איטליה Vs מרוקו. שבועיים בכל ארץ. חמישה סיבובים. מי תנצח?

2

כשמדובר במרוקו בכל שיחה בארץ, כל מרוקאי שאתה מדבר איתו "סבא שלו היה הטבח/הגנן/החשמלאי של המלך". כשאתה מספר שם שאתה מישראל הם שואלים אם ישראל זה איסלנד כי זה נשמע אותו הדבר, מה שאומר שאין אמת בפרסום… גם אם הוא היה הקופירייטר של המלך. כשמדובר באיטליה כולם מספרים שיש שם פיצה ושרונלדו עבר לשחק שם. אבל מה בעצם ההבדל? שבועיים בכל אחת מלמדים ש:

סיבוב ראשון – אוכל ושתייה

אוכל בריא שהוא בטרנד עכשיו אפשר למצוא בשתי הארצות.  Once that said הרי שאף אחד לא נוסע לחופש כדי לאכול חסה על מצע תרד.  איטליה מציעה פחמימות ריקות בכל צורה אפשרית. מרוקו מציעה תבלינים בכל צורה אפשרית. פסטה מול טאג'ין, פיצה מול מופלטה, גלידה מול באקלאווה. בעוד שבאיטליה ממהרים לשתות בבוקר אספרסו על הבר עם מאפה קטן, הרי שבמרוקו יש להם את גרסת התרבחו ותסעדו שלהם לארוחת בוקר- בזו אחר זו מובאות צלוחיות מלאות בדבש, ריבה, וחמאה למד מיני מאפים שהם הבת דודה הרחוקה של המופלטה מהמימונה…וזה עוד לפני שדיברנו על המבורגר גמל. לכן התחרות העיקרית היא בשתייה- אלכוהול במרוקו כמעט ואי אפשר למצוא ובאיטליה הוא יוצא מהמקרר כבר עם הקפה של הבוקר. ועל כך נאמר 1:0 לאיטליה.

טאג'ין- יותר אהבתי את הכלי מאשר את האוכל

הי, יש כזה במימונה….

פסטה זו לא מילה גסה

וגם יין לא….


סיבוב שני – קניות

לכל מי שנוסע למרוקו יש חלום להסתובב בשווקים הצבעוניים ולהרגיש בתוך מעשיות אלף לילה ולילה. זה אכן קורה אך זמן החיים של החוויה הזו קצר. בדוכן העשירי את מוצאת את עצמך מתווכחת לפי החוקים המקומיים על סכום שהוא למעשה חמישה שקלים ומבינה שלמרות שעכשו זה נראה שצריך לקנות כל מוצר מהדוכן, הרי את לא באמת רוצה שאחרי הטיול הבית שלך ייראה הארמון של אלדין. אז את קונה איזה תבלין, ותיק צבעוני, ומראה מוזהבת, ונעליים בצבע עז, ואיזו ציפית שברור לכולם שבסוף תשמש לשמיכה לחתולה. באיטליה המראות מוכרים יותר והיתרון הגדול הוא קניונים ממוזגים עם שירותים צמודים. שם חווית ה-איזה קטע ש M&H זול פה יותר מבארץ, היא קתרזיס בפני עצמו. אז את קונה גם פה איזה תבלין, ומכשיר שעושה רביולי שברור שיהיה בסוף אביזר דקורטיבי, ומפיות מעוצבות כי מי מוציא על זה כסף בארץ, ואיזה שמלה, שהיא בטוח לא תהפוך להיות שמיכה לחתולה. ועל כך נאמר 1:0 לאיטליה.

תביאו אחד, תביאו שלושה, תביאו חמישה כדים.

קניית כוסות קפה חשובה לא פחות מהקפה עצמו.


סיבוב שלישי – אופנת נשים

למרוקו הגעתי עם לבוש צנוע, או כך לפחות חשבתי. מסתבר שגם חולצת טי שירט ללא מחשוף יכולה להחשב די פרובוקטיבית. איך אמר איינשטיין? הכל יחסי. קבלת המחזור היא הנקודה בה מתחילות בנות להתהדר בכיסוי ראש ומאוחר יותר גם בבגד שיסתיר את הסילואט שלהן. האמת? דיל די טוב שעוזר להתעלם מפרסומות כמו "הכיני את גופך לקיץ". באיטליה המחשוף צועד ראשון והאישה אחריו. שם אם לא צועקים אחריך ברחוב צ'או בליסימה, הגרסה האירופאית ל-איזו כוסית, הרי שזה לא מנומס. גם נראה שאת לא מכינה את גופך לקיץ כי הוא גם בחורף מוכן אם זה ללבוש אופנה איטלקית או לפשוט אותה. נסיעה בקיץ לחלוטין נותנת את היתרון לאיטליה והמשקל של המזוודה מחזק אותו. ועל כל נאמר 1:0 לאיטליה.

את הכי יפה כשנח לך

צ'או בלה


סיבוב רביעי – ארכיטקטורה ועיצוב

פסיפס וזהב, זהב ופסיפס. ארמונות, מדרסות וריאדים שמקפידים למלא את החלל בצבעוניות משמחת, פסיפסים מרהיבים, ועלי כותרת של ורדים משל כולם שם בירח דבש. מרוקו נעה באותו קילומטר מרובע בין עוני וזוהר ובין עושר צבעוני לגוון חום מדכא. אין קו עיצובי אחיד ובאותה נשימה אפשר להשבע שזה המקום הכי מדהים או אומלל עלי אדמות.  באיטליה האדריכלות מוכרת וידועה-ארמון, כנסיה, הפיאצה המרכזית, הפיאצה הקטנה והפיאצה המרוחקת. את חשיבות הפיאצה בדרך כלל אפשר להבין מגודל המזרקה שבמרכזה. מרוקו מקבלת נקודה על מקוריות ואיטליה מקבלת נקודה על זה שאפילו מכסי הביוב שלה מעוצבים. ועל זה נאמר- תיקו.

פז- הארמון של המלך.

ארמון המלך במרוקוארמון של מישהו שפעם שלט על איטליה.


סיבוב חמישי – תקציב ליום

אמר לי פעם טיילן שהשוואה של בקבוק קולה היא השוואה טובה. אני בכלל אישה של זירו, ולכן אם נשווה קנייה בקיוסק מקומי הרי שבקבוק מים במרוקו יעלה שלושים אגורות ובאיטליה שמונה שקלים. ההשוואה הזו תקפה גם למלונות- במחיר של חדר 16 מ"ר בצפון איטליה ישנתי יומיים בסוויטה 85 מטר במרוקו. כולל מיטת אפיריון. וכולל פסיפסים כמו של המלך. וכולל חלונות ויטראז' כמו של המלך. נסיעה ברכבת, במונית או שמפו בסופר זולים משמעותית במרוקו ויוקר המחיה לתייר משתלם בהחלט. סופרים גדולים אין ממש לקנות שמפו….אבל זה כבר קשור לסיבוב הקניות. 1:0 למרוקו.

הסופר ברחוב ראשי של מרקש. כל מה שצריך כולל מה שלא.

בכל סופר מקומי יש את מוצרי הבסיס הללו – טרליני וגבינה קשה.

*למען הגילוי הנאות, הכותבת אינה אובייקטיבית וקונה את אושרה בפחמימות ריקות.

2 תגובות
  1. רונית אומר

    הצצה מענינת, מקורית והומוריסטית על טיול בשתי ארצות כה שונות. בהחלט מעורר את הרצון לנסוע ולחוות גם.
    נהניתי לקרא

  2. הדס דה-ויר אומר

    אחת הכתבות המצחיקות נהדרות והכל כל מדוייקות שקראתי בזמן האחרון –תודה עינת !!

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם