10 דברים קטנים שלמדתי השבוע על ניו יורק

0

שתו מים

הפרסומת הכי בולטת שרצה בימים אלה בעיר היא פרסומת לגוגל שאומרת, תנו לגוגל לעשות הכול. למצוא לכם טקסי, לבשל, לכבס, להוציא את הכלב. אבל יש עוד פרסומת קצת פחות מפחידה והיא נוגעת לאיכות המים. ראיתי אותה על שלט קטן בתוך הסאבווי והיא מספרת למי שמוכן לקרוא כמה שורות שאיכות המים בניו יורק משובחת. במסגרת תרגיל ניסוי ושתייה שערכתי התברר לי שאכן מדובר במים ללא טעמי לוואי וכאלה שאם תמלאו בהם בקבוק מים מינרלים, ספק אם אדם מהיישוב יצליח לזהות מה הגיע מהמעיין ומה מהברז בניו יורק.

חופשיים ברכבת

ואם כבר סאבווי, בהשוואה למערכת הרכבות בברלין, למשל, ציפיתי לראות קצת יותר אבטחה בתחנות אבל אלה שבהן עברנו בסוף השבוע נראו נטושות משהו, לפחות מבחינת סידורי האבטחה שבהן. זה כמובן סימן טוב ותמיד נוטע ביטחון כשהשומר ליד עמדת הכרטיסים מפהק פיהוקים גדולים. עוד משמרת משעממת.

הם לא מדברים (כמונו) בטלפון

את נוסעי האוטובוס הממוצע בישראל אפשר לחלק לשלושה. כאלה שמביטים במסך הטלפון הנייד שלהם – קוראים או משחקים, כאלה שזוכרים שפעם קראו לזה טלפון ולכן מדברים בו במשך כל הנסיעה – עדיף שיחות אינטימיות ועדיף בקול רם – וכאלה שסתם נרדמו במשמרת ולא עושים לא את זה ולא את זה.

בניו יורק החלוקה קצת פחות משוכללת. יש את אלה שנוסעים בשקט ואלה שגולשים בשקט. אם אתם אוהבים לצותת לשיחות חד צדדיות, תצטרכו לחכות עד שהרכבת הקלה של תל אביב תתחיל לנסוע.

הם חבוטים מהחורף האחרון

כמעט אמצע אפריל ועצי העיר עומדים עדיין עירומים. השיחה שהכי קל לפתוח בה עם זרים בניו יורק היא כנראה בנושא מזג האויר. הם ישמחו לספר לכם בהרחבה – אם יש לכם סבלנות – על אורכו של החורף האחרון, הקושי להתמודד איתו והאכזבה מכך שהוא ממשיך וממשיך ולא מראה סימני חולשה. גם למקומיים מנוסים יש תקווה שהחורף הבא יחזור למידות הניו יורקריות שלו, שהן די נדיבות מלכתחילה.

כי באמת קר כאן

בשכונות עם בניינים נמוכים כמו ויליאמסבורג פחות הרגשתי את הקור כמו בלב הסוהו. כשהבניינים הגבוהים יוצרים מערבולות ומסדרונות רוח טמפרטורה של חמש מעלות מרגישה כמו כמה מעלות מתחת לאפס. בחנות של יוניקלו כבר הפסיקו להביא פריטים חדשים שקשורים בחורף כי אתם יודעים איך זה יפנים, עובדים לפי התוכניות. אם אפריל, אז אפריל ואל תספרו להם שבחוץ יש מלא ישראלים שמחפשים את החנות שלהם כדי להוסיף עוד שכבה תרמית אחת או שתיים.

הירשמו לניוזלטר של זמן מקומי
סאבווי בניו יורק
שקטים בסאבווי. הרכבת התחתית בניו יורק

היד הכתומה לא עוצרת אותם

נכון שגם בישראל הרמזור האדום להולכי רגל הוא לא בדיוק רס"ר משמעת שכולם פוחדים ממנו, ובכל זאת אפשר לומר ללא היסוס שהמקומיים בניו יורק הרבה יותר ליברלים בפרשנות שלהם לאור האדום שמול מעבר החצייה. הם נראים נחושים לחצות את הכביש, כל כביש, באור אדום ועושים את זה בקבוצות גדולות. אם יש מקומות שבהם אפשר להרגיש לא נעים מחצייה של רמזור להולכי רגל באור אדום, כאן המבוכה שייכת ככל הנראה לאלה שנשארים על המדרכה ומחכים.

הם יכולים להיות קולניים

בהמשך לסעיף על השימוש בטלפונים הניידים, בואו נודה שישיבה במסעדה בניו יורק בהחלט יכולה להיות מלווה בשיחה עירנית וקולנית של בני המקום. לאמריקאים יש יכולת – כשהם רק רוצים – להישמע למרחקים ולהפוך כל קבוצה של ישראלים לטיפוסים הכי שקטים שאי פעם פגשתם.

ועוד מילה על הקור

כדי שלא יווצר רושם שמדובר בעיר שבה כולם עטופים בשלושה מעילים כבדים בואו נניח את זה כאן. כמו בכל מקום באמריקה, על כל אמריקאי לבוש חם, יש שני אמריקאים לבושים חם פחות או יותר, עוד שניים שלבושים ככה ככה ואחד שהולך עם מכנסיים קצרים וחולצה של אנדר ארמור.

לוטו תיאטרון

כרטיסי ההצגות בניו יורק יקרים ואחת הדרכים להיכנס בכל זאת ולראות הצגה היא להגריל כרטיסים. יש כמה אתרים שמציעים לכם לנסות את מזלכם ולשלם ברגע האחרון מחיר מופחת (מאוד) וזה בתנאי ששמכם יעלה בגורל. אם אתם ספונטניים ובעיקר אם לא איכפת לכם לזכות דווקא בהצגה שלא חשבתם ללכת אליה (כי תמיד אפשר לשלוח בקשה לכמה הצגות במקביל), זה פתרון לא רע. מתוך שלוש הצגות שאליהם שלחנו פנייה, קיבלנו תשובה חיובית אחת וכמו שאתם מנחשים אכן מדובר בהצגה היחידה מבין השלוש שלא עניינה אותנו.

עדיין הכי סימפתית לישראלים

אי אפשר לסגור רשימה על ניו יורק בלי להתייחס לישראלים בעיר. הסיכוי לשמוע עברית במהלך סיור בעיר הוא ביחס הפוך לסיכוי לא לראות דוכן נקניקיות חלאל לאורך הדרך. בנוסף לנוכחות הישראלית והיהודית בעיר יש עוד הבדל וזה כל מה שקשור בסממני היהדות או הישראליות. בניגוד לברלין שגם בה אפשר למצוא בשנים האחרונות מספר הולך וגובר של ישראלים, כאן בניו יורק הרבה יותר נוח להסתובב עם חולצה שעליה כיתוב עברי, עם כיפה או סתם ככה ללכת ברחוב ולאכול מצה כי פסח עכשיו. זאת עיר שמעכלת בקלות רבה יותר את הנוכחות הישראלית ולמרות שבברלין יש הרבה ישראלים שחולמים על מצב דומה (או מאמינים שכך זה אצלם כבר עכשיו), כנראה שניו יורק תמשיך להחזיק בתפקיד הבית היהודי והישראלי – זה שמחוץ לישראל – גם בעתיד.