מה למדתי על שוק הנדל"ן בארה"ב מהבית הזה…

0

הבוקר זכיתי לצלצול השכמה מיוחד. לא, לא סתם מנגינה מתגברת או איזה ביפ מסומפל אלא סוכן הנדל"ן של אתר Zillow שביקש לדבר איתי. ל-Zillow יש זיליון סוכנים לפחות אבל כשאחד מהם מתקשר אליך אין ספק שמדובר בשיחה מכובדת עם פוטנציאל עסקי.

לא שיש לי עסקים בתחום אבל אשתי הציעה שנתעניין בבתים באיזור וכדי לבדוק אופציות מילאתי פרטים לגבי כמה מודעות נדל"ן שנראו לנו מעניינות. העיר שאותה ניסינו היא קאמינג, שנמצאת על הקצה הצפוני של מטרו אטלנטה והמחירים בה נמוכים יותר מאשר במרכז או במעגלים הקרובים לו.

"אני מתקשר ליידע אותך שהנכס שהתעניינת לגביו יצא מהשוק, אתמול."

בגלל שעון הקיץ שהתחיל כאן הבוקר, לא הייתי בטוח אם השעה היא שבע או שמונה ואם הבית שהאיש בצד השני מדבר עליו הוא בית למכירה, להשכרה או סתם בית על העץ אצלו בחצר.

"אתה מדבר על הבית ב…" ניסיתי להרוויח זמן.

הוא נתן לי את הכתובת המלאה, כולל המיקוד והצבע של תיבת הדואר ואז חיכה שאיזכר.

וחיכה.

בשבע בבוקר או שמונה, שעון חורף או קיץ, הוא באמת ציפה שאשלוף מאחת ממגירות הזיכרון את התמונות של הבית ואת הפרטים עליו כמו למשל…

"תזכיר לי מה הדירוג של בית הספר הקרוב," ביקשתי לדעת.

"אין לי כרגע את הנתונים, אדוני, אבל…"

"בלי הדירוג של בית הספר כל השיחה לא רלוונטית," אמרתי לו וידעתי שזה מוכרח לעבוד.

"תן לי דקה ואבדוק לך," הוא השיב.

במהירות יצאתי מהמיטה, התלבשתי, ציחצחתי שיניים, אכלתי ארוחת הבוקר, יצאתי לקרוגר לקניות, הכנתי תה, שתיתי אותו, קראתי חדשות ברשת ושלחתי כמה מיילים דחופים ואפילו אחד מאוד לא דחוף.

"הציון הוא תשע, אדוני," הוא אמר.

"אהה, זה חבל מאוד," אמרתי. "וזה נמכר אתמול?"

"כן, אתה יודע איך זה בשנים האחרונות. זה שוק של מוכרים. לפני עשר שנים זה היה שוק של קונים אבל היום זה לגמרי השתנה. אם יש בית במצב טוב שיוצא למכירה במחיר טוב, הוא ייחטף תוך 48 עד 72 שעות."

הירשמו לניוזלטר של זמן מקומי

התה החזק של הבוקר הצליח להחזיר אותו לעניינים מהר וכבר מצאתי את עצמי מול המחשב ומול התמונות של הבית המדובר. מזל שהיתה לי הכתובת המלאה עם הצבע של תיבת הדואר.

"לקחו לנו את הבית הכחול," צעקתי לאשתי שהיתה בחדר השני.

השקעה באטלנטה
הבית בטבע. 230,000 דולר

"הבית היה שנה בלוח," הסוכן אמר. "המצב שלו היה על הפנים. היתה בעיה עם הצינורות של המים. אף אחד לא רצה לקחת אותו ובגלל ש… בגלל שזה שוק של מוכרים אז בעלי הבתים לא מרגישים צורך לתקן את הבתים או לשפץ לפני שהם מעמידים אותם למכירה. הם יודעים שבסוף יבוא מישהו. אז הבית חיכה הרבה אבל אתמול הגיע הקונה והסכים לקחת אותו כמו שהוא…."

"יש לך מושג במקרה אם מדובר בקונה ישראלי?" גיששתי.

"אין לי מידע לגבי הקונה, אדוני," הוא אמר.

"אז איך אתה מסביר את זה שבמשך שנה לא לקחו אותו ופתאום הוא נלקח?.." שאלתי.

"זה פשוט," הוא אמר. "רוב הלקוחות שלנו רוצים בית שאפשר להיכנס אליו מיד. הם רוצים את המוצר המוגמר לא פוטנציאל למשהו. אם הבית לא מוכן לכניסה, הוא יכול להישאר גם שנה בשוק."

אשתי נכנסה לחדר עם המחשב ביד. עכשיו גם לה היתה התמונה של הבית והיא נראתה כועסת. היא סימנה לי שזה היה צריך להיות הבית שלנו. מצב על פנים, מחיר טוב, "מי האידיוט שלוקח בית כזה ועוד כשאנחנו רוצים להיות האידיוטים שיקחו אותו?" היא סיננה.

הודיתי לסוכן על העדכון והבטחתי שאישאר איתו בקשר לגבי בתים נוספים.

"זה שוק של מוכרים," אמרתי לאשתי בקול סמכותי.

אחר כך שאלתי את עצמי איך זה היה נראה אם כל הקונים הפוטנציאליים פה היו ישראלים, כמונו. כמה זמן היה נשאר בית הרוס אבל גדול במחיר טוב? התשובה המדויקת היא כמובן 48 עד 72 שעות.

בתים למכירה, מצפון לאטלנטה
הבית ב-Zillow

שמעתי לאחרונה על יותר מישראלי אחד שמתעסק פה באיזור בפליפים, כלומר קנייה של בתים כמו הבית הכחול – במצב לא משהו – והוצאה מחדש שלהם לשוק, לאחר שיפוץ, במחיר שמשאיר להם רווח יפה בכיס.

בתים כמו הבית הכחול עם האינסטלציה הבעייתית לא יכולים לשרוד שנה מול העם שרגיל לשרוד כל יום בשנה. אנחנו הישראלים – אפילו בעשורים האחרונים – לא גדלנו בתרבות שבה הכול מוגש לך בנוחות מקסימלית. אם מוסיפים לזה גם את העובדה שיש לנו הישראלים פחות כסף, בדרך כלל, ממה שיש לאמריקאים יש לי הרגשה שכולנו היינו גומרים בתוך פליפאים מקצוענים.

מעניין מה בעלי הבתים האמריקאים היו אומרים על זה.

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם