בלוג אטלנטה: שמועות ראשונות בג'ורג'יה על בואו של החופש הגדול

0

החופש הגדול הוא עדיין שמועה רחוקה בישראל אבל כאן בג'ורג'יה כבר אפשר לשמוע את צליל אבזמי הסנדלים ולהריח באוויר את ניחוח קרמי ההגנה SPF30 ומעלה.

בבריכה השכונתית שלנו מתהלך טיפוס בעל ראסטות שבודק את המים ודג מיד כל עלה או ברחש שהחליטו לצאת לשחייה בסגנון חופשי. לפני כמה שבועות הבריכה עוד היתה מכוסה אבל עכשיו היא שם, כחולה וקצת קטנה מדי אך לחלוטין לא מאכזבת לילדים. עוד שבוע היא נפתחת.

כמו שיש תאריך רשמי לאביב או לבחירות המקומית כאן, נגיד, גם לחופש הגדול יש תאריך ובג'ורג'יה נדמה לי שזה האחד במאי. ביום הזה, שבו הפועלים באירופה צועדים במחאה על עוולות הקפיטליזם ימח שמו ושם מותגו, אצלנו נפתחות הבריכות השכונתיות, לפחות אלה שיש להן סידורי ביטוח טובים. בשכונות שבהן לא רוצים לשלם ביטוח גבוה מחכים עוד קצת.

העצים כבר הפכו ירוקים באחד באפריל, פונקט, וזה מבלי להתחשב במצב הקשה של יהודי ניו יורק וישראליה שסובלים מחורף בלתי פוסק ובעיקר מעצים עירומים.

אבל הסימן האמיתי לחופש הגדול הוא תהליך הספירה לאחור שהחל פה בבתי הספר. חודש מאי הוא החודש האחרון ללימודים ואם מתעלמים מהעובדה הלא קלה לעיכול שהלימודים מתחדשים באוגוסט, בסך הכול מדובר בסידור גאוני על לוח השנה.

הספירה לאחור בכיתת הגן בבית הספר שבו לומד הבן שלי היא חגיגית כמו מסמך ה-PDF שהגיע אלינו במייל ובו פירוט הימים והפעילויות לקראת היום הגדול. ביום שלישי הקרוב יוסעו הקטנים באוטובוס לחווה חקלאית כדי להריח את חציר החופש המתקרב, למחרת זה יום מטוסים מנייר שאותם יעיפו בכיתה ובמסדרון, בחמישי באים לבית הספר עם פיג'מה ואוכלים דייסה שהמורה מגישה ובשבוע הבא יחגגו בין היתר עם יום מעשים נחמדים, יום תחרות ציור, יום ריקודים ויום שיער משוגע.

השבוע האחרון ממש ייפתח במסיבת סוף שנה, למחרת מסיבת בועות ומים, יום קמפינג בכיתה והיום האחרון ללימודים הוא יום צפייה משותפת בסרט.

עם כל כך הרבה פעילויות של ספירה לאחור יש לי הרגשה שכמה ילדים פשוט יבקשו לנוח אחרי שעת האפס. בן אדם, דרכתי על גללים של עזים בחווה, חטפתי שפיץ של מטוס נייר בעין – ועוד מהמורה שלי, נשפכה לי דייסה על הפיג'מה שהבאתי מהבית, אבא ואמא העלו תמונה שלי עם שיער משוגע לפייסבוק, החלקתי לתוך גיגית של מי סבון ובסרט הכיתתי כבר נרדמתי, עכשיו אתה מוסיף לי גם חופש גדול?

לא בטוח שהתוכנית לנוח ולא לעשות כלום תצא לפועל שכן גם המדריכים של הקייטנות כבר לוטשים פה עיניים לעבר הילדים המקומיים. הילד שלי כבר פותה על ידי קורס רובוטיקה שבו בטח מלמדים את הרובוטים לעשות את כל מה שמופיע במסמך הספירה לאחור החגיגי ההוא וגם החב"דניקים המקומיים מכינים קייטנה במיטב המסורת, תרתי משמע.

אבל מה שכן יצא לפועל, אם ירצה השם, זה הביקור שלנו בישראל. אני לא יודע מה עשיתם לישראל בחמשת החודשים שלא היינו שם ואני מקווה ששמרתם עליה יפה. הטיסה כבר נקבעה, הטייס כבר יודע שאנחנו בחופש הגדול ולא אופתע אם על המושבים שלנו במקום הכרית המתנפחת ששמים סביב הצוואר כדי שיהיה נוח, יחכה לנו גלגל ים מתנפח כזה ומשקפי שנורקל מפלסטיק.

כן, אנחנו לא סתם באים בתור אלה שחוזרים לביקור מאמריקה, כי הרי את מי זה מעניין. אנחנו באים בתור אלה שהיו בעתיד וחזרו ממנו. אלה שכבר יצאו לחופש הגדול ויודעים טעם של הכול הכול אני יכול מהו.

אנחנו באים כדי להשוויץ שאצלנו כבר חופש.

מסע בזמן הוא העתיד של התיירות ואנחנו מגיעים כדי לחנוך את הענף. נהיה אתכם שבוע ואז עוד שבוע ולפני שהחופש הגדול שלכם יתחיל (וניזכר שיש מצב שהחופש הגדול שלכם שווה יותר), נברח חזרה לדרום ארצות הברית.

חודש יולי הוא החודש המשותף למדינת ישראל ולמדינת ג'ורג'יה בכל מה שקשור לחופש וזה בנוסף לאחוזי הלחות המשותפים לגמרי גם כן.

אחר כך יגיע אוגוסט ואנחנו ננתק את הטלפונים, את הוואטסאפ, את האינטרנט בכלל. שוב נקום בשש ורבע בבוקר ונרוץ להכין סנדוויץ' לילד, שוב נשמע את הציפורים הראשונות כשעדיין חשוך בחוץ וניזכר בערגה בלוח הספירה לאחור החגיגי של חודש מאי. רק אל תספרו לנו שאצלנו לומדים ואצלכם חופש גדול. זה מעבר לכוחנו.

מילא, בינתיים בואו נהנה מהאביב.

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם