חי בנויקלן, שותה בערבות קרל מרקס…

0

שמונה שנים אני חי בלב המאפליה. הרבה פעמים שואלים אותי אם אני לא מפחד לחיות בנויקלן, עם כל המהגרים. התשובה שלי היא תמיד זהה; לא, גם אני מהגר כמו כולם. אני מרגיש פה הכי בבית ואם אני מרגיש פחד, זה מחוץ לברלין בכל מיני כפרים שכוחי אל ולבנים להחריד.

עם השכנים מעולם לא היו לי פה בעיות, אני גם מלמד ילדים בשכונה וכולם יודעים שאני ישראלי. בסוף אנשים זה אנשים ואחד על אחד דברים נראים קצת אחרת. ברור שלא הכל כאן שוחה בדבש או מי ורדים, אבל בגדול, מעטים המקרים שבהם יש עימותים בין יהודים לערבים והמקרים הנדירים האלה תמיד מגיעים לכותרות הראשיות, קצת כמו איש נשך כלב.

נויקלן מאד השתנתה בשנים האחרונות, מצד אחד נהייתה הרבה יותר עשירה ואופנתית ומצד שני הרבה יותר ערבית. השכונה הזאת תמיד הייתה שכונת מהגרים, עוד מתחילת המאה השמונה עשרה כשיישבו אותה פליטים מבוהמיה, דרך המהגרים הטורקים בשנות השבעים של המאה העשרים ועד גלי ההגירה מהמזרח התיכון, פעם אחת ב 82' אחרי מלחמת לבנון ועוד גל אחד גדול בשנים האחרונות, בעקבות המהפכות והמלחמה בסוריה.

בעקבות דיון שהיה לי עם החבר י' אתמול, החלטנו על סיור מודרך בערבות קרל מרקס שטרסה (מלשון ערבי). קבענו להיום בבוקר ויש לומר שהצליח מעל המשוער. התחלנו עם הקפה המצוין תמיד של Rixbox Espresso & Food ומשם המשכנו דרומה.

מילה על המקום המצוין הזה שחגג לא מזמן שנתיים. הוא נפתח אחרי שיפוץ מאסיבי של הכיכר ושינה את כל הנוף. לפניו עמד בכיכר דוכן של אוכל סיני גנרי לא מאד מרשים ואף אחד לא טרח לעצור שם. עיריית נויקלן השקיעה הרבה מאד כסף בשנים האחרונות באיזור ובין השאר חסמה את תנועת הרכבים בכיכר והוסיפה ריהוט רחוב מאסיבי שהפך אותה ביחד עם בית הקפה הזה לנקודת מפגש חדשה ברחוב. בימי רביעי לאורך הקיץ יש גם אירועי מוזיקה פתוחים לקהל וכדאי לעקוב אחרי הדף של המקום.

מסעדות בנויקלן
טעים בנויקלן. צילום: איתי נוביק

ממש לאחרונה נפתחה על הרחוב (קרל מרקס) קונדיטוריה חדשה שנראית ממש מצוין, אז החלטנו רק להציץ. כשראינו את המגש של הכנאפה, החלטנו רק לטעום. 3.5 יורו לחתיכה, מה שאישית שימח אותי מאד, כי זה סימן שלא חוסכים בחומרים. כנאפה מסולת, לא מאד מתוקה עם גבינה מעולה בפנים. הבעלים היה מאד נחמד והכל נראה מאד טעים (יש גם סברינה ישר משנות השמונים שנראית מעולה), הבטיח שבשבוע הבא יהיה גם קפה לכבוד הרמאדן. Al Nabulsi Berlin Konditorei בשבילכן. צמוד אליו הייתה שאוורמה ערבית עם טאבון שנפתחה לא מזמן, אבל לא הצליחה מאד. אז השיפוד ירד והטאבון נשאר ועכשיו זו מאפיית לאפות.

התגלגלנו עוד קצת במורד הרחוב, ישר לסופר הערבי האהוב עליי, Nadaf Supermarkt שרק הולך ומשתפר כל הזמן. חוץ מכל הנחוצים, כמו טחינה מלבנון וירדן, חלווה של חאטר (מעולה) וזעטר בכל מיני צבעים, יש עכשיו גם מעדניה עם זיתים מדהימים שהם לא מששת הסוגים הגנריים שמחזיק כל סופר טורקי והפעם האחרונה שפגשתי כאלה הייתה בנצרת. כמובן שהם גם עלו גרושים (שני יורו ל-300 גרם בערך) חוץ מזה קניתי גם אבן יוגורט (קישק) שמגררים על כל דבר ויש לה ריח נפלא. התבלינים במקום הם גם באיכות גבוהה ויש סומאק טרי ושמן זית סורי, מסוריה.

ישראלים בנויקלן
צילום: איתי נוביק

המשכנו עוד קצת, מסתבר שבשבוע שעבר פתחו עוד קונדיטוריה, מפוארת ממש במורד הרחוב, קצת לפני הכיכר. ניסינו שם עוגיות סולת מטוגנות עם הל וקינמון. אני מכיר את הגירסה הטוניסאית, ממולאת בתמרים. אלה לא ממולאות, אבל טעימות לא פחות. קיבלנו גם טעימה ממשהו נוסף שאני לא יודע את שמו עם קרם חלבי ופיסטוק שהיה עדין וטעים. בכלל, הכל היה מאד עדין ולא מתוק מדי.

אחרי כל כך הרבה מתוק, היינו צריכים משהו לצהריים. אז הלכנו למקום האהוב עליי לעוף מטוגן. אבל החבר לא רצה עוף מטוגן, אז הלכנו על השווארמה המצוינת בפני עצמה ועל צלחת פול שניסיתי בפעם הראשונה והייתה אלוהית, לא פחות. בכלל כל דבר שעושים במקום הזה, מפודר באבקת קסם שעושה אותו ממש טעים ורואים שמדובר באנשים שהאוכל באמת חשוב להם. مطعم شام Shaam Restaurant כמובן.

פעם קראתי תאוריה על שיפודיה די מפורסמת שבינתיים ירדה (לטעמי מגדולתה) שרק במקרה הם החליטו לעשות שווארמה. באותה מידה הם יכלו לפתוח מסעדת שף, כי הם אומנים בתחומם ולא משנה מה הם עושים. אז שאם (כינוי עבר לסוריה ואחד מכינוייה של דמשק, בערבית) היא כזו, כל מנה נעשית בהקפדה ועם הרבה מחשבה וזה לא משנה אם מדובר בצלחת חומוס.

צלעות טלה טובות היו כאן מאז שהגיעו הטורקים, עכשיו יש גם זיתים וקישק וגם שמן זית סורי, נראה שהכיבוש הערבי הושלם והוא מאד טעים.

**

צאו לסיור קולינרי בברלין עם איתי נוביק

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם