צ’אנג מאי, פרידה לא קלה

את היומיים האחרונים שלי בצ’יאנג מאי העברתי בעיקר בכל מה שקשור לאוכל ולפועל לאכול. לקחתי קורס בישול ב- Asia Scenic Thai Cooking School – קורס מקומי בחווה חקלאית מחוץ לעיר ושם נחשפתי לחומרי גלם חדשים מעניינים, שדות אורז, מטעי גידול פרי הדורין, מטעי מנגו ואפילו פרחים שבעזרתם יוצרים צבע כחול.

יש אפשרות לבחור האם אתם מעוניינים ביום מלא או חצי יום (1000bh) או לחלופין האם אתם מעוניינים בשיעור מחוץ לעיר או בתוך העיר. לקחו אותנו לשוק מקומי מחוץ לעיר בפאתי הדרך, היינו קבוצה של חמישה אנשים. אוסטרליה, ארצות הברית, קנדה, ניו זילנד ואנוכי ורק מקומיים סביבנו.

התחלנו בסיבוב בשוק והסברים על הירקות, הפירות והתבלינים שמאפיינים את הצפון וקניות לצורך השיעור עצמו. הרגשתי לרגע ממש כמו בסיורי האוכל שלי ברומא. משם המשכנו לחווה מגניבה בתוך כל המטעים, יצאנו לסיבוב, קטפנו וליקטנו כל מה שהיינו צריכים והתחלנו בהכנות למנות שבחרנו.

למי שבוחר חצי יום שמתחיל בשמונה וחצי בבוקר עד השעה שתיים אחר הצהריים ניתנת האפשרות לבחור חמש מנות. מי שממשיך ליום מלא עד השעה ארבע אחר הצהריים ניתנת האפשרות לשבע מנות. בחרתי את היום הקצר. שבע מנות קצת כבד עלי בייחוד שתיכננתי בערב ללכת ולאכול כל מנה ומנה שהרחוב מציע. (טוב כמעט כל מנה…)

צ'אנג מאי
צילום: מיכל מילרד

למדנו להכין פאד תאי, קארי אדום, קארי ירוק ,שהצ’ילי החליט לעשות את דרכו בקפיצה ישירה לתוך העניין וזה שורף ומציק. וקארי עם אגוזי קשיו. כמובן למדנו להכין ספרינג רול ועוף בחלב קוקוס. מי שצמחוני או טבעוני המקום נותן אופציה חלופית למנות הבשריות. מעבר לחווית הבישול יצא לי להכיר חבר’ה מגניבים במיוחד ונישארנו בקשר גם לימים הבאים.

את השהיה שלי בצ’יאנג מאי תיזמנתי לסוף השבוע כדי שאוכל ליהנות משלושת השווקים שהעיר מציעה. שוק הלילה שנפתח לו כל יום, שוק שבת שנמצא מחוץ לחומות של העיר העתיקה ושוק יום ראשון שמתפרש לו על כל העיר העתיקה מהרחוב הראשי דרך הסמטאות הקטנות.

השווקים דומים וכולם מציעים את אותם הדברים. אבל האוכל זה מה שהוביל אותי לכל שוק ושוק. מתחמי אוכל קטנים מפוזרים להם בין הסמטאות, אוכל זול, תחלופה מהירה, יחסית נקי ובעיקר טעים. המטרה שלי היתה לאכול הכל, או עד שהקיבה שלי תצעק מספיק. סדנאת אוכל ושנץ קצרצר וחזרנו כמו חדשים להתחיל בטעימות.

השווקים דומים וכולם מציעים את אותם הדברים. אבל האוכל זה מה שהוביל אותי לכל שוק ושוק. מתחמי אוכל קטנים מפוזרים להם בין הסמטאות, אוכל זול, תחלופה מהירה, יחסית נקי ובעיקר טעים.

מצלעות חזיר על הגריל, לדיונון הצלוי, לשיפודי ירקות צלויים, לעלי בננה עם חביתה צלויים על הגריל, לשיפודי בשר קרוקודיל, למשקאות מוזרים שמוגשים בתוך קנה במבוק, לחביתה עם מולים שחורים ושריפסים, בננה מטוגנת, סטיקי רייז ומנגו. את כל המנות ניתן לבקש בחריפות מעודנת. אם לא תעשו זאת תקבלו מנות חריפות במיוחד. בין מנה למה התפנקתי בפוט מסאג’ – בין כל הסמטאות יושבים חברה שמציעים פוט מסאג’ של שעה במחיר 150 באט. וכל זה מלווה בבירה מקומית קרה וטובה.

ככל שאני שונאת את הקפה של סטארבקס הייתי חייבת לנסות את המשקה המקומי שלהם – פראפה סיטקי רייז ומנגו – הפתעה מתוקה ומעניינת של רייס פודינג עם קוביות מנגו, חלב קוקוס וקצפת מעל, אין ספק שזאת מנה שמעלה את רמת הסוכר בדם. בצ’יאנג מאי יש היצע קפה מצויין ובתור מי שחייה את עולם הקפה ביום יום, אצלנו ברומא, בוקר ללא קפה מתחיל על רגל שמאל. צ’יאנג מאי בהחלט מציעה קפה איכותי. שווה לכם לתאם ביקור בחוות גידול קפה שנקראת Mae kampong.

צילום: מיכל מילרד

ארוחות בוקר שחיתות מצאתי בכמה מקומות. הפייבוריט שלי היתה ב-The Coffee Club ממש בכניסה לעיר העתיקה. התחשק לי שקשוקה ולמרות שבצ’יאנג מאי פזורות להם מגוון עצום של מסעדות ישראליות שאני בטוחה שמגישים בהן שקשוקה כמעט כמו בבית, העדפתי ללכת על הגירסה המקומית, בייקון, עגבניות שרי, בשר טחון ושתי ביצי עין. מנה קטנה טעימה שמוגשת עם רצועות לחם מטובלות.

המקום מציע שייקים מטורפים. כן אותם שייקים שכל האינסטגרם מוצף בהם. אני בחרתי בטעם פירות אדומים, הכוס נעטפה בסירופ תותים ומעליו שבבים של קרמבל, מעל השייק הגיעה קצפת ומעליה רוטב תותים, תותים טריים וחתיכת עוגת גבינה. שחיתות כבר אמרנו??!! בנוסף הם מציעים גם מגוון ארוחות בוקר מערביות כגון אגס בנדיקט, סלטים, חביתות, מגוון רחב של משקאות קפה (מהרגילים שביניהם עד למושחתים עם קוביות פאדג’ שוקולד וקצפת).

בביקור בצ’אנג מאי הלכתי בעיקר ברגל, במידה והצטרכתי נסיעה או אוטובוס מקומי נעזרתי באפליקציית Grab. את חווית הטוקטוק המקומית ניצלתי פעם אחת והספיק לי. אמנם גם ברומא נוהגים כמו מטורפים אבל לפחות יש כבוד על הכבישים. פה… פחות.

אין ספק שבצפון מהממם.. ויש עוד מלא לראות, אך הזמן מוגבל והאכילה מרובה. מעיר קולינארית מלאת טעמים, צבעים ובעיקר ריחות אני עושה את דרכי לאזור קראבי, ריילי ביץ’, קופיפי ופוקט.

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם