שיהיה לכם יום זיכרון נהדר

זאת הפעם הראשונה שאני חווה יום זיכרון אמריקאי. לא חוכמה גדולה. זאת השנה הראשונה שלי בארה"ב והכול פחות או יותר נופל על המשבצת הזאת של הפעם הראשונה. עבר רק חודש וחצי מיום הזיכרון ויום העצמאות של ישראל ואם אצלנו נהוג לומר שמדובר במעבר חד, מתוגת יום הזיכרון לשמחת יום העצמאות, כאן בארה"ב זאת חיה אחרת לגמרי.

זה מתחיל באיחולי החג. בישראל אתה לא ממש יודע מה לומר לפני יום הזיכרון, ולפעמים גם במהלכו. שיהיה לך יום זיכרון משמעותי? בדרך כלל זה מסתיים במשהו כמו, איפה תפסה אותך הצפירה? הזיכרון של מלחמות ישראל הוא עבור הרבה משפחות מקומיות נושא טרי, שלא לומר מתגלגל. זהו עצב, תרתי משמע, שאם נוגעים בו, הוא מגיב מיד.

לו הייתי לפני חודש וחצי בישראל אומר למישהו, שיהיה לך יום זיכרון שמח, הוא כנראה היה מסמן אותי בכוונת הרובה שלו. מה אמרת עכשיו? השתגעת? באמת. זה מה שחשבתי על האמריקאים כשהתחלתי לשמוע במו אוזניי את הביטוי הזה ממש, רק בשפה האנגלית, סליחה, האמריקאית, מסביבי.

הם לא מתלבטים. הם לא עסוקים בניסוח. זה משהו פשוט למדי, Have a great Memorial Day או אפילו פשוט יותר, Happy Memorial Day Ya'll (בכל זאת, אני בדרום ארה"ב).

כדי להוסיף סימני שאלה, הפעילות המומלצת ביום הזיכרון המקומי היא ברביקיו או קניות. זה לא שאין טקסים לכבוד יום הזיכרון, יש טקסים בכל עיירה ובכל מקום וגם הגינונים נשמרים בהם היטב, אבל מחוץ לבועות הזיכרון הקטנות שמפוזרות בכל רחבי צפון אמריקה, האנשים עצמם מתבקשים לעשות שלושה דברים במקביל: לחגוג, להעריך ולזכור.

זה לא שאין טקסים לכבוד יום הזיכרון, יש טקסים בכל עיירה ובכל מקום וגם הגינונים נשמרים בהם היטב, אבל מחוץ לבועות הזיכרון הקטנות שמפוזרות בכל רחבי צפון אמריקה, האנשים עצמם מתבקשים לעשות שלושה דברים במקביל: לחגוג, להעריך ולזכור.

למה אצלנו זה לא יכול לקרות? אני לא שואל בתור ביקורת כי אני בעצמי לא חושב שזה צריך לקרות בזירה הישראלית, אבל איך ייתכן שהנופלים שלנו והנופלים שלהם מקבלים יום עצוב ויום שמח, בהתאמה? באותה מידה שבה הישראלים לא יהיו מוכנים להמיר את יום הזיכרון הישראלי ואת התחושות שנלוות לו בחגיגות של סיילים ומפגשים חברתיים, די ברור שגם האמריקאים לא יהיו מוכנים להחליף את פס הקול שלהם ברדיו לשירים עצובים או לוותר על יום שופינג עם מבצעים במחירי ריצפה, לזכר הנופלים.

אולי זאת הלוגיקה של המלחמות עצמן ואיך שהן מתפתחות שאף אחד לא ממש יודע להסביר, בלי להסתבך בעצמו. זה לא הדבר היחיד שאפשר להגיד עליו שהוא הפוך לגמרי, בין ישראל לארה"ב כי חוץ מהדימיון בהשקפת העולם בין הנשיא שלהם וראש הממשלה שלנו, רוב הדברים די הפוכים בסך הכול. אבל הדיסוננס במקרה הזה נשמע למרחוק, כמו הד של פגז, ואפשר לשמוע אותו מצוין אם אתה ישראלי באמריקה.

דייט ישראלי

בשעה שאני כותב את השורות האלה יורד גשם, כאן בג'ונס קריק. בשכונה שלנו לא נערך שום טקס אבל החבר'ה מ-HOA תקעו כמה דגלים קטנים בכניסה. אלה הדגלים הקטנים שהאמריקאים שותלים ליד מאות אלפי קברים של חיילים ביום הזה. יותר ממיליון ושלוש מאות אלף אמריקאים הקריבו את חייהם והעניקו כוכב זהב למשפחתם. זהו מספר בלתי נתפש יחסית למספר שלנו שגם הוא בלתי נתפש, אם אתה ישראלי שגדל בארץ.

אני מנסה בכל זאת לחפש הבדלים כדי להסביר לעצמי את יום הזיכרון האמריקאי. בעוד החיילים הישראלים נפלו על אדמת ישראל, החיילים האמריקאים נהרגו בעיקר רחוק מהבית. רחוק מאוד אפילו, למשל בניסיון להציל את אירופה מהטירוף של עצמה במלחמת העולם השנייה. או ביפן באותה מלחמה, או באפגניסטן שנים רבות אחר כך. ההרגשה באמריקה היא שהמלחמה תמיד נמצאת במרחק ואולי יש כאן איזשהו סימון דרך להסבר, איך אפשר לחגוג ביום הזיכרון כאן באמריקה.

כמו גם העובדה שכל אחד מהישראלים מכיר משפחה שאחד מבניה או בנותיה נפלו במלחמה או את החייל עצמו. אני מסתכן לומר שבארה"ב תצטרכו לחפש קצת יותר, גם בגלל שהמלחמות הגדולות כבר התרחקו והופכות שנה אחר שנה להיסטוריה שאסור לשכוח, אבל שוכחים.

ואולי לא חייבים לחפש הסבר. זה פשוט ככה. הם חוגגים וזוכרים ואנחנו בוכים וזוכרים ובשני המקרים העצב הוא אותו העצב, אצלם ואצלנו והזיכרון מחפש את הדרך כדי לנוע בתוך החשיכה.

בעוד שעה נצא (אני, אשתי והילד) לחנות של Old Navy כדי לקנות כמה מתנות לקראת הביקור בארץ. קניות של ה-Memorial Day, כמו כולם. בגלל שלא גדלתי פה, תחושת העצב האוטומטית של יום הזיכרון הישראלי לא ממהרת לרדת עלי. אולי ככה הייתי מצליח להבין עוד כמה דברים על המהות של היום הזיכרון האמריקאי.

בעוד שעה נצא (אני, אשתי והילד) לחנות של Old Navy כדי לקנות כמה מתנות לקראת הביקור בארץ. קניות של ה-Memorial Day, כמו כולם. בגלל שלא גדלתי פה, תחושת העצב האוטומטית של יום הזיכרון הישראלי לא ממהרת לרדת עלי. אולי ככה הייתי מצליח להבין עוד כמה דברים על המהות של היום הזיכרון האמריקאי.

הרגש והזיכרון עובדים יחדן ולי אין שום דבר בפנים שקשור למלחמות אמריקה, מלבד סרטים, היסטוריה או זיכרונות ממלחמות המפרץ, נגיד.

זה לא קרב אבוד.

כשנגיע למוכרת בחנות של Old Navy אני אומר לה, Happy Memorial Day ואביט לה ישר בעיניים. היא תשיב באותה מטבע. תהיה לי רק שנייה אחת להעביר לה במבט את התחושה הזאת שיש לישראלי כשהוא חושב על יום הזיכרון ולה את אותו פרק הזמן כדי להזכיר לי שכאן זה אמריקה ושום דבר שאני מכיר מישראל, לא בהכרח עובד פה. אפילו לא הדבר הזה שנקרא יום זיכרון וחשבתי כל השנים שהוא הדבר הכי בטוח והכי ברור שיש.

הירשמו לניוזלטר של זמן מקומי
חדש בפרוייקט זמן מקומי - הקהילה הישראלית הגדולה בעולם. דייט ישראלי, אתר ההיכרויות לישראלים בחו"ל. חפשו ומצאו אהבה דוברת עברית בברלין, פריז, ניו יורק או בכל מקום אחר. 

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם