9 נהגי אובר בלתי נשכחים שנסעתי איתם בארה"ב

0

האמריקאית (1)

הנהגת האחרונה שאיתה נסעתי עד כה פותחת את הרשימה. לא בדיוק שחורה ולא בדיוק לבנה, משהו באמצע, כבת שישים.

"אתה יודע מה מדאיג אותי," היא אומרת לי תוך כדי הנסיעה. "שאנשים מכחישים את כל הנושא הזה של התחממות גלובלית אבל אני הגעתי מניו יורק לכאן לפני 29 שנים ואני אומרת לך שזה אמיתי. נהיה פה רק יותר חם באטלנטה כל שנה. כשהגעתי זה היה בגלל שרציתי לברוח מהקור של ניו יורק. עכשיו אני רוצה להמשיך מכאן למקום פחות חם. אבל זה לא קל כי הנדל"ן פה עולה. בן משפחה שלי מכר דירה קטנה של שני חדרים בברוקלין במחיר של 500 אלף דולר. פה הוא קנה לעצמו בית ענקי ועוד נשאר לו מלא כסף. איך אפשר לעזוב ככה?"

ההודי

בניו יורק הזדמן לנו לנסוע משדה התעופה לדירת נופש בברוקלין עם נהג הודי שעזב את פנג'אב לפני שני עשורים. המשפחה שלו הגיעה לניו יורק והתמקמה באיזור ברוקלין.

"אנחנו מסודרים כאן," הוא מספר לנו. "יש לכל המשפחה פה איפה לגור. בהודו לא נשארו לנו הרבה קרובים. הבאנו את כולם לניו יורק. מתי הייתי בפעם האחרונה בפנג'אב? מזמן. אני כבר לא מתגעגע. החיים שלנו כאן. הילדים גדלו כאן. הודו זה רק זיכרונות ילדות רחוקים מאוד בשבילי, למרות שאני זוכר את פנג'אב מאוד לטובה."

המזרח תיכוני

נסיעה לשדה התעופה ג'יי אף קיי עם נהג שמגיע ממדינה שנמצאת רק שעתיים או שלוש שעות טיסה מישראל, לכיוון דרום מזרח פחות או יותר.

"יש לי שבעה ילדים. הגדולה כבר בקולג' אבל אני לא יכול לראות אותם. אשתי הוציאה נגדי צו הרחקה. בהתחלה הלכתי איתה ראש בראש אבל אז המשפחה שלה עזרה לה והם הצליחו להוציא ממני את הילדים. אמרו שאני בן אדם רע ומסוכן. היום אני מנסה שיטה אחרת, לא נלחם יותר. אני מאמין שבסוף הילדים ישאלו את עצמם, רגע, יש לי אבא, איפה הוא נמצא ואז הם יתקשרו. מתי ראיתי אותם בפעם האחרונה? לפני שנה."

"הרבה אנשים שהגיעו מהמדינה שלי חזרו אליה, אבל אני כאן. אני מאוד אוהב את אמריקה. אני אסיר תודה."

הוונצאולני

יצא לי לנסוע עם יותר מנהג אחד מהמדינה שקרסה כלכלית ותושביה נמצאים במצוקה.

"אני פה כבר שבעה חודשים. יש לי שתי ילדות. אחת כבר גדולה והשנייה נכנסה פה לבית הספר. אני מאוד מרוצה. בוונצואלה לא היה לנו כסף לקנות אוכל. לא היה בכלל אוכל או תרופות שיכולת לקנות. הכול התרסק. הרבה אנשים שאני מכיר הגיעו לכאן. ההורים שלי עדיין שם. הם יישארו שם לתמיד."

מוניות אובר בארצות הברית
הפתעה ורודה נוסח אובר

האמריקאי (2)

מכונית פיאט עם גג נפתח ונהג אמריקאי שמזכיר לי כבר בתחילת הנסיעה שיש לו עבודה קבועה ושהנהיגה באובר היא רק תחביב בשביל לצאת קצת מהמשרד.

"אני לא יכול יותר לסבול את אמריקה. הפוליטיקה, היחסים שלנו כלפי מהגרים או כל מדיניות החוץ שלנו… הגזענות המקומית… זה מגעיל אותי… התחתנתי עם אישה סינית ואנחנו חושבים לעזוב. אני לא יודע עדיין לאן. הייתי מאוד רוצה לצאת לפנסיה באירופה. שתי הבנות שלי גרות בניו ג'רזי והיום זה עולם קטן, עם כל המחשבים והטלפונים אתה יכול לדבר עם כל אחד גם בצד השני של העולם בלי בעיה. אני אשמור איתן על קשר בצורה הזאת."

הרוסי

הירשמו לניוזלטר של זמן מקומי

נהג ממוצא רוסי שזיהה את השיחה הקצרה שניהלתי בעברית עם הבן שלי במושב האחורי של המונית.

"אתם מדברים עברית? גם אני. היינו עשר שנים בישראל. עלינו לארץ כשהייתי נער. לפני כמה שנים אשתי שהיא גם רוסיה קיבלה הצעה לרילוקיישן פה אז עברנו."

הוא שואל באיזה בית ספר הבן שלי לומד.

"אה, באמת? גם הבת שלי לומדת שם. מה השם של המורה שלו?.. אה, לא, היא אצל מורה אחרת."

ואיפה המשפחה שלך, אני שואל אותו.

"המשפחה באשדוד. כולם באשדוד. אבא שלי ואמא שלי. כל הצד שלי. רק הצד של אשתי עבר כולו לאמריקה ואני איתם."

האמריקאית (3)

היא נהגת אובר נכון אבל קודם כל יש לה עסק לסידור ריסים.

"הבת שלי הלכה בעקבותיי והיא לומדת עכשיו איפור. אתה רוצה כרטיס ביקור? זה העסק שלי. אני נהגת אובר אבל קודם כל יש לי את העסק הזה. אני מסדרת ריסים למי שרוצה. אתה רואה את הפנס של המכונית שלי? הדבקתי מעליו ריסים שקניתי עכשיו. זה מאיביי. ככה אף אחד לא יכול לפספס אותי או את המכונית שלי. אם אתה צריך סידור ריסים, אתה יודע לאן להתקשר, נכון? את כל הלקוחות הכי טובים שלי אני מוצאת בנסיעות. אין דרך טובה יותר מזאת כדי לפרסם את עצמך."

הנהג ממלוואי (אפריקה)

נסיעה קצרה עם נהג בשם מוזס.

"אני הגעתי ממלוואי לפני 19 שנה. אני רוצה להגיד לך שאמריקה חזקה בזכות המהגרים שלה. כל הצבעים והתרבויות, זה מה שעושה את אמריקה למה שהיא. אבל עכשיו… האיש הזה… יש אנשים שמאמינים שהוא יכול להחזיר את אמריקה למה שהיא היתה פעם. מדינה של לבנים. זה לא יכול לקרות. הכול מתערבב פה. כל האנשים האלה לא יצליחו לעשות את זה. הם המיעוט היום."

מונית אובר
ריסים לפנסים

האמריקאי (4)

בחור שחור במכנסיים קצרים ומשקפי שמש. המכונית שלו לא ממוזגת, החלונות פתוחים, אווירת סוף שנה שכזאת.

"מה שלומכם? תשמעו אני לגמרי Star struck," הוא מספר לנו כשאנחנו מתיישבים אצלו באוטו. "הרגע, בדרך לקחת אתכם עצרתי ברמזור ופתאום אני רואה מולי את הראפר שלי."

הוא מציין כמובן את שמו של הראפר אבל קשה לי לקלוט בשמיעה ראשונה, או שפשוט אודה שאני די בור בז'אנר.

"לא האמנתי, בן אדם. אני מוציא את הראש כדי לשאול משהו על המכונית הגדולה שהוא נוהג בה ופתאום אני רואה שזה הוא. זה היה הוא! אני לא יכול לדבר. אני המום. לגמרי Star struck. זה קרה רק לפני חמש דקות. אני לא מאמין…. לא מאמין…"

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם