בלוג אטלנטה: 13 סוגי טיפוסים ישראליים שחסרים כאן

0

ירקננו לענייני צבא

פותח את הרשימה, הירקן השכונתי. זה שאני נכנס לירקנייה שלו ושומע, אהלן, צביקה, מה עניינים? באת בשביל המג'הול? יש מג'הול חדש, הגיע מהבקעה. שמעת מה קרה שם? נכנס עוד מל"ט איראני. אתה רוצה גם במיה? אני אשים לך במיה בשקית? תאמין לי צריך להיכנס בהם חזק, אחרת יבואו פה עוד הרבה מל"טים ויתחיל בלאגן. כוסברה רוצה? יש לי חדש במקרר, להביא לך? תיקח, הפטרוזיליה עלי. מה אני אגיד לך, זה לא ייגמר אם לא ניכנס בהם עם כל הכוח. טיפוס זה מאופיין בהיעדר מחירים על הסחורה כמו שהחוק מחייב, אבל הוא יודע להסביר שזה בגלל ההוצאות הצבאיות שיש לו.

המטפלת עם הקובה ביד

היא קמה כל בוקר בארבע וחצי כדי לדפוק שניצלים לנכדים. בשבע היא יוצאת לעבוד במעון של ויצ"ו או נעמ"ת ומחליפה עד שתיים בצהריים שלושים חיתולים לפחות. אחרי הצהריים הבנות שלה באות כדי לקחת אוכל לילדים. כולן גרות בשכונה, כדי לא לפספס אף סיר שיוצא מהמטבח של אמא. בסוף השבוע באה כל המשפחה, עשרים או שלושים איש שצריך להאכיל. היא דואגת לזה. אף פעם היא לא תצא לפנסיה או תפסיק לעבוד ולבשל. הקיום של כל השבט תלוי בה. מוכרחה להיות חזקה לנצח.

הירושלמי הגולה

הבירה המתחרדת דחקה גם אותו החוצה והביאה אותו עד תל אביב. הוא נטמע בקלות יחסית בחברה התל אביבית אבל את האופי הירושלמי לא מאבדים כל כך בקלות. משהו בשטחיות של תושבי גוש דן ינסה להידבק גם אליו אבל לא יצליח. הוא תמיד יהיה קצת יותר ירושלמי מהאחרים, קצת יותר רציני, לפעמים גם יותר עמוק. בקיצור, סלע מסלעי ההר. מדי פעם יעלה חזרה למולדת הירושלמית כדי למלא את הריאות באוויר הרים צלול אבל יחזור מהר ללחות המהבילה והמבהילה של תל אביב. משם, הוא יודע, רק מעטים עושים את הדרך חזרה.

הנדל"ניסט המתחזק

יש לו כבר שלוש דירות ואחת על הכוונת. הוא אוהד מכבי למרות שזה לא בהכרח קשור לעניין. בזמן האחרון הוא הולך יותר לבית הכנסת ובעזרת השם בקרוב ייכנס שותף עם עוד משקיע בפרוייקט חדש בראשון שבו אפשר להרוויח תשואה של חמישה אחוזים בשנה. הוא שומע אמיר בניון ואביתר בנאי וחולם על חופשה בלאס וגאס. בעזרת השם גם שם יקנה נכס יום אחד, אבל קודם הוא צריך להתייעץ עם הרב.

הצרפתייה המודאגת

היא פגשה את בעלה בחוף הים כשהגיעה לישראל לבדוק אופציה. מאז היא כאן ויש להם כבר שני ילדים, אחד נראה צרפתי, השנייה ישראלית. היא עוקבת אחרי החדשות בפריז ובמרסיי ובליון וכל פעם שיש איזה אזכור של המילה מוסלמי היא ממלמלת משהו בצרפתית. המשפחה שלה בקשר הדוק איתה אבל ההורים מעדיפים להישאר שם. היא אוהבת לדבר על צרפת שהיתה וצרפת שאיננה וכשמגיע הזמן לצאת לחופשה השנתית היא מתלבטת עם בעלה אבל בסוף נוסעת תמיד לצרפת. מה שבטוח.

ההורים האנתרופוסופיים החרדים

הם לא מחמיצים אף פגישה של הכיתה של הילד. כשהמורה מבקשת מתנדב, לפחות אחד מהם מרים את היד, גם אם מדובר בנסיעה לרמת הגולן כדי לאסוף צואת פרות ולהחזיר אותה בצורה של דשן לגינת הירקות המתפתחת של בית הספר. הם מאמינים שמערכת החינוך הישראלית פגומה, ושאולי אפשר לתקן אבל לא בדור הזה. הילד שלהם פטור משיעורי בית ואין עליו לחץ של מבחנים מה שנותן לו מספיק זמן לסרוג במשך השנה נרתיק לחלילית. הפחד הכי גדול שלהם, שיירשם ילד ערס לכיתה.

המפגינה מהבימה

היא לא מחמיצה אף הפגנה נגד השלטון המושחת. היא יוצאת קדימה עם המגפון ומשלהבת את ההמונים. זה כבר השבוע 36 שלה ברציפות ובזמן הזה כבר היו סרטים בסינמטק שהספיקו לעלות ולרדת. היא היתה בברלין פעמיים בשנה האחרונה וחושבת שזה בושה למדינת ישראל שבברלין המגפונים עולים חצי מחיר. היא גם מוכנה להישבע שהיא לא בסיפור הזה בגלל שהיא מעריצה של אלדד יניב.

המהגר בפוטנציה (גירסה א')

הכי עצבני כשהוא נתקע בגלל מפגינים שהתאספו בכיכר הבימה. היד שלו קלה על ההגה ואם היו לו שני הגאים היה מצפצף בשניהם עם שתי הידיים. חושב לעבור לחוף המזרחי בארצות הברית אבל בינתיים הוא בישראל. בעצם, הוא חושב גם על החוף המערבי כי יש לו שם חברים. אבל בינתיים הוא בישראל. אולי בכלל יעבור לבוקרשט כי פעם חי שם איזה חודש חודשיים והוא מכיר טוב. אבל בינתיים הוא בישראל.

המהגר בפוטנציה (גירסה ב')

עובד חזק על הדרכון הפולני. הגרמנים ימח שמם כבר אמרו לו לא על הדרכון הגרמני שפינטז עליו אבל הוא לא מתייאש. עובר פעם בשבוע על המסמכים הישנים של המשפחה, אולי ימצא שם את התעודה החסרה. למרות הניסיונות לאתר שורשים באירופה, החלום הכי גדול שלו זה להגיע לחוף המזרחי, או המערבי. אפילו מדבר אריזונה הולך, העיקר שיהיה אמריקה.

המציל הפוליגלוט

יש לו רק בדיחה אחת שאותה הוא מריץ עם המתרחצים בחוף שלו, אבל תראו מה זה, הוא יודע להגיד אותה גם בעברית, גם בצרפתית, גם באנגלית וגם ברוסית. איזה צחוקים.

השומר הלא שירותי

סיים במוסקבה את האקדמיה המלכותית לאמנויות וכאן הוא שומר בכניסה לחניון של הקניון. לא מחליק פינות, אם לא פותח בגאז', לא נכנס פנימה. היחיד בעיר שאפשר לבקש ממנו ציטוט של פושקין וגם לקבל אותו. אוצר ספרותי שיודע בדיוק עוד כמה מקומות חנייה יש ואיפה, אבל לא יגיד לך.

התימני מהחומוס

האיש הכי נחמד בזמן שאתה רעב. ידאג לך לפיתה מלאה עם סלט ופלאפל, יוסיף טחינה וחציל, אולי גם ביצה בלי תוספת תשלום, בשביל שתרגיש סבבה. יציע לך בקבוק מים קרים, יגיש לך הכול לשולחן. יחייך אליך, יוסיף עוד שקית עם פלאפלים לדרך, כי אתה לקוח קבוע. יזכיר לך למה התגעגעת כל כך בזמן שאתה בחופשה בארץ.

הברסלב שמזכיר לך שאתה לא בכושר

הוואן הגדול נעצר והדלתות נפתחות. מתוכו פורצת חבורה של ברלסבים שמנצלים את העובדה שהאור האדום ברמזור נמשך עשרים שניות כדי להרים על הצומת מופע עם רמקולים בפול ווליום. אל הרמזור בצומת הבא הם כבר יגיעו בריצה וגם לזה שאחריו. יש להם ב בט בטר בטריה שלא נגמרת והם כאן כדי להזכיר לך שלא חשוב מה הסיפור עם המשיח, הכושר שלך לא יגיע אף פעם לרמה של חסיד ברסלב אמיתי.

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם