"רוצה לעזוב את העבודה, אבל…"

0

באופן לא מוסבר קיבלתי בחודשים האחרונים רצף של פניות מאנשים שפגשתי לאורך השנים וכולם משתפים אותי שנמאס להם במקום העבודה, הם רוצים שינוי, ונמצאים בנקודה של תקיעות, חוסר בטחון וחוסר אונים מול צעד משמעותי שכזה.

למרות שליווי תעסוקתי זה לא התחום שלי אני שמח לשוחח איתם, לשמוע ולהבין את הכאב ואולי לשפוך קצת אור מנסיוני.

לרוב השיחה מתחילה במנגינה דומה – "זהו, הגעתי למיצוי, כבר אין לי שום הנאה בעבודה, ממש קשה לי לקום בבוקר לעבודה, ממש רוצה כבר לעזוב, לא טוב לי, נמאס לי."

כשאני מנסה להבין קצת יותר לעומק את הנקודה בה הם נמצאים ולהבין למה בעצם יש תקיעות, לרוב הדבר שאני שומע זה: "אין לי אומץ לעזוב."

בעניין הזה אני רוצה להציע הסתכלות קצת אחרת, אולי מרגיעה יותר, הנסיון שלי מראה שזו לא דווקא שאלה של אומץ אלא יותר של בשלות.

רוב האנשים מספרים שחשבו על סוג של פתרון ביניים – להישאר בעבודה אבל להעשיר את עצמם מחוץ לה – ללמוד משהו חדש, קורס חדש או איזושהי מסגרת מחוץ לעבודה. זה נפלא, לימודים או מסגרת חדשה, אבל באופן אישי אני לא מאמין בפתרון הזה, בטח לא לטווח ארוך.

בדרך כלל יש איזשהו פער של זמן בין הרגע שבו מבינים ומודים שדי – לא טוב יותר, לבין מצב של קבלה והשלמה עם זה.

כשהשניים מסתנכרנים, בדרך כלל ה"אומץ" לזוז ולפעול מגיע מעצמו. אז אפשר להירגע ולא צריך להלחיץ ולהלקות את עצמינו יתר על המידה.

אנחנו כבר לא ילדים וההשלכות של לעזוב מקום עבודה קבוע או תחום בו עבדנו שנים הן משמעותיות, וזה בסדר גמור לחוות פחדים וחששות ומעצורים, זה טבעי ואפילו הכרחי כמנגנון שמוודא שאנחנו פועלים באחריות ולא שוברים את הכלים. יכול להיות שבאמת לא נכון לנו לעזוב, ויכול להיות שזה משבר חולף ואפשרויות חדשות תפתחנה אם נעבור את המשבר.

אבל אם אכן זה אמיתי, ובאמת ובתמים מיצינו את עצמנו במקום הזה, אז המוטיבציה לפעול תגיע לבסוף. נקודה נוספת בעניין הזה היא, שהמוטיבציה כנראה תגיע כש"החרא כבר יעלה על גדותיו" כלומר שהמחיר של הימנעות משינוי (ובכך הימנעות מהתמודדות עם כאב ופחדים הכרוכים בו) יהיה יותר גבוה מהמחיר של התמודדות ישירה עם הפחד. פרויד כבר אמר את זה לפני, ומנסיוני ככה זה באמת עובד…

ואצל חלק מהאנשים זה לא יקרה לעולם, הפחד וחוסר הודאות של השינוי יהיו פשוט יותר מדי עבורם והם לא יהיו מסוגלים להתמודד ולהתעמת איתם, וישארו באותו מקום, בעיני זה מבעס, אבל עם הזמן למדתי שגם זה לגיטימי! לא כולם בנויים אותו דבר!

הירשמו לניוזלטר של זמן מקומי

ממשיכים.

הדבר הבא שרוב האנשים מספרים הוא שהם חשבו על סוג של פתרון ביניים – להישאר בעבודה אבל להעשיר את עצמם מחוץ לה – ללמוד משהו חדש, קורס חדש או איזושהי מסגרת מחוץ לעבודה. זה נפלא, לימודים או מסגרת חדשה, אבל באופן אישי אני לא מאמין בפתרון הזה, בטח לא לטווח ארוך.

מקום העבודה תופס חלק ניכר מהחיים שלנו, אנחנו נמצאים שם רוב שעות היום, ואחכ בד"כ ממשיכים למטלות הבית והמשפחה, ואם ממש רע לנו בעבודה שום קורס חיצוני לא באמת ימלא אותנו. בעידן שבו אנחנו חיים עבודה זה כבר מזמן מעבר לרק מקור פרנסה, אלא מקום שאמור לספק לנו איזשהו מרחב לצמיחה והתפתחות, ואם באמת מיצינו את עצמינו ובמשך 9 שעות ביום אנחנו כבויים זה פשוט לא יעבוד. לא לאורך זמן.

אז מה כן עושים? להמלצה שלי יש שני חלקים:

החלק הראשון הוא להישאר קשוב למה שאומר הלב. לעבוד על (וזה דורש עבודה) להיות מסוגל/ת להתכנס קצת לתוך עצמי, לסנן את הרעשים החיצוניים ואת כל השיחות שמתרוצצות בראש, ולשאול את עצמי האם באמת באמת מיציתי והגיע הזמן להמשיך או שזו רק תקופה פחות טובה, האם זה באמת הזמן לעזוב או שעוד לא, ותהיינה הסיבות אשר תהיינה. אפשר להישאר במקום שלא טוב לנו כאשר קשובים באמת לקול הפנימי ולא מתכחשים אליו, הוא יודע לכוון אותנו לכיוון והתזמון הנכון לנו.

אם התשובה האמיתית שלנו מבפנים היא שאין לנו מה לחפש במקום הזה יותר, אז החלק השני של ההמלצה הוא לנהל את השינוי באחריות.

לנהל את השינוי באחריות זה אומר להשלים עם ההחלטה לעזוב, ולעשות את זה בצורה מתונה אבל נחושה. זה אומר אולי להיעזר במישהו שילווה אותי בתהליך הזה, או אפילו טוב מכך, בקבוצת אנשים שיספקו תמיכה במהלך השינוי. הרבה אנשים מתמודדים עם מצב דומה ואין שום אצילות בלעבור את זה לבד.

אחת המסגרות היא לדוגמא המסגרת של התחלה חדשה שהיא תוכנית שבנויה בדיוק לשם זה, תמיכה קבוצתית בתהליך שינוי. זה ממש לא פוסט פרסומי ואין לי שום אינטרס או גמול מלהמליץ עליהם, זו פשוט באמת תוכנית שמתאימה למי שעובר תהליך כזה, הייתי לתקופה חלק פעיל מהצוות ואני ממליץ בצורה הכי נקיה שיש לגמרי מהמקום שתכירו שיש כזו מסגרת.

כך או כך חשוב ליצור סביבה תומכת שתעזור ותתמוך בשינוי, חשוב לשתף באותנטיות ובצורה כנה את הקרובים אליכם בתחושות שיש לכם בעבודה וברצון להמשיך הלאה ולבקש את תמיכתם, לפעמים האנשים הכי קרובים אלינו יכולים לעצור אותנו מלעשות שינוי רק כי הם מבוהלים בעצמם ולא ממש מבינים מה אנחנו עוברים, אז שתפו בכנות.

ודבר אחרון שחשוב לדעת – יש שם עולם שלם בחוץ. בעבודה שלי כיועץ ארגוני אני פוגש ומכיר המון חברות וארגונים, זה עולם ומלואו, יש מלא תפקידים, ומלא מקומות לעבוד בהם, ואם אתם בוגרים ומנוסים, וכבר לא מתרגשים מכל שטות, ומלאי מוטיבציה, אתם תמצאו מקום אחר לעבוד בו. העולם לא מוגבל לארגון האחד שאתם מכירים. אז קצת אמונה עצמית.

וכמובן המון בהצלחה,
ובאהבה
אורי

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם