כך הפכתי למוכר ממתקים מבוקש בשכונת יוקרה אמריקאית

בשבוע שעבר הבן שלי בן השש הצטרף לקבוצת השחיינים שעדיין לא שוחים בקורס שחייה מקומי. יכול להיות שלא הייתי מתיישב לכתוב על כל זה, אילולי המפגש עם ג'רמי. ג'רמי הוא אבא של שתי ילדות בקורס והוא מקפיד להגיע ישר מהעבודה לתחילת אימון השחייה של שתי הבנות. הוא מסוג הטיפוסים שאיך שאתה רואה, אתה מבין שזה ייגמר בפוסט.

הקטנה שלו בת שלוש בערך והגדולה כבר שוחה בנבחרת הילדים שבהחלט יודעים לשחות. יותר טוב ממני, לפחות.

אי אפשר לטעות בסגנון החופשי של ג'רמי. יש לו סטייל ואשתו היפהפייה היא רק הוכחה נוספת שלא מדובר בעוד אזרח מן השורה. בכל פעם שהוא נכנס לבריכה ורואה מאמן או איש צוות שלא ראה קודם הוא ממהר אליהם ומושיט יד. "היי, אני ג'רמי," הוא אומר. "אבא של…"

חשוב לו שכולם ידעו מיהו ובאותה מידה חשוב לו שכולם ידעו שהבנות ששוחות במסלול 2 ומסלול 7 הן הבנות שלו כי יש כאלה שיכולים להתבלבל בגלל משקפי השחייה והכובע ים וכל זה.

ג'רמי ואשתו שכבר הזכרתי כמה היא יפהפייה אבל לא מזיק להגיד שוב, יושבים לידי בכל אימון ואנחנו מהווים למעשה את השורה הראשונה של ההורים באימון המוקדם. קורס השחייה מורכב מחודשיים של אימונים יומיומיים (למעט סופי שבוע) וכשאשתי – היפהפייה לכשעצמה – שמעה שהמחיר של כל זה הוא רק 250 דולר היא קפצה על המציאה ורשמה את הילד שלא ראה בריכה מאז שהגענו מישראל.

ג'רמי, אשתו והבנות גרים בשכונה קרובה לזאת שבבריכה שלה נערכים האימונים. לכל שכונה כאן יש בריכה אבל כמו אצלכם בחיים גם כאן, יש בריכות שמארחות ויש בריכות שהיו רוצות לארח אבל זה לא יוצא, או שאין חשק או שאף אחד לא רוצה להתארח אצלן.

אחת השאלות הראשונות שג'רמי שאל אותי אחרי שסיפרתי לו שאני מישראל היא אם אני מתגעגע לפלאפל. הוא היה גאה שהוא מכיר את המאכל הלאומי שלנו. אחת השאלות הראשונות ששאלתי אני היא לאן הם נוסעים כשהם נוסעים abroad. ג'רמי וגם אשתו התקשו להבין. אחר כך הוא הסביר שהוא לעולם לא ישתמש במילה abroad בהקשר של נסיעה מחוץ לארה"ב ופירט כמה אלטרנטיבות שיושבות טוב יותר על הלשון האמריקאית שלו.

קורס שחייה לילדים בארה"ב
חודשיים של אימונים יומיומיים במחיר מופחת. קורס השחייה בשכונת היינס לנדינג

בזמן שישבתי בבית להכין את כתב התביעה נגד המורה שלי לאנגלית בתיכון, אשתי נכנסה לחדר וסיפרה לי שהגיע המייל מג'ו.

"מי זה ג'ו?" שאלתי.

"המנהל של קורס השחייה," אשתי אמרה.

"אה, ג'ו, נכון," אמרתי. "אני זוכר שג'רמי ניגש ללחוץ לו את היד והציג את עצמו."

"מי זה ג'רמי?" אשתי שאלה.

ג'רמי הוא הסיבה שבגללה הפוסט הזה נכתב וגם את מוזכרת בו, הירהרתי. איזה סטייל יש לו. איזה סגנון…

"אמרת משהו?"

"לא, כלום. מה כתוב במייל מג'ו? מה הוא רוצה?"

"הוא שלח את רשימת המטלות שצריך להתנדב אליהן. אם לא נירשם מהר לדברים הקלים, יקחו לנו אותם ונישאר רק עם הדברים המבאסים שגם אני וגם אתה לא רוצים להתנדב אליהם."

אוקיי. פאוזה. הפסקת נשימה. רק רגע.

אני לא מהטיפוסים המתנדבים, אוקיי?

בסדר, אפשר להמשיך.

כשאשתי שילמה 250 דולר לקורס אף אחד לא אמר לה שזה מגיע עם רשימת חובה של התנדבות. זאת היתה תמימות קלה מצדנו שכן אנחנו כבר חצי שנה נושמים את האוויר של דרום מזרח ארצות הברית. היינו צריכים לעלות על זה שהאימפריה בנויה גם על רוח ההתנדבות הקהילתית ואפילו בממדים שיכולים להפחיד את הישראלי הממוצע. לא שאין בישראל ארגונים ומתנדבים, אבל נדמה לי שכאן זה טבוע באנשים קצת יותר עמוק.

כמובן שאם אני טועה, אשמח אם מישהו יתנדב להסביר לי אחרת.

ברשימת המטלות שאני ואשתי קיבלנו יכולנו לבחור מתוך האטרקציות הבאות: שופט עם שעון עצר שעומד שלוש שעות בשמש, חוטף שפריצים של מים ומודד זמנים, זה שמתבשל איתו ורושם את הזמנים על דף, בייביסיטר שדואג שכל הילדים השחיינים יישארו בדבוקה אחת ומעביר אותם ממקום למקום, מכין המבורגרים, מוכר ממתקים, מנקה בתחילת האירוע, מנקה בסוף האירוע, זה שצועק אם ילד טובע בבריכת השכשוך, רץ שמעביר הודעות מצד אחד של הבריכה לצד אחר ועוד שלל תפקידים אטרקטיביים כמו כוס של מים צוננים עם כפית כלור.

"ומה יקרה אם לא נתנדב," שאלתי את אשתי תוך כדי שאני מחפש בכיסים את תעודת הזהות הישראלית שלי.

"אז הם מנדבים אותנו בכל מקרה. ג'ו הסביר במפגש הפתיחה שמי שלא מתנדב, מאיישים אותו לאחד התפקידים שלא אויש, בדרך כלל למשימות שאף אמריקאי לא רוצה ואתה ואני עוד פחות."

אמרתי לכם שיש הבדל, נכון? אז הנה. בישראל מתנדבים ובאמריקה מנודבים.

בינתיים אעדכן אתכם למען הסדר הטוב כי מילאנו את חובתנו כשגרירים של ישראל בגולה ונרשמנו למוכר ממתקים בסוף אירוע ולשופטת קווים. אין ספק שאלה תפקידים שנועדו לאשתי ולי ואני כבר מחכה לימי התחרויות שבהם ניקרא לדגל.

אני חושב שאגנוב מג'רמי את גינוני ההיכרות שלו. כבר בפתיחה, אגש לכל אחד מההורים או המאמנים ואושיט יד, "שלום, אני צבי – חבר של ג'רמי מהבריכה – מוכר ממתקים ואבא של…"

הירשמו לניוזלטר של זמן מקומי

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם