חמישה דברים שאנחנו יכולים ללמוד מהאמריקאים (וחמישה שלא מוכרחים…)

מכונית בג'ורג'יה. מאמינים גם בראפ
1

מנדל"ן שקוף דרך מכונית שאתם מכירים מהבית ועד לכתובת שלכם ולדירוג האשראי, הנה כמה דברים שמומלץ לייבא מהאמריקאים וכמה שמוטב כי ישאירו לעצמם

לכל בית יש היסטוריה נגישה

האמריקאים אוהבים מספרים ונתונים. טבעי להם שהרכישה המשמעותית ביותר (בדרך כלל) תהיה מלווה במירב האינפורמציה. תארו לעצמכם שהבית שאתם מתעניינים בו ביהוד או בחיפה היה מגיע עם טבלה המפרטת את מספר הפעמים שהוצע למכירה, את המחיר שבו הוצע, מחיר הסגירה, האחוז של השינוי וכן הלאה. באתר Zillow – אחד מאתרי הנדל"ן המוכרים בארה"ב מצאתי בשבילכם את הטבלה הבאה שכמותה מצורפת לכל נכס המוצע למכירה באתר. חוץ ממנה האתר מפרסם גם טבלה שמציגה את הנכס בהקשר המתבקש של מיסים. כשהמידע מולכם אתם חכמים קצת יותר מול איש הנדל"ן שמנסה למכור לכם בית. שקיפות שלא יזיק גם לסוכני הנדל"ן בישראל לאמץ, למרות שדווקא בסעיף החגיגי הזה תרשו לי להיות סקפטי.

נדל
נדל"ן בארה"ב. היסטוריה שקופה

מבחן נהיגה רק במכונית שלכם

לפחות כאן במדינת ג'ורג'יה שבה נכתבות שורות אלה מבחן הנהיגה נערך במכונית של הנבחן ולא של הבוחן. זה קצת מזכיר את צורת החשיבה האמריקאית – זאת מהסעיף הקודם – שכן גם במקרה זה השליטה היא בידי הלקוח ולא בעל הבית. אני מניח שהרעיון מאחורי השיטה הוא שבסופו של דבר תצטרכו לנהוג בכביש באוטו שלכם ולא באוטו של הבוחן ולכן מה שחשוב זה לגלות איך אתם נוהגים בכלי הרכב הקבוע ולא בזה הזמני. כמובן שאל מול אותו ההיגיון נשאלת השאלה איך בדיוק אתם אומרים לנהוג באוטו משלכם אם עדיין לא עברתם טסט, אבל את זה כבר נשאיר לאמריקאים.

דתיים שנראים כמו חילוניים

בחג הפסחא האחרון ראיתי את השכנים שלי הולכים לכנסייה. הילד הקטן החזיק סלסלה עם ביצים צבעוניות וכולם נראו חגיגיים ונרגשים. יום לפני זה פגשתי אותם במורד הגבעה שעליה נפרשת השכונה שלנו ולא היה לי מושג שהם דתיים או מקורבים לדת. עדיין אני לא יודע מה הם בדיוק. בפטיסטים, קתוליים, שומרי מסורת, סתם כאלה שהולכים לבית הכנסת רק ביום כיפור?

בישראל זה קל כי אתם יכולים להיעזר בצבע הכיפה, בגודל שלה, באורך הציציות, אם הן יוצאות החוצה מהמכנסיים או לא, בדוגמה של החולצה, בסוג המעיל, בסוג הכובע, בשיער שהוחלף בפיאה ועוד באינספור סימנים וסממנים גלויים מאוד לעין.

אני לא רוצה להיכנס לעומק הספיריטואלי של המקווה הזה אבל נדמה לי שאם אתה מאמין באלוהים המטרה שלך היא להידמות לבני האדם שנבראו על ידו ולא לנסות ולהיראות שונה מהם. אבל מה אני מבין.

אומרים שלום

לא משנה אם עברת טסט באוטו שלך או לא, אם אתה מאמין באלוהים או רק בכוח של הראפ המקומי, כאן – לפחות בדרום החמים של ארצות הברית – תברך את הזרים שבאים מולך ללא הבדל דת, צבע או מצב רוח. זה מנהג אנושי ויפה שהשתרש כאן או נכון יותר, מעולם לא נקטע.

שינויי מזג האויר

שלשום היו כאן כמעט שלושים מעלות צלזיוס ואת היום הזה, לעומת זאת, התחלנו עם שלושים פרנהייט שהן כידוע מתחת לנקודה שבה המים קופאים.

כששלמה ארצי שר על שינויי מזג האויר שהביאו אותו לחשוב, אי שם באחד האלבומים הראשונים המצליחים שלו, הוא שר את זה בטח על חמש או עשר מעלות שנעלמו או נוספו לו פתאום כשלא באת.

שינויים מהירים במזג האויר זה כיף ולמרות הבאסה הקלה, כי אחרי שכבר התפטרת מכל שכבות הבגדים ועשית מנוי בקאונטרי אתה שוב צריך להתעטף, אני אומר לעצמי שאם זה מה שמבטיח שגם באוגוסט נסבול קצת פחות בזכות איזה מטר של גשם חמים או לילה טיפה פחות לח, זה כדאי.

כתובת פרטית מדי

הכתובת שלי בג'ונס קריק מצפון לאטלנטה לא כוללת את מספר הבית אלא את מספר הדירה. הסידור הזה נוח לאמריקאים, כלומר, לא בגללי אלא בגללם. הם מעדיפים להגיע בדיוק אל האדם, לדעת לצד איזו דלת להניח את החבילה מאמזון, למשל. זאת שיטה שאמנם מקלה על הדוור או על החבילה אבל בואו נודה שמבחינת הפרטיות זה קצת פחות מגניב כל הסיפור הזה. בכל פעם שאתם מזינים את הכתובת שלכם באתר אינטרנט כלשהו, אתם מגלים בדיוק מאחורי איזו דלת אתם יושבים עכשיו בכפכפים וגופייה. איפה הכיף של השיטה הישראלית שבה אתם יכולים לכתוב שמקום המגורים שלכם הוא הנרקיס 21 וכשהגנב מגיע עם השקים ומחפש את שם המשפחה שלכם על האינטרקום הוא מגלה רק מדבקה לבנה ומסביבה עוד כמה בדיוק כאלה. עכשיו שיינחש.

דירוג אשראי אישי

כל פעולה שאתם עושים בארצות הברית נרשמת. לא רק הסכום ששילמתם עבור הבית שקניתם ושבתוך זמן קצר כולם יכולים לראות באינטרנט מה גובהו, אלא גם המכונית שקניתם, חשבונות החשמל ששילמתם בזמן או לא שילמתם בזמן, הקניות שלכם בסופר, כרטיסי האשראי שיש לכם, מספר החשבונות ועוד ועוד. כל אלה מצטרפים ביחד לדירוג אשראי אישי – כאילו הייתם חברה בע"מ. כל אמריקאי הוא ישות כלכלית שנבדקת בקפידה על ידי האח הגדול והאח הגדול באמריקה, אתם יודעים, הוא מה זה קפיטליסט. לאנשים פה יש דירוג שמזכיר קצת את זה של הפסיכומטרי. יש אנשים שהם 700, אנשים שהם 650 וכאלה שיש להם פחות ואף אחד לא יכניס לאוניברסיטה, אבל רק בגלל שאי אפשר לסמוך עליהם שישלמו את דמי הלימוד בזמן.

הסתירה שבין החיבה של האמריקאים לפרטיות לבין ההפרה הבוטה שלה על ידי מעקב כלכלי צמוד ורישום כל פעולה פיננסית והכללתה בדו"ח היא נושא שדורש פוסט משל עצמו אבל נניח לזה לעת עתה. בסופו של דבר מנצחת הסקרנות והרצון לסדר. הפרטיות נזנחת.

אגב, לחברות יש אפשרות לחשוף את דירוג האשראי שלכם על ידי הגשת בקשה למרכז שבו הדירוג נשמר. רוצים לשכור רהיטים חדשים? מעולה, אבל יש מצב שהמשכיר יבדוק לכם את הדירוג כדי לראות אם אתם אמינים ואם הרהיטים צפויים לחזור אליו במצב הגון בהמשך. כדי להוסיף חוסר היגיון לשיטה, כל בדיקה של הדירוג שלכם מורידה אותו בכמה נקודות. נחמד, לא?

המדף הארוך של קוקה קולה בסופר

עוד עוף מוזר כאן באיזור אטלנטה הוא השטח שמוקדש לקוקה קולה בסופר. בקרוגר הקרוב לביתי מדובר באורך מדף שמבטיח חיי נצח.

קוקה קולה היא גיבור מקומי ומרכז המבקרים שלה נחשב לאחת האטרקציות המובילות בעיר. אמנם זאת לא חוכמה גדולה כשמדובר באטלנטה אבל עדיין סימן שפה רוחשים כבוד למשקה הפופולרי מדי.

לא ספרתי כמה בקבוקים יש בשורה אחת. בכל פעם שאני נכנס לשם אני רואה את האיש שמסדר את הבקבוקים. הוא תמיד שם, כמו שומר היערות שלא עוזב את העבודה אפילו ליום כדי שלא תפרוץ שריפה.

עדיין לא החלטתי אם משקל היתר שלו עוזר לו להניף את הסחורה הכבדה למעלה או להסיר אותה מהמדף כשצריך. אני גם לא בטוח מה התפקיד שלו כי השורות ממילא תמיד נראות מלאות וזה לא שהקולה מתקלקלת מהר כמו איזה קרפיון שהוציאו אותו מהאמבטיה. היא בטח יכול להחזיק עשר-עשרים שנה עם כל החומרים שיש בפנים, לא?

בכל מקרה, זאת עוד תופעה שלמרות שהיא חזקה גם בישראל, יהיה נחמד לשמור את העוצמה המקומית שלה כאן בגבולות אטלנטה.

הבידוק הבטחוני בשדה התעופה

בטיסה האחרונה שלי מאטלנטה לניו יורק וגם בחזרה התוודעתי לנוהל החדש בשבילי של חליצת נעליים במהלך הבדיקה הבטחונית והעברתן דרך מכשיר הבידוק. הנעליים נסעו על הגלגלת לתוך המכונה יחד עם המכשירים האלקטרונים, הג'קטים, המעילים ושאר החשודים המידיים ולמרות שעברו איזה תהליך סודי בפנים יצאו באותו ניחוח לא אביבי מהצד השני.

אחר כך גם זכינו להיעמד בתוך מכונת השיקוף, בדיוק על הסימנים הצהובים ולהניף ידיים למעלה לפי ההוראות. מצד אחד זה נחמד כי אתה מרגיש כמו ניצב בסרט הוליוודי, בתפקיד איש המזרח התיכון. מצד שני כולם עוברים את זה ככה שכנראה לא מדובר בהפקה יוקרתית במיוחד.

בניגוד לסעיפים הקודמים שאני בספק אם ומתי יזכו להתממש בארץ הקודש, במקרה הזה, זאת רק שאלה של תקציב ושיווק טוב עד שהמערכת החדשה תנחת בנתב"ג. אולי היא כבר שם בכלל….

לקום לבית הספר עם הציפורים

הלימודים בבית הספר שאליו הולך הבן שלי מתחילים בשעה 07:40 בדיוק. מי שמאחר נרשם אצל סוזאן המזכירה ותאמינו לי שאתם לא רוצים להירשם אצל סוזאן. אני רק אומר לילד בבוקר שאם יאחר, סוזאן תרשום אותו והופ הוא עומד בחוץ עם התיק על הגב.

אם אתם ילדים בגיל בית הספר ואין לכם הסעה פרטית אלא זקוקים לאוטובוס הצהוב, יש מצב שתצטרכו לחכות בחוץ, בחושך, כבר ברבע לשבע שהיא כידוע גם השעה 06:45. מוקדם, ממש מוקדם. אם מוסיפים לזה גם את הזמן שלוקח להתארגן בבוקר, להכין את ה-Lunch Box ושאר עניינים הרי לכם ציפור משכימת קום אמיתית. לא האמנתם שאפשר להתגעגע לבית הספר בישראל, נכון?

1 תגובה
  1. נועם אומר

    נחמד. רק תיקון טעות אחת – בבדיקת קרדיט יש ׳סופט׳ ויש ׳הרד׳
    כשאתה מבקש הלוואה, כרטיס אשראי, וכו – זה הרד ומוריד נק׳ באופן זמני.
    כשמוכר הרהיטים, משכיר הדירה, וכו סתם בודק את הסקור זה לא פוגע בשום נקודה

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם