלון שהזמנו לנו מראש. הארוחה והאווירה במלון היו מצויינים…עמית היה לא רגוע במיוחד בזמן האוכל והחפירות שלו המשיכו גם בחדר 🙄

בבוקר קמנו במטרה לעשות מסלול הליכה באזור האגמים, אחרי שעברנו על כמה אפשרויות של מסלולי- הליכה, החלטנו לעשות מסלול על האי שנמצא באמצע האגם ובעצם חוצה אותו לשני האזורים שלו כי הוא נראה היה מעניין יותר עם נוף לאגם ולא הליכה בין השיחים…בסופו של דבר אחרי כעשרים דקות הליכה שהגענו לאגם, ראינו באמת כמה המים צלולים, אך החלטנו שהספיק לנו מההליכה הזאת ונחזור על הדרך שבאנו… כשרואים הרבה נופים ברצף, אי אפשר להתפעל מכל אגם, הר או ירוק שרואים. מה שכן היה יפה הוא מראה האגם מה- kerr bay  והתצפית על האגם מפסגת הר רוברט. ראינו, עלינו, צילמנו ונסענו לכיוון קאיקורה.

קאיקורה: יצאנו לנסיעה לקאיקורה שארכה כשלוש שעות לא כולל עצירה בדרך ליד בית קפה נחמד שנכנסתי אליו עם הבנים כדי שעומרי יישן קצת באוטו. קנינו שם לאכול ובדיוק כשהזמנו לנו שוקו חם נפל להם החשמל בעקבות תאונת דרכים באזור שפגעה בעמוד חשמל…. חזרנו לאוטו להמשך הנסיעה, העצירה הבאה שלנו הייתה לתצפית על כלבי הים שראינו ככה לצד הכביש, בנוף הים הפתוח – חלקם רובצים על הסלעים היפים וחלקם שוחים במים. זה מדהים כמה הם כבדים ומסורבלים על הסלעים וכמה התנועה שלהם קלה ומהירה כשהם במים.

חזרנו לאוטו והמשכנו בדרכנו עוד כ-20 דקות אל קאיקורה. הגענו לעיירה כשכבר i site  וDoc  היו סגורים, נסענו ישירות למלון- החדר הכי יפה שהיינו בו עד עכשיו. דירה בעיצוב מודרני, מאובזרת בהכל, לקחנו מפתחות, כמה עלונים על החברות שמפעילות את האטרקציות הימיות ונסענו לסופר מקומי למלא את מלאי האוכל שלנו לימים הבאים. בחדר ראינו שכל אחת מהאטרקציות מגבילה אותנו באיזה אופן- צפייה ושחייה עם דולפינים רק מגיל 8, צפייה בלוויתינים רק מגיל 3…לא הגענו עד לכאן בשביל לגמרי לוותר על אטרקציה אחת לפחות … הצעתי שעומרי יעשה עם עמית את שייט הצפיה בלוויתנים ואני נשארתי עם איתי. בדיעבד התברר שזאת הייתה החלטה מצויינת! עמית ועומרי לא הרגישו טוב בסירה- אחד נרדם וישן מרבית השייט והשני הקיא וקיבל סחרחורת…מה היה קורה אם אני הייתי שם ?🙄

בזמן שהם עשו את השייט איתי ישן לי שעה ומשהו באוטו וגם אני נרדמתי אחריו ובשאר הזמן טיילתי איתו ב-2.5 חנויות שיש שם והאכלתי אותו.

בנוסף להרגשה הלא טובה, עומרי חזר יחסית מאוכזב. הוא אומר שבניגוד למה שראינו בבוסטון, פה הלוויתנים בקושי חשפו זנב… לפחות ראו גם דולפינים וכלבי ים. לאחר שהבנים התאוששו קצת יצאנו מקאיקורה לכיוון כרייסטצ’רץ. כחצי שעה אחרי שיצאנו מקאיקורה ראיתי בקבוצת ווטסאפ של משפחות המטיילות בניו זילנד שערב חג סוכות היום ושאחת המשפחות הולכת לארוחת החג בחב”ד שבכרייסטצ’רץ. הצעתי לעומרי שנלך גם אנחנו, שיכול להיות נחמד לעמית להרגיש את החג, לראות קצת ילדים מישראל והוא זרם איתי. ככה, עומרי ואני, שני חילונים-  לא מאמינים, מצאנו את עצמנו בערב חג ארוחת סוכות בבית חב”ד, ממש כמו שני תרמילאים אחרי צבא. החוויה הייתה מקסימה. היה לנו נחמד מאוד ולעמית במיוחד.

כרייסטצ’רץ’: הגענו אליה בערב , ישר לארוחת החג  בבית חב”ד ויצאנו ממנה היישר בבוקר לכיוןן ארתור פאס, אנחנו עוד חוזרים אליה לארבעה לילות בהם נטייל בה ובסביבתה( טיול כוכב) וגם בלילה האחרון לפני החזרה לארץ, במלון בקרבת שדה התעופה.

ארתור פאס: אם יש סיפור שנזכור מהטיול- זה יהיה זה! לדרך יצאנו על הכביש המדובר-SH37.

הדרך הייתה מאוד מאוד יפה! ההרים המושלגים מסביב- השילוב של הצבע הכהה של ההרים עם השלג הלבן עליהם- מהמם! ככה על הדרך למה שיש לראות בסביבה שאנחנו ישנים עברנו מה שנראה כמו המלון שלנו לאותו לילה…קצת רקע מקדים- אותו מלון שהזמנתי דרך בוקינג וכחודשיים לפני היציאה לטיול ביטלו לנו את ההזמנה, אותו מלון שהזמנו בסוף דרך האתר שלהם כי אין כמעט מלונות מסביב והוא נראה היה לי אחלה. אותו מלון היה נראה שומם עם שלט  גדול של CLOSED עליו שמבשר שאנחנו כנראה נישן באוטו…יצאתי מהאוטו לבדוק שאין פה טעות, הדלת הייתה פתוחה ושמעתי אנשים מדברים למעלה- כמה שמחתי לראות שיש שם מישהו ושהמסעדה שלהם נראית טוב ולא איזה מבנה נטוש … ניגשתי לדלפק הקבלה עם  וואוצ’ר המלון וגיליתי שהמקום החליף בעלים והמלון בבעליו החדשים עדיין לא נפתח ואין לו שום הזמנה שלנו. אחלה מתנת יום הולדת 😊. לא הייתי צריכה לפרוץ בבכי ומסע שכנועים כדי שהם יגידו לי שאין לי מה לדאוג והם ידאגו לנו לחדר להיום בלילה ובאותו מחיר מקורי שהיה לי ולא התמחור שהם לוקחים עכשיו שגבוה יותר. אמרו לי שאמשיך לטייל ושלא אדאג, יחכה לנו חדר כשנחזור. אז נסענו לטייל, ראינו את מפלי ה-devil pounch bowl מנקודות תצפית במקום לעלות 400 מדרגות,  הלכנו קצת בטבע, על נוף טרשי אפרורי, עצרנו לאכול פיצה טעימה ומרק עגבניות וגם לקנות לי כמה עוגות קטנות וטעימות לחגיגת יום ההולדת שהבטחתי לעמית שנעשה לי בחדר. מבחינתו יום הולדת שלא נחגג במסיבה עם עוגה וחטיפים הוא לא יום הולדת.

כשחזרנו למלון ראינו שהם עמדו במילה שלהם- חיכה לנו חדר מקסים חדש דנדש- שמעולם לא ישנו בו עם נוף הורס להרים ושום דבר אחר מלבדם. ככה נשארנו לישון, רק אנחנו, ללא אורחים נוספים וללא עובדי המלון באמצע שום מקום בחדר חדש ונעים במחיר לא רע. אחלה מקום לחגוג יום הולדת שלא יישכח עם שולחן חגיגי שעומרי ועמית ארגנו לי בזמן שיצאתי לטיול הרדמה לאיתי. היה שמח ועמית נרגע מהעובדה שחגגנו לי( וגם מלקבל הרבה מאוד שוקולד בזמן קצר ובלי ממש הגבלה). בשעות שבילינו בחדר עומרי התחיל להרגיש לא טוב ונח והבנים הוציאו אנרגיה ברחבי החדר עד שנרדמנו כולנו  עם ילד עקשני אחד בשם איתי שכנראה בקפיצת גדילה ופשוט לא נתן לעצמו ללכת לישון

גריימאות’:  עזבנו את ארתור פאס על הבוקר, אחרי שאמרנו תודה רבה לבעלי המלון ויצאנו לדרך לכיוון לילה בגריימאות’, עם תחנת עצירה צפונה משם בסלעי הפנקייק בפונאקאקי.  הדרך לסלעי הפנקייק הייתה מאוד מאוד יפה, נפלנו על יום ממש יפה והדרך הייתה מאוד אקזוטית מבחינת הצמחייה והים ברקע.

המסלול עצמו היה מסלול מעגלי של בערך 20 דקות הליכה. מסלול נוח ונעים עם נופים ממש יפים של סלעים בצורות יפות ומים ושמים תכולים שמתמזגים יפה. להגיד שראיתי בסלעים את ערימות הפנקייקים שעל שמן קיבלו את השם- לא ראיתי זכר, אבל זה לא מנע מאיתנו להיכנס אחר כך לאכול פנקייקים טעימים במסעדה הסמוכה למסלול ההליכה- באמת פנקייקים טעימים שעמית התחיל לאכול ואיתי חיסל ואני כבר אכלתי ארוחת צהריים על הדרך…עומרי ממש לא הרגיש טוב ומשם נסענו למלון כדי שעומרי ילך לישון קצת ואני החלטתי לצאת עם הבנים קצת החוצה כי היה יום ממש יפה בחוץ.

המלון היה ממוקם ממש בכניסה לעיר ולכן לא היה יותר מדי מה לראות במרחק הליכה אז מצאנו לנו חצר בית ספר מקסימה מלאה במתקני שעשועים שונים שעמית מאוד נהנה להוציא אנרגיה עליהם, בחזרה עברנו בסופר קטן וקנינו שם מצרכים לארוחת ערב שבישלתי בחדר וכולנו ישבנו לאכול.

למחרת בבוקר קמנו לעוד יום יפה ויצאנו לכיוון הקרחונים, אבל לא לפני שעברנו ב hokitika gorge. כמה יפה היה שם! הליכה לא ארוכה עם גשר תלוי מעל מים תכולים וסלעים שניתן היה לרדת עליהם ולהתרשם מהיופי מקרוב וגם להצטלם מקרוב 😜. עומרי פתח במסורת צילומי גשרים תלויים בהם הוא עומד על הגשר עם רגליים מפושקות ומפגין הרבה אומץ…רק שבין לבין הוא שקשק על הגשרים 😂

הקרחונים- פוקס ופרנץ  המלון שהזמנתי היה בפרנץ ג’וזף, במרחק הליכה ממרכז העיירה, אך ידענו שלפנינו מזג אוויר סוער ולא רצינו להפסיד את ההמלצות החמות על אגם מתיסון הידוע כאגם מראה אז בהמלצת עומרי נסענו ישר לשם, למרות שהיה מרוחק יותר סמוך לעיירה פוקס. המסלול עצמו מסלול ממש נחמד להליכה, נופים יפים. בכלל שווה לציין שכל הליכה בניו זילנד היא לא משעממת, העצים מלאים בירקת שממלאת את העצים והסלעים, צורות העצים- הגזעים עצמם והענפים המתפצלים שלהם מפעילים את הדמיון של מה רואים שם והכל כשברקע שומעים רק ציוצי ציפורים וזרימת מים של איזה נפל או נהר. כל הליכה הרגישה כמו הליכה ביער קסום של פיות. במסלול הספציפי הזה די התאכזבנו בהתחלה…כגודל הציפיות – גודל האכזבות…שוב, הדרך עצמה הייתה מאוד יפה, אך ההשתקפות במים והנופים לאגם לא היו שווים את כל המחמאות שהמקום קיבל… ואז הגיע מקום התצפית  על האי וסוף סוף נגלתה לנו השתקפות מדהימה עם נופים יפים והשתקפות שלנו כאילו הסתכלנו במראה. האווירה הייתה טובה, עמית הלך יפה ובסוף המסלול חזרנו לפרנץ’ ג’וזף לארוחת ערב טעימה במסעדה אסייתית סמוכה למלון כולל קינוח פרוסת עוגת שוקולד  ענקית שעמית בחר ואפילו הוא לא יכול היה לסיים באותו ערב… נחמד לגלות שיש לו בכל זאת גבולות עם מתוקים…לקחנו את זה בטייק אווי לארוחת בוקר לעמית  😂

בוקר למחרת,  אחרי שעמית נשנש קצת מהעוגה ולקחנו את הבוקר יחסית באיזי (כולל כביסות),  יצאנו למסלול הליכה בשם peter’s pool ומסלול הליכה שממשיך אותו בשם  Douglas walk.  מסלול נחמד, רק שהסיומת שלו הייתה לא מעגלית ומצאנו את עצמנו בסוף מסלול באמצע  כביש… בהתחלה  הלכנו על הכביש יחד עם עומרי,  כעבור כמה דקות  ביקשתי מעומרי  שילך להביא את האוטו ואנחנו  נחכה לו באותה נקודה שנפרדנו כי הלחיצה אותי ההליכה על הכביש עם הילדים.  אחר כך נסענו  קצת להסתובב בעיירה- משהו כמו 4 חנויות של מזכרות,  כמה מסעדות וסופר אחד… אחרי ההסתובבות ישבנו  לאכול  צהריים  במסעדה האסייתית שישבנו בה ערב לפני וגם הפעם היה טעים ממש.  אחרי  הארוחה הלכנו לחדר וזה היה די בזמן כי הגשם הגיע  בדיוק… אז קרחונים לא ראינו,  למרות שרציתי לעשות טיסת הליקופטר לראות אותם,  מזג האוויר לא אפשר,  אבל מקווה שתהיה הזדמנות טובה לראות את מראה הקרחונים מהאוויר בהר קוק בקרחון טזמן.

וואנקה: הגענו אליה אחרי נסיעה די ארוכה של 4 שעות נטו, אבל עשינו אותה בכיף,  עם לא מעט עצירות  לראות מפלים על הדרך של כביש ההאסט של שמורת  הטבע של mount aspiring. הנופים היו יפים מאוד והיינו מתעכבים עוד יותר בדרך אם לא היה תופס אותנו גשם ממש לאורך  כל הדרך… את אחד המסלולים ל-Blue Pools  עשינו אפילו בגשם. למרות שאת הלילה הראשון הזמנתי למלון  על שפת lake Hawea   רבע שעה לפני וואנקה,  כן  נסענו עד לוואנקה כדי להזמין  כרטיסים לסינמה פרדיסו לסרט ליום  למחרת הם לקחו את ה-Old  school  צד אחד יותר מדי ואין להם אתר שממנו אפשר להזמין), גם כדי לאכול ארוחת ערב בעיר וגם בניסיון לסדר לי את מסך הטלפון שנהרס.

הצלחנו כמעט הכל- קנינו כרטיסים לקולנוע,  הצלחנו לסדר לי את הטלפון חלקית בעזרת איש נחמד,  שלא יכול היה להחליף  לי את המסך,  אבל כן הצליח  לפתוח לי את הנעילה של הטלפון  ולפחות  לאפשר  לי להשתמש בו בלי לשלם  הרבה כסף ואכלנו חצי ארוחת ערב כי המסעדה שהגענו אליה בעקבות המלצה בכתבה למטייל הייתה מסעדה בסדר עם מנות יקרות ולא משביעות בכלל(ועומרי טרח להזכיר לי את זה כמה שעות כי אני זאת שהבאתי את ההמלצה

לקראת הערב הגענו למלון עם הנוף המקסים  לאגם,  כל אחד בזמנו קרס לשינה וקמנו רעננים לארוחת בוקר במלון  לנוף ההרים. לאחר הארוחה יצאנו לוואנקה וגם לתצפית על אגם וואנקה ואגם  אווהא ביום הרבה יותר  יפה ושמשי.

התחלנו את היום בעולם הפאזלים- מקום עם שלל משחקי חשיבה ואשליות אופטיות- עומרי ואני נהנו  אפילו יותר מעמית  כל משחקי החשיבה- כמו שני אנשים בוגרים  ותחרותיים נכנסנו לתחרות ביניני מי פותר מה יותר מהר… עומרי ניצח. מחלק האשליות האופטיות עמית נהנה מאוד… או שהניצחון עלה לעומרי לראש או שהכניסה לחדר בזווית של 15 מעלות עשתה לו לא טוב או אולי זה מזה שחשב יותר מדי איך לשחרר  שרוך מאיזה מתקן- הוא קיבל כאב ראש והלך לשכב לנוח בדשא יחד עם איתי שישן בעגלה ואני הלכתי לעשות עם עמית את המבוך  המגניב בחוץ- הצלחנו למצוא את כל ארבע הפינות  שלו ברבע שעה בערך.

משם הלכנו לסרט ילדים מקסים בסינמה פרדיסו  באולם קולנוע יוצא דופן, נעים ומרווח  יחד עם קופסת  פופקורן גדולה  ועוגיות  אפויות טעימות שנאפו במיוחד  לזמן ההפסקה.  נהנינו מאוד בסרט ואיתי  שרד יפה את כל מהלכו בלשבת- לקום- להציץ במסך  בלי להפריע לנו לצפות, לאחר הסרט נסענו  לתצפיות על האגמים ומשם המשכנו למלון שלנו בוואנקה.  פעם ראשונה שנתקלנו בחדר שלא הרגשנו בו נעים.  החדר הרגיש ישן,  מגבות  ישנות-דהויות וקשות,  ארונות מטבח ישנים ותנור מלפני קום מדינת ישראל(ואולי גם קום ניו זילנד ).  יצאנו  לאכול  בהמבוגריה מומלצת – Red Star.  היה מאוד טעים וגם שם עומרי ואני מצאנו משחק להתחרות  בו שגם בו עומרי  ניצח אותי בשקלול הסופי, הלכנו קצת ברגל  להסתובב בנמל וגם  לקניה בקטנה בסופר.  בבוקר למחרת כבר יצאנו  ישר לקווינסטאון בכביש ה- crown range.  נסיעה של שעה בדרך מהממת,  אם לא מסתכלים למטה לתהום,  במיוחד בסיבובים  הסופר חדים.  מזל שהיה לנו מזג אוויר טוב לנסוע בו בכביש שכזה.  גם מבחינת הנופים הנגלים וגם מבחינת הבטיחות.

קווינסטאון: לעיר הגענו לשלושה  לילות.  המקום שקיבל המלצות  להשתקע בו כמה שיותר… מהחשש שיתפוס אותנו גשם או אפילו עננים שיפגעו לנו בראות,  נסענו ישר לskyline.   עליה בגונדולה לנוף משגע!!!  מעקה מאוד נמוך שמאפשר  לראות  ולצלם  נוף משגע בלי  איזו זכוכית בינינו,  אבל גם קצת מפתיע שהם לוקחים סיכון ככה עם הגובה. צילמנו,  הצטלמנו,  קנינו גלידה אחת לעמית  ומשותפת לעומרי  ולי… עמית הרומני התבכיין שרוצה  גם את שלנו –  לא עזר לו…

אחרי זה ירדנו  ללאונג’.  ישבנו  לנוף משגע  של הגונדולות עוברות להן… עומרי  לא התלהב מלאכול שם או במסעדה בגלל המחירים .  אני  למדתי שעדיף לבדוק מחירים ותפריט ואז להחליט… במסעדה  היה יקר,  אבל בלאונג’ היו  אחלה  מחירים ואחלה מנות. הזמנתי לנו  ארבע  מנות טובות  ומעניינות  שבהמשך  היו גם ממש טעימות –  כולנו נהנינו מהן. סיימנו שם והלכנו קצת ברגל לחוות את העיר.  ראינו את  מקום ההמבורגר המפורסם,  קנינו כמה בגדים, הזמנו לנו כבר שייט למילפורד להמשך השבוע וקיבלנו גשם  רציני שהביא אותנו לחדר. המלון היה ממוקם ממש בכניסה לעיר,  במרחק נסיעה של כעשר דקות  מהמרכז,  מלון שנטי בנטי עם חדר נחמד באווירה רוחניקית וריחנית. יום למחרת קמנו ליום  הרבה יותר יפה ולכן נסענו לגלנורקי. מרחק נסיעה של 45 דקות לכיוון.  היה שם מאוד יפה- הנוף במזח,  עמית על כל העצים שטיפס שם וגם מסלול ההליכה שעשינו במשך  כשעה בשם – 

בחזרה עשינו עצירה לאכול בפרבורגר– טעיםםםם.  גם איתי  טעם ואהב!  אחר כך המשכנו להסתובב ומצאנו  את עצמנו בחנות של איזה מותג עוגיות שמוכרת  דברים מתוקים עד להקיא כמו  מילקשייקים עתירי סוכר – שוקולד ומתוקים,  עוגיות שונות וגלידות –  עמית יצא עם משקה נוטלה(בהמלצת  עומרי), אך המרשמלו קרץ לו יותר מהשוקו עצמו והוא  איבד עניין  במשקה  די מהר…מזל שכך כי המשקה  מצא את עצמו על הרצפה די מהר  מאחת  הקפיצות  של עמית והוא לא נראה היה יותר מדי שבור מזה…

יום למחרת קמנו ליום ממש גשום,  לקחנו את הבוקר באיזי,  נסענו לעיירה  סמוכה בשם arrowtwon, היה עדיין גשום  אז לא יצאנו מהרכב,  העיירה נראתה נחמדה  ושלווה  לטיול רגלי אם היה מזג אוויר  נעים יותר, משם המשכנו לעיירה תם Cromwell, לאתר קפיצת  בנג’י… חוויה  לקפוץ לשם גם למי שלא בעניין לקפוץ מהגשר… האמת שבעיניים  זה נראה פחות מפחיד לקפוץ משם ואם  כבר לקפוץ,  אז בנוף כזה עם  האווירה הכיפית של המקום  עצמו שנחצב בתוך  ההר  והמוזיקה  הטובה שהתנגנה ברקע והוסיפה  לאווירה  המגניבה… המחזור  שלי איחר להגיע והאמת, שאם לא היה לי ספק הריון,  הייתי מנצלת את הרגע  לעשות שם קפיצת בנג’י. משם חזרנו  לקווינסטאון.  בדרך  הצעתי לעומרי  לפצל כוחות,  שהוא יילך לקזינו ואני  אשאר עם הבנים  בסטארבקס…עומרי כמובן  שקפץ בשמחה על הרעיון והלך לשרוף  120 דולר ניו זילנדי בעשר דקות בזמן שאני  שרפתי 12 דולר על 2 משקאות חמים לעמית ולי ועוגיית ג’ינג’ר  אחת לא משהו.  לאחר מכן  עמית ואני נכנסנו  לבר הקרח שהיה נחמד ל-15 דקות,  במיוחד  לעמית שהתרכז בלקבל כוס מיץ בכוס קרח ולהצטלם ליד כל פסל( לפחות גיוון  עם צילומי  העצים שלו)

ההמבורגר בפר-בורגר היה לנו מאוד טעים כך שהחלטנו לבוא לאכול שם צהריים גם  באותו יום ומשם  חזרנו  לחדר  להתחמם בכיף.

בבוקר  העזיבה שלנו את קווינסטאון   קמנו  לבוקר מרהיב של הרים מושלגים  שגרמו לי להצטער שאני  לא נשארת להסתכל עליהם עוד יום ויצאנו  לכיוןן טה אנאו- פיורדלנד.

ארץ הפיורדים:  נסיעה מהממת לטה אנאו על רקע ההרים המושלגים,  הגענו למלון שלנו –  התלהבנו מנוף החדר לאגם המקסים –  מים תכולים על רקע הרים  כהים עם פסגות  לבנות של שלג ורקע השמים והעננים היפים שליוו אותנו במשך כל הטיול.  החלטנו לברר לגבי מערות התולעים  הזוהרות שיש בעיירה ואחרי בירור ותקווה שהילדים יהיו בשקט  ולא יפריעו לשלוות התולעים ולמי שמתלווה אלינו בסיור,  סגרנו סיור שכלל שייט של 25 דקות לכיוון על אגם טה אנאו,  סיור של חצי שעה במערה ושייט של עשר דקות  באזור התולעים. לפני היציאה לשייט הלכנו לצפות בסרט של חצי שעה בערך על מילפורד סאונד,  סרט מלא בנופים  מרשימים  עם צילומים מהשמיים של הטבע בשיאו.  ביציאה  לשייט נהנינו  מכל רגע וזה בהחלט  היה שווה  את הכסף. המערות מהממות והשייט תחת התולעים  היה מרשים, איתי היה עליי במנשא- חלק מהזמן ישן וגם כשהיה ער היה שקט וילד  טוב  וזורם,  עמית  היה כהרגלו,  שובב  ומאוד מתעניין עם הרבה שאלות והערות.  בסיום השייט עברנו בסופר לקניות  בקטנה וחזרנו  לחדר לארוחת ערב של  רביולי וטורטליני שאני הכנתי  ושינה לקראת היציאה מוקדם  בבוקר למילפורד, בתקווה  שהכביש המחבר בין טה אנאו ומילפורד ייפתח   בהתחשב  במזג האוויר  שיהיה שם במהלך הלילה.

לפני שהלכנו לישון המצב לא נראה  היה אופטימי –  הכביש  היה סגור ועדכון לגבי פתיחתו באזור  10 אמור  היה להתקבל  רק בשעה  7:30 בבוקר… שעה שאנחנו  כבר צריכים להיות בדרך  למילפורד!  השייט יוצא ב-9(אנחנו  גם לא בטוחים כבר לגבי יציאתו)  ואנחנו  בדרך  לשם  עם שני הבנים שזורמים  איתנו כל כך יפה,  גם כשהם  נזרקים מהמיטה שלהם בשש וחצי בבוקר. להתעדכן  בדרך לא יכולנו כי קליטת אינטרנט  אין,  אבל המשכנו בדרך אופטימים והאופטימיות השתלמה-הכביש היה פתוח…הגענו ופשוט נדהמנו מהנופים בדרך, נכנסנו למנהרת HOMER– סטייל סרטי באטמן ויצאנו לנוף שהוא פשוט וואו אחד גדול- בספק אם בקיץ היינו גם נדהמים ככה בלי כל השלג הזה. בסוף הגענו, חנינו ודפקנו את ריצת חיינו לעבר עמדת הכרטיסים  כשאוניות צופרות לפני יציאה  מהנמל וגורמות לנו לחשוב שהנה אנחנו  מפספסים את שלנו…

מילפורד סאונד:  מה אני יכולה לומר על מילפורד  סאונד –  ללא ספק,  אחד המקומות  היפים  בניו זילנד- המים הזורמים בגבהים השונים ויוצרים מפלים שונים,  החיות שפגשנו ככה על הדרך, הצוקים- השילוב של הכהה עם  הפסגות הלבנות,  הגשם והקשת בענן שיצאה מיד אחריו –  וואוו –  קסם ועוצמת הטבע.  היה שייט נעים באוניה מקסימה. בחזרה  מהשייט עצרנו בנקודות תצפית  שונות כמו  chasm,  mirror  lakes… התיאורים של אנשים את נקודות התצפית  יצרו אצל עומרי ואצלי ציפיות  גבוהות ממה שבאמת היה לראות – לא שלא היה יפה- אבל כבר ראינו  נופים יפים דומים  ואפילו יפים יותר  עד עכשיו ועוד אחרי  הביקור במילפורד… הכל מחוויר. אחרי כמה נקודות עצירה  הגענו לחדר והחלטנו  להישאר  בחדר בכיף שלנו,  כשבחוץ רוח .

קטלינס:  לקטלינס יצאנו  לקראת עשר בבוקר כשכמה נקודות עצירה של נופים ובתקווה  גם חיות בדרך שלנו.. . דרך שאמורה להימשך ללא זמן עצירות כ-4 שעות נהיגה עד לתחנה הסופית במלון בעיר הסופר מנומנמת Owaka. 

waitepapa point

צוק  שעליו יושב מגדלור המשקיף על רצועת חוף שניתן לראות שם אריות ים ואכן ראינו אחד… הרוח שם הייתה ממש חזקה וגם התחיל לטפטף אז החלטנו שאני חוזרת עם הילדים לאוטו ועומרי ירד למטה וצילם תמונות יפות של אריה הים שראינו…הוא נשאר שם די הרבה זמן עד שכבר התחלתי לדאוג…טוב שהייתה קליטה והצלחנו לתקשר כי כבר התחילו לרוץ לי סרטים איך הוא מעד מהצוק. המפגש עם אריה הים הכניס בנו המון אופטימיות לגבי לראות חיות כמו פינגווינים, דולפינים, כלבי ים ואריות ים ככה בטבע, במקום הטבעי שלהם, אבל זה פחות קרה…לפחות לא עניין הדולפינים…וחצי עניין הפינגווינים

Slope point.

התחנה הבאה הייתה תחנה די מעפנה- נקודה באמצע הכביש שממנה רואים את מדרון דשא ובסופו חוף הים.

מזג האוויר לא היה משהו…רוח השתוללה מחוץ ובתוך האוטו אז החלטנו לחתוך ולנסוע למלון ולעשות את שאר המסלול ביום למחרת, ביום הרבה יותר יפה מבחינת מזג האוויר וגם מזג הרוח.

כשהגעתי אל בעל המלון לבצע צ’ק אין פגשתי אדם קצת מלחיץ, נראה כאילו יצא מאיזה אגם באמצע הדייג באמצע שנות ה-80. עמד באיזה סרבל קצר כזה, חולצה מכופתרת וגרביים, כולו אדום שרוף בפרצוף והמגפיים המלוכלכים, בלשון המעטה, מחכים לו בכניסה לחדרון שבו הוא לקח ממני כסף והעביר לי מפתח לחדר  כבר חשבתי שאנחנו הולכים לשבת באיזה חדר ג’יפה בעיירה שהיא חור, אבל החדר היה ממש סבבה. מגבות חומות מכוערות והחדר לא בעיצוב הכי מודרני, אבל היה נקי, מרווח ועם מטבח מאובזר.

ביום למחרת המשכנו לתחנות הבאות:

התחלנו את היום ב- curio bay.  מקום לראות דולפינים ופינגווינים…לא ראינו אף אחד מהם, גם לא ב– Surat  bay  או pupanaku bay. ברור לנו שזה לא שמישהו המציא שניתן לראות את החיות האלה באותם אזורים, אלא מדובר בחיות שנמצאות בטבע ויש סיכוי לפגוש אותן כמו לפגוש שכן שגר בבניין שלך בדיוק בדקה שירדת לזרוק את הזבל…זה הכל עניין של מזל.

אז חיות לא ראינו במפרצים, אבל נהנינו מאוד מהמפלים היפים שראינו בדרך-mitai, pupanaki ו-mclean. ההליכות אליהן היו לא ארוכות ולא קשות, בירוק הג’ונגל שראינו במרבית המסלולים שכבר הלכנו בניו זילנד. צילמנו והצטלמנו וגם עצרנו לאכול צהריים במקום קטן ומקסים בשם  ניאגרה פולס קפה- קצת אירוניה על איזה מפל קטן שהוא ההפך הגמור מזרם המים בניאגרה פולס בקנדה. בכל מקרה, העצירה שם הייתה נחמדה מאוד. יצא לנו יום שטוף שמש שהשתלב יפה עם הדשא הירוק ובכלל האווירה שם הייתה מהנה. הושבנו את איתי על איזה אופני ילדים, עמית טיפס לו על עצים ושיחק קצת עם עומרי בכדורגל ובייסבול וגם עומרי ואיתי אכלו שם צהריים. יותר מאוחר ביום- כבר לקראת חמש וחצי, הגענו למקום הכי יפה בקטלינס– Nugget point.

אני לא יכולה שלא להשוות אותו לcape rienga    שבצפון האי הצפוני של ניו זילנד וגם לנסט פוינט שבסקוטלנד. נוף של צוקים גבוהים שעליהם מסלול הליכה בעליה המוביל בסופו למגדלור. הנוף המשקיף בדרך הוא מדהים, צבע הים, הירוק על הסלעים והשמיים של השמש שהחלה לרדת הוסיפו עוד יופי…הכיף שהתווסף היה שראינו שם הרבה מאוד כלבי ים ככה שוחים בבריכות קטנות שנוצרו או פשוט רובצים בכבדות על הסלעים…אני אפילו האמנתי לכמה דקות שראיתי פינגווינים, אלה היו כנראה ציפורים שמאוד דומות לפינגווינים בגוונים ובמבנה.

יצא שבילינו בנאגאטס פוינט יותר ממה שתיכננו וויתרנו כבר על קפיצה לסופר, שנסגר מוקדם, בעיירה המנומנמת שישנו בה. מצאנו בחזרה לחדר, באיזה דוכן אוכל רחוב, מישהי מפחידה סטייל שרליז תרון בסרט מונסטר שמכרה כל מיני סוגי מאכלים. קנינו ממנה פיצה ושתיה קלה(נשארנו בלי בקבוק אחד של מים) וחזרנו לחדר אחרי יום ארוך וכיפי בחוץ.

ביום למחרת יצאנו מוקדם בבוקר לכיוון דאנידן, במרחק של כשעה נסיעה.

דאנידין : לדאנידן הגענו כשלפנינו מזג אוויר חורפי החל מצהריי היום. גשום וקר…החלטנו לנצל את השעות היפות, עצרנו ישר במרכז של דוק וקנינו כרטיסים בסכום של 35 דולר לכרטיס למרכז האלבטרוס כדי לצפות בפינגווינים הכחולים שעוברים שם מדי ערב כמו בהזמנה אחרי זה עברנו במלון, שעתיים לפני שעת הצ’ק אין בתקווה שיתנו לנו כבר חדר והם באמת היו בסדר ונתנו!  מדהים בכמה מלונות יצא שקיבלנו את החדרים לפני הזמן, בחיוך וטוב ללא תוספות תשלום או הרגשה שאתה צריך להמציא איזה תירוץ. עלינו לחדר, התארגנו קצת על עצמנו, ירדנו לקניות בסופר שהיה צמוד למלון ויצאנו לנסיעה לחצי האי אוטגו שבו היו לנו כמה נקודות עצירה לנוף וחיות ותחנה סופית אחת- הפינגווינים הכחולים בשמונה ורבע בערב. חששנו מהנסיעה חזרה משם שאורכת כחמישים דקות.  הדרך ללא תאורת רחוב, סיבובים, לצד הים וגם קצת עליה לגובה, אבל אם אחרים עושים זאת ועוד עם קראוון, אז בטח שגם אנחנו יכולים.

אז עצרנו בדרך בנקודה אחת שהמליצו עליה בדוק- גנים יפים עם מסעדת גורמה שוויתרנו עליה בגלל מזג האוויר, המשכנו לנקודה אחרת של sandfly bay, שם הייתה רוח אז רק עומרי ועמית יצאו מהאוטו ולא באמת הסתובבו וראו ואני נשארתי עם איתי שישן באוטו. נקודה אחרת הייתה למסלול הליכה שוויתרנו עליו ובסוף פשוט ישבנו באוטו ונחנו בזמן שעמית ואיתי ישנו. בהמשך המשכנו את המנוחה שלנו כבר במרכז האלבטרוסים במחשבה שנכנס לפני לאכול שם. עומרי ראה מעט  אלבטרוסים עפים להם והחליט לצאת לצלם אותם בקור ובגשם ואני נשארתי עם הבנים- כשאיתי התעורר ועמית עוד ישן…אבל לא לעוד הרבה זמן ומצאנו את עצמנו מחוץ לאוטו יושבים במסעדת המרכז. עומרי תר אחרי אלבטרוסים בשמיים ועמית, איתי ואני  הזמנו מרק עגבניות לאכול וחיפשנו אלבטרוסים בשמיים…הציפור כל כך הרשימה אותנו בגודלה ובאורך הכנפיים שהחלטנו לברר לגבי סיור כזה שמחירו 50 דולר לאדם עד שסיור הפינגווינים שלנו יתחיל. בבירור הבנו שהסיור האחרון כבר יצא ואנחנו נוכל להצטרף לחלק ממנו- החלק הטוב שבו מתצפתים על האלבטרוסים מחלונות חדרון בגבעה השייכת למרכז- בהנחה של 30 אחוזים והילדים כמובן חינם. הלכנו על זה וזה באמת היה כיף ומעניין!  היה כיף להסתכל על התעופה שלהם וגם למדנו הרבה על הציפור עצמה.

אחרי הסיור חזרנו למסעדה למרק העגבניות ש”חיכה לי” ואז יצא שאני חיכיתי לו עוד 20 דקות וגם להמבורגר וצ’יפס שהזמנו- היה טעים לבנים ולי וסיימנו בדיוק בזמן לסיור הפינגווינים. זה ממש מעניין ומגניב כשקולטים  בזמן הסיור מה אתה בעצם רואה מול העיניים. אתה ( ועוד אנשים ששילמו) עומדים על במה שנבנתה במיוחד ומחכים לרדת החשכה- הזמן שבו הפינגווינים הכחולים שוחים לחוף בקבוצות שונות להזדווגות, דגירה ושינה במקומות שונים על החוף עד בוא האור, באזור חמש בבוקר. זה מדהים לראות את הצבע הכהה במים כמו איזה כתם נע שמרמז על בואה של קבוצת פינגווינים שמתקרבת ועוד יותר מדהים לראות איך יוצאות להן קבוצות של  פינגווינים קטנים בגודל 25-30 ס”מ שהולכים להם בשורה או בטור כמו חיילים בצבא עד שכבר לא רואים אותם, אלא רק שומעים אותם משמיעים קולות שמחה. עומרי ואני נהנינו, עמית איבד עניין אחרי עשר דקות ואיתי ישן עליי במנשא כחמש דקות לפני בוא קבוצת הפינגווינים הראשונה. הדרך חזרה הייתה פחות מפחידה ממה שחשבנו, בעיקר בזכות המכוניות שנסעו לפנינו והאירו לנו את הדרך.

יום למחרת היה יום גשום כבר בצהרי היום אז החלטנו על יום עירוני בעיר של 120,000 תושבים, במיוחד אחרי כמה ימים בעיירות נדחות ונשכחות…היו עוד מקומות טבע שיכולנו לראות- האם הם היו עוצרים את נשימתנו? כנראה שלא, אז החלטנו לוותר על נסיעה וללכת בעיר להנאתנו, לאכול צהריים ולסיים במוזיאון אוטגו שהומלץ לילדים וגם ליום גשם…אז התחלנו את היום מאוחר, ב-11, אבל גם זה היה מוקדם להתחיל את אותו יום- Labour day.  מרבית החנויות היו סגורות והשאר היו די משעממות. עמית שיחק קצת בגינה ואחרי זה הלכנו לאכול ארוחה טעימה- מנות שונות במסעדה בשם שפיגלר, שעומרי מצא בטריפ אדוויזר. מסעדה טעימה מאוד. לאחר מכן מצאתי חנות חלומית בשבילי ובשביל עמית- חנות סטייל מקס סטוק שהייתה מלאה בתחפושות לכבוד ליל כל הקדושים שמתקיים בהמשך השבוע.

בזמן שעמית( איתי) ואני בילינו שם בזבזנו 160 דולר ניו זילנדי, עומרי בילה בקזינו ובזבז 200 דולר בבלאק ג’ק. לאחר מכן התאחדנו והלכנו ביחד למלון, בזמן שירד גשם וויתרנו על ללכת למוזיאון. החלטנו להישאר בחדר החמים ולעשות הצגות ומשחקים עם התחפושות שקנינו.

בבוקר למחרת יצאנו בדרכנו להר הגבוה בניו זילנד- הר קוק עם עצירות בדרך.

הר קוק: בדרך להר קוק , כשעה נסיעה מדאנדין, עברנו בסלעי מוארקי. סלעים ענקיים בתצורות שונות יושבים להם על חוף ים הסלעים היו מרשימים וגם התמונות שיצאו לנו … הפגנו שם המון יצירתיות ודמיון. משם עברנו ככה על הדרך בעיירה אומראו, קנינו בסופר דברים אחרונים לפני הבידוד בהר קוק וגם התרשמנו מהעיירה החמודה הזאת שגם שם ניתן לראות את הפינגווינים הכחולים פחות או יותר באותם תנאים כמו בדאנדין.

בהמשך הנסיעה עמית ואיתי נרדמו והעייפות נפלה גם על עומרי ועליי אז עצרנו איפשהו בדרך לכחצי שעה שבה עומרי נרדם ואני קראתי קצת על המסלולים בהר קוק.

כשכל הבנים התעוררו המשכנו בדרכנו להר וחלפנו על מים תכולים שלא השאירו אותנו אדישים- גילינו שזוהי בריכת דגי הסלמון שבה אפשר להאכיל את הדגים  כמה חבל שלא צילמנו את המים באותו רגע- תכלת זרחני מהמם שהשמש הדגישה ואז כשיצאנו מבריכות הסלמון השמש נעלמה לה וצבע המים היפה נעלם ביחד איתה…בבריכות הסלמון האכלנו את הדגים הגדולים ועל הדרך מצאנו מקום ממש טעים לאכול בסכום ממש לא גבוה. אכלנו מרק סלמון עם ירקות, סושי ומנת אורז וסלמון בקארי בעשרה דולרים למנה. האוכל היה מעולה ומפתיע!

כרבע שעה משם שוב פגשנו מי אגם בצבע תכלת מהמם שאתה רוצה לצלם כל רגע שאתה מביט עליו, בכלל יש הרבה כבישים בניו זילנד שאתה רק רוצה לצלם כל רגע ודבר שהעיניים שלך רואות. הפעם זה היה אגם פוקקי. כמה שהוא יפה!!! צבע המים מדהים ורקע ההרים המושלגים, כשהר קוק אחד מהם פשוט מהמם. ללא ספק, אחד הנופים הכי היפים בניו זילנד!

לאחר עצירה שבה צילמנו והצטלמנו לרקע האגם וההרים המשכנו בנסיעה לא ארוכה למלון המהמם שלנו –Hermitageשממוקם בלב הכפר של הר קוק. המלון כמו מלון שאטו בטונגרירו, ממוקם בלב השמורה, בין הרים מושלגים- כמה יפה! קיבלנו חדר מרווח בקומה התשיעית עם חלון ענק שמשקיף ישר להר קוק. לא יכולנו לבקש נוף יפה מזה. היה שווה את 450 הדולר( 1070 שקל) הניו זילנדי ללילה.

התמקמנו בחדר, נהנו מהנוף וירדנו לחנות האטרקציות להיסגר על מסלולים יפים להליכה וסגירת הליקופטר שייקח אותנו ל-25 דקות- כ-15 תצפית אווירית על הר קוק וירידה לקרחון טזמן לעשר דקות. לאחר מכן סגרנו לנו גם ארוחת ערב במסעדת הבופה של המלון לערב שאחרי ועלינו לחדר להפעלות עמית סבח והמסיבות שהוא כל הזמן מארגן לנו( שיהיה בריא 🙄😂)

בבוקר למחרת קמנו לנוף המדהים. אשכרה הלכתי לישון בלי לסגור את הוילון בידיעה שהאור יאיר אותי רק בזכות הנוף ההורס בחלון. אחרי התארגנות איטית יצאנו לטרק ב- Tasman lake, blue pool ו- Tasman lake view שדרש מאיתנו טיפוס לא קל של 320 מדרגות, עמית קיטר קצת, אבל בגדול- עלה ממש יפה והרוויח את שני הטים טם שלו 😜. ההליכה בכל שלושת היעדים לקחו כשעתיים בבסך הכל כשאיתי במנשא הגב על עומרי. הנופים היו מדהימים!!! צבע המים כחול בהיר ומדהים עם חתיכות קרחונים בתוכו. במסלול לאגם הגענו ממש עד אליו. עומרי גם הצטלם ממש למטה מולו ואחרי זה גם היה יפה לעלות לראות את האגם עם הקרח בתוכו וגם את הקרחון עצמו מגבוה…הבריכה הכחולה- טוב, היא כבר לא כחולה – היא יותר ירוקה וזה בעקבות נסיגת הקרחון מהאזור שלה ובעקבות כך המים שכרגע נמצאים בבריכה כבר לא מגיעים מהקרחון, אלא ממי הגשם ויחד עם הצמחייה שבתחתית שלה היא קיבלה את הצבע הירוק

לצד האגם עצמו ניסינו לעשות פיקניק, אך היה קשה לשבת שם עם אוכל לאורך זמן יחד עם היתושים שביקרו אותנו אז זה היה יותר מיני פיקניק.

המסלול הבא שתכננו לעשות היה חלק מההוקר וואלי, אך תפסו אותנו גשם ורוח והחלטנו שלנוח במלון יהיה סבבה ואפשר לעשות אותו גם מחר בבוקר, אחרי טיסת ההליקופטר כשהתחזית מראה יום הרבה יותר יפה.

חזרנו לחדר, נתנו לעומרי לסיים משהו של העבודה והסתובבנו קצת במלון ונחנו( חוץ מעמית שלא נותן לעצמו לנוח) עד לארוחת הערב במלון שקבענו לשש.

בשש ירדנו לארוחת ערב במסעדת הבופה של המלון, לא ממש זולה-70 דולר לאדם, אבל בהתחשב בזה שהבנים בחינם ואיתי אוכל כמו מבוגר זה הפך ליותר כלכלי עבורנו. הארוחה הייתה ממש טובה. האוכל היה מגוון, טרי וטעים. מטבח בעיקר בסגנון אסייתי…כנראה מתאימים עצמם למרבית האורחים במלון- אסייתים.

כולנו אכלנו לא מעט…האוכל ישב לי טוב טוב בבטן שיצאנו להליכה בקטנה מסביב למלון כדי לתת לו לרדת טוב יותר ועלינו לחדר למסיבות עמית סבח 🙄.

בוקר למחרת עומרי התעורר כבר בשש לפגישת עבודה מרחוק ואני ארגנתי את הילדים, המזוודות והאוכל לצ’ק אאוט מהמלון ויציאה בזמן לטיסה עם הליקופטר מעל הר קוק וסביבתו ונחיתה בקחון טזמן. כמה שמחתי שהבחורה בקבלה אישרה לי שמזג האוויר מאפשר את זה ועוד יותר שמחתי שעומרי והבנים הצטרפו אליי לחוויה המטורפת הזאת! הגענו בזמן לשדה ויצאנו לטיסה עם עוד אבא וילדה סינים וטייס נחמד שלא חיפש לקבל טיפים כמו הטייס שהיה לנו בגרנד קניון.

הטיסה הייתה מדהימה והנחיתה על הקרחון עוד יותר! הרעש לא הפריע לנו, איתי היה אחלה, עמית היה קצת פרצוף תחת בהתחלה, אבל השתחרר בירידה לקרחון, כשעומרי התחיל לזרוק עליו קצת כדורי שלג…הוא לא מהנשארים חייבים😜

נחתנו בשלום גם בחזרה בשדה ונסענו לחניית הטרק להוקר וואלי, שם, באוטו, אכלנו את ארוחת הבוקר הרווחת שלנו בטיול- טונה ואבוקדו עם ירקות ולחם.

קצת שנזכור את הארוחות הכיפיות שלנו בפיקניקים במסלולים, לפני או אחרי מסלול או ככה באוטו תוך כדי נסיעה מיעד ליעד. כל ארוחות הבוקר שלנו בטיול היו- טונה/ אבוקדו/ ביצים קשות/ מקושקשת/ לחם עם חמאת בוטנים/ פנקייקים/ שילוב של תפוח אדמה בחביתה או בסלט…ירקות חתוכים והרבה פירות טעימים. הפירות בניו זילנד מעולים ובמחירים יחסית סבירים לארץ. במהלך כל החודש וחצי אכלנו ענבים סגולים מעולים, קיווי, קלמנטינות מעולות, תפוזים, תפוחים והמון בננות- בכמות של משפחת קופים. לפעמים ארוחות הבוקר היו גם קורנפלקס עוד בחדר ולפעמים ארוחות הבוקר היו גם צהריים או ערב…יצא שאכלנו ארוחה אחת ביום בחוץ- במסעדה.

הנשנושים שלנו היו צ’יפס, שוקולד, עוגיות ובעיקר טים טם. הוא כזה זול כאן ( 2.5 דולר ניו זילנדי) שהוא הפך לנשנוש העיקרי שלנו.

לפעמים גם בישלנו ארוחות בחדר- מרק מאולתר, פסטה, עוף טרי או שניצלים קפואים…

טוב, אחזור לתיאור המסלול באותו יום- סיימנו לאכול ארוחת בוקר, עומרי היה קצת עייף מהקימה המוקדמת וגם הטיסה חזרה עם המסוק והרוח שהזיזה אותו גרמה לו לקצת בחילה אז הוא בא בגישה של נעשה את המסלול הקל והפשוט ביותר שאפשר וככה עשינו- את החלק הראשון של ההוקר וואלי, עד לגשר הראשון ואפילו לא ירדנו אליו, הסתפקנו בצילום של הגשר והנוף שהשתקף לנו, שבכל מקרה היה גם הנוף המשתקף מהגשר וחזרנו חזרה לאוטו.

בזה סיימנו את ביקורנו בהר קוק והמשכנו משם לאגם  טיקאפו.

אגם טיקאפו: אם יש יום גרוע להגיע לאגם טיקאפו, בעיני, היה ישר אחרי הר קוק, אחרי הביקור שם לא התרשמנו בכלל ממראה האגם שיכולנו לראות גם מהמלון שלנו שהיה ממול…לא שהוא לא היה יפה, הוא פשוט הפך להיות עוד אגם יפה ולא משהו מעבר…התמקמנו בחדר שהיה גדול ונחמד( במחיר לא זול) והחלטנו לצאת לתצפית בהר ג’ון. נסיעה של 15 דקות לא מעניינת במיוחד עד שמגיעים למחסום ומסתבר שזוהי תצפית בתשלום, המחיר בקטנה-8 דולרים לאוטו, רק הופתענו מעצם התשלום שאף אחד לא הזכיר לפני כן בשום פוסט או בלוג שקראתי בזמן תכנון הטיול. המשכנו לעלות עם האוטו עד שהגענו לקצה ההר, עם תצפית מרשימה של מים כחולים באופן מיוחד- צבע העיניים של איתי, שונה מהתכלת הבהיר, על גבול האפור או  התכלת הזרחני שראינו בימים שקדמו כמו שידענו מראש, בראש ההר גם היה בית קפה נחמד וכמה טוב שהוא היה שם! בראש ההר הייתה רוח מטורפת ממש, היה מאוד קשה לעמוד בחוץ, אבל סיכנתי את חיי וצילמתי את הנוף היפה ונכנסתי חזרה לשתות שוקו חם וטעים ולטעום עוגת גזר ביתית וטעימה במקןם. עומרי שתה משקה ממש טעים של ג’ינגר, לימון ודבש ואיתי אכל סלט פסטה. היה נחמד בבית הקפה…לקראת היציאה יצאנו להצטלם על הנוף עם הרוח שהקשתה מאוד וירדנו לאוטו ומשם, קפיצה לסופר וחזרה למלון לארוחת ערב שהכנתי לנו.בבוקר שלמחרת עברנו בכנסיה המדוברת לצד האגם, הבנו שאין יותר מדי מה לראות, עומרי יצא לצלם ואימת שזה באמת לא משהו,במיוחד כשאי אפשר לצלם מתוך הכנסיה את הנוף המשתקף כי השומרת שם אמרה שעם עידן הרשתות החברתיות והאינטרנט היום הם רוצים לשמור על פרטיות האנשים שיצולמו ברקע…גברת, באיזו שנה ובאיזו מדינה את חיה? שיהיה, המשכנו בדרכנו לכרייסטצ’רץ’ כשיש לנו תחנה אחת לעצור בה בדרך– rakaia gorge.  כמה יפה היה שם, צבע המים מהמם, לצד העצים הירוקים, מסלול לא לעגלה בכלל, עליה לא הכי קצרה גם במסלול של החצי שעה, אבל מסלול מעניין להליכה בגלל שהדרך עצמה לא מוטונית וצריך לראות איפה שמים את הרגליים בכל פעם וגם מבחינת הנופים היפים שבדרך…הצטלמנו וצילמנו בדרך, ירדנו לאכול ארוחת בוקר/ צהריים למטה בשולחן הפיקניק ושהינו קצת לצד האגם.עמית הוריד נעליים ונכנס ככה בקטנה למים ועומרי ניסה לשבור שיא בזריקת אבנים למים. הדרך לשם וגם משם לכרייסטצ’רץ’ הייתה מאוד ירוקה ויפה- מלא מרבדים ירוקים… וגם השמש חייכה אלינו באותו יום וזה הוסיף ליופי.

כריסטצ’רץ : למלון בעיר  הגענו באזור חמש. התמקמנו בחדר ויצאנו לאכול ארוחת ערב ברחוב ויקטוריה, במסעדה בסטייל דיינר אמריקאי. מסעדה בסדר, לא ההמבורגר של פרבורגר או רד סטאר( צריך המבורגר לא טוב בשביל לזהות עד כמה טובים היו הקודמים) לאיתי לא באמת משנה איך ההמבורגר, הוא אכל קציצת המבורגר שלמה, עמית אכל עם קצת דרבון ועומרי שבע מספיק בשביל לוותר על המילקשייק שתיכנן בהתחלה. בהליכה ברחובות כרייסטצ’רץ נראית עיר ממש נחמדה, סוף סוף מרגישים קצת עיר ולא עוד מקום רדום ועדיין, שלווה ומטופחת. חזרנו למלון. אחרי  הארוחה  חזרנו  לחדר לשינה ועומרי  התחיל בערבי הפוקר שלו בקזינו שלו,  שהיה ממש סמוך למלון.  עומרי לא יכול היה לבקש מיקום  יותר פצצה מזה.  באותו ערב הלך לו יפה,  החזיר את כל ההפסדים  הקודמים  ואפילו עשה רווחים,  מה שפתח לו שער לפוקר  כל ערב בכרייסטצ’רץ‘.  יום למחרת  קמנו,  התארגנו  ויצאנו ליום טיול בחצי האי בנקס,  בעיירה מקסימה  עם יום יפה ושטוף שמש בשם אקרואה.כמה שהיא יפה! צריכים להשוות אותה לקאיקורה כי הרי שתיהן מציעות מפגשים עם חיות הים, אך, בעיני, אין ממש השוואה. אקארואה הרבה יותר נעימה, שלווה ויפה. היא יושבת על חצי האי בנקס, כשעובר בה, כמובן, אגם יפה והרבה שחפים שמבקרים על המזח שלו, מסעדות קטנות ומקומות תיירותיים נחמדים- שמחתי לגלות שאיתי כן יכול היה לעלות שם לסירה לצפייה בחיות( ללא שחייה עם דולפינים), אבל עומרי הצליח להוריד אותי מזה בטענה שלא באמת נראה משהו שווה.

ויתרנו על השייט וטוב שכך כי רק אז בדקנו את שעות הפעילות של ה Giant’s House ויצאנו לבקר בו, אבל לא לפני שקנינו גלידה, ,גם לעמית ואיתי.

  נהנינו  מהאווירה  באותו יום, השחפים במזח,  המסעדות לצד האגם,  הגלידה הזוגית שקנינו לעמית שהוא חלק עם איתי)  הגלידה הראשונה  ולא האחרונה של איתי) … אחרי שטיילנו קצת הלכנו  כ-15 דקות למקום מקסים בשם       The gaint’s House

מדובר בבית שיושב על שטח לא קטן במעלה גבעה ומוקף  בהמון  ירוק מסביבו  והכל סתם באמצע רחוב  מגורים סטנדרטי.  מה שקרה בתוך שטח חצר הבית היה מדהים ומקסים.  כל החצר מעוצבת כגן פסלים מאבני פסיפס של האומנית,  בעלת הבית בשילוב  צמחייה  ירוקה,  מטופחת   ויפה-מה שמתקבל בסופו של דבר הוא גן צבעוני  ומיוחד.  באמת אטרקציה לא סטנדרטית בכלל ומומלצת לכל מי שבא לבקר  באקרואה.  אחרי שבילינו לנו כשעתיים בחצר הבית,  התפנקנו בגלידה ושיזפנו קצת את איתי,  חזרנו בחזרה לרצועת החוף ונתנו לעמית לבלות  קצת  בחוף הים… איתי ישן בעגלה ועמית התעניין רק בלשחק  בחול  מה שאפשר  לעומרי  ולי מנוחה בשמש החמה (מודה שנרדמתי).  אחרי  זה אכלנו ארוחה קלילה וטעימה של פיש אנד צ’יפס  במסעדה מקומית ויצאנו חזרה  לכרייסטצ’רץ’ עם עצירה קטנה של צילום הנוף ועצירה נוספת שעומרי יעצום קצת עיניים  כי היה מאוד עייף והיה צריך למלא מצברים  לפוקר בערב😉.

יום למחרת  קמנו בבוקר  לטיול הטבע  האחרון  שלנו בניו זילנד,  למקום שנקרא, Castle Hill.  בגדול,  יכולנו  לשכב אותו בנסיעה מזרחה מכרייסטצ’רץ  לארתור פאס,  אבל  אז לא הבנתי  שהמקום ממש  על הדרך לשם והחלטנו לנסוע בכל זאת ולא לפספס אותו וזה בהחלט היה שווה את הנסיעה.  המקום היה מאוד  יפה, הרבה אבנים בגדלים וצורות שונים והמסלול  הוא בעצם ללכת  בצורה חופשית  ביניהם  ולטפס  איפה שרק אפשר,  ממש מגרש משחקים טבעי לעמית.  הוא  נהנה מאוד מהמקום וגם אנחנו כשהשמש חיממה אותנו די חזק באותו יום…. לקראת  הצהריים חזרנו לכיוון כרייסטצ’רץ‘.   עצרנו  למלא מצברים בבטן  בבורגר קינג ועל הדרך גם שאבנו וניקינו את האוטו,  שהיה מלא בפירורים וכל טוב מכל הסנדוויצ’ים והפירות שאכלנו  בחודש וחצי של הטיול.  כשהגענו למלון אני המשכתי  עם הילדים לגינה מפורסמת  במגניבות שלה במרחק של עשר דקות גג מהמלון  ונתנו לעומרי  לישון קצת,  שינוח לפני המנוחה   בפיג’י ויותר חשוב –  שיהיה לו כח לקזינו בערב. אחרי הגינה הזמנו אוכל  לחדר המלון דרך  הובר.  היה טעים…

בבוקר למחרת התעוררנו לארגן את המזוודות קצת כמו לסדר את הארון לפני המעברים מארון חורף לקיץ … בגדים קצרים במזוודה הקטנה ותיק הנייקי לפיג’י וכל השאר -החורפי  הלך למזוודות הגדולות  לאחסון במלון בקרבת שדה התעופה לשמירת חפצים עד לחזרתנו מפיג’י והמשך הטיסה שלנו חזרה  לישראל.  משם המשכנו למרכז  האנטרטיקה ללמוד קצת עובדות  על הקורה באנטרטיקה וגם לחוות זאת בגופנו ברכב מיוחד או חדר קרח שמתחוללת בו סופה  והטמפרטורות  צונחות…היה נחמד מאוד, במיוחד החלקים שחווים.  אחרי  זה המשכנו  לקניות אחרונות של דברים  שנצטרך  לפיג’י ומשם הלכנו לאכול בriver side סוג של שוק  אוכל  שבדיוק נסגר כשהגענו, אז הפסדנו את האווירה שנראה לי שהייתה  יכולה להיות נחמדה,  אבל  לפחות מצאנו מקום נחמד לאכול המבורגרים…היה טעים עם אווירה  טובה. אחרי  הארוחה  חזרנו למלון,  ארגונים  אחרונים,  הילדים  ישנים ועומרי  הלך לביקור  האחרון  בקזינו  כדי להשאיר להם בערך חצי ממה שהרוויח שם ובעצם להתאזן עם רווחים והפסדים מתחילת הטיול –  גם טוב 😊

קמנו בבוקר למחרת לבוקר התארגנות לשדה התעופה, בילינו שבוע שלם בפיג’י המהממת וחזרנו ללילה אחרון בניו זילנד במלון בקרבת שדה התעופה, כשאנחנו כבר נטולי רכב. החזרה מפיג’י החמה לקרירות של ניו זילנד הייתה מוזרה פתאום. הלכנו כעשרים דקות ברגל לאכול במסעדת המבורגרים שקיבלה המלצות טובות בטריפ אדוויזר, אבל ממש כמה דקות לפני שהגענו למסעדה חלפנו על פני מקדונלדס ועמית ביקש שנאכל שם…זרמנו איתו (אחרי זה קצת התחרטנו כי המסעדה הייתה ממש קרובה, לא יקרה ונראתה נחמדה וטעימה). בסוף הארוחה במקדונלדס הלכנו למקום האהוב עלינו בניו זילנד- הסופר COUNTDOWEN שם קנינו קניות אחרונות לארוחת הבוקר המיוחדת שלנו – טונה ואבוקדו בלחם:) ובננה וקלמנטינה:)(עם תוספת לחם הבננות).

ארזנו את המזוודות באווירת :”איפה אפשר לדחוף עוד משהו” וסיימנו את מסענו בניו זילנד:)