מיכל מילרד נחתה בתאילנד ומיד התחילה לעבוד…

0

האמת שיש לי בלאק אאוט מטורף מתאילנד. הפעם האחרונה שהייתי פה היתה נראה לי ב-2006, שתי חברות, פרידה מחבר ששבר לי את הלב, מעיין טיול אחרי צבא מקוצר. קורס בישול, קורס עיסוי וכל מיני טיולים מאורגנים ורכיבה על פילים. זה מה שאני זוכרת פחות או יותר. מאז חזרתי שוב לאיזה תגבור טיסת אל על אחת או שתיים, וזהו.

רומא – פאריז – בנגקוק – צ'יאנג מאי. 24 שעות והגעתי.

הטיסה לציאנג מאי יצאה משדה התעופה DMK שנמצא בצד השני של העיר. ביציאה מהטרמיני של רומא בדלת מספר 3 יש שאטלים שיוצאים לשדה ומי שמחזיק בבורדינג לטיסת ההמשך שלו, הנסיעה היא חינם. ואיך קיבלה אותי בנגקוק? בסערת רגשות – גשם זלעפות אבל חום אימים.

את חוסר שעות השינה שצברתי השלמתי בטיסה לציאנג מאי, כי מהרגע שהמראנו עד הנחיתה אני לא זוכרת כלום. 150 באט שזה ארבעה יורו והמונית הביאה אותי עד פתח הגסט האוס שהזמנתי. בלי להשתחצן, אני תמיד נופלת על הכי שווים שיש. Marktel&Coffee, זה השם.

29 יורו לארבעה לילות ותקבלו לא רק גסט האוס אלא גם מקום שמכין קפה במגוון רחב של בלנדים וסמות'יז פירות טריים. זה נמצא ממש צמוד לשוק הלילה של צ'יאנג מאי. 10 דקות הליכה למרכז העיר, נקי שקט ונעים.

המונית הביאה אותי עד פתח הגסט האוס שהזמנתי. בלי להשתחצן, אני תמיד נופלת על הכי שווים שיש. 29 יורו לארבעה לילות ומקום שמכין קפה במגוון רחב של בלנדים וסמות'יז פירות טריים.

צ'ק אין, הרשמה לקורס בישול מקומי, מקלחת זריזה והדבר הראשון שעושים בתאילנד זה איך לא, פוט מסאג'. מסתובבת לי בין הסמטאות ומוצאת מקום קטן וחמוד שעושה פוט מסאג' ב-150 באט.לשעה.. כן ארבעה יורו.

הירשמו לניוזלטר של זמן מקומי

שוק הלילה נפתח בשעה 18:00 והחלטתי שאת ארוחת הערב הראשונה שלי אעשה שם. רוב התיירים נמצאים על הרחוב הראשי ומתמקחים עם הרוכלים על עשרה באט פחות בשביל פסל מגולף של פיל או שעון חיקוי של ארמני. ברחתי לרחובות הצדדיים שם מגישים את אוכל הרחוב המקומי, דוכנים דוכנים ומסביב יושבים ואוכלים המקומיים.

אוכל בתאילנד
צילום: מיכל מילרד

הריחות, הצבעים, הרעש גרמו לי להיות יותר ויותר רעבה ולמיצי הקיבה שלי להכריז מלחמה. עצרתי בדוכן הראשון לאכול דים סאם צרוב על הפלאנצ'ה במילוי עוף חריף, כן חריף, ואם קשה לכם עם זה אתם בבעיה. בהרבה מקומות ניתן לבקש למתן את כמות החריף אך עדיין חריף נשאר חריף.

עצרתי בדוכן הראשון לאכול דים סאם צרוב על הפלאנצ'יה במילוי עוף חריף, כן חריף ואם קשה לכם עם זה אתם בבעיה. בהרבה מקומות ניתן לבקש למתן את כמות החריף אך עדיין חריף נשאר חריף.

משם המשכתי לטעום את הגימיק שכולם מדברים עליו – גלידה שמכינים אותה מול הלקוח ומגלגלים אותה למעין סיגרים, מניחים בכוס ומעל קצפת. אכזבה.- מתוק מידי ולא טעים. אבל היי, הייתי חייבת לנסות. משם בין כל הסמטאות הקטנות ישנם כמה דוכני אוכל נוספים שלצידם שולחנות עם מפות מפלסטיק של פעם. מנת פאד טאי, בירה מקומית ושלישיית אגרול עוף.

עם כפתור פתוח בג'ינס, ג'יט לג מטורף וגשם זלעפות שמבריח את כולם, ברחתי גם אני לתוך מכון מסאג'. והפעם הלכתי על כל הקופה. תרגעו, זה לא מה שאתם חושבים. הפקדתי את גופי הלבנבן לתאילנדית בגובה מטר וקצת שפירקה כל עצם ושריר והחזירה אותם חזרה כאילו לא נתפסו מעולם. אני רק מקווה שמחר לא אקום עם סימנים כחולים כי בכל זאת מסאג' תאילנדי דורש כוח.

צילום: מיכל מילרד

הוצאות יומיות: 80 יורו שכללו מוניות, קניות בסופר והרבה אוכל. פעם תאילנד היתה הרבה יותר זולה, אבל היי, בהשוואה לרומא, שבה המונה של המונית מתחיל בארבעה יורו, זה עדיין מציאה.

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם