הסיפור הלא ייאמן על המלצרית שלא היתה בניו יורק

בסוף השבוע קפצנו למסעדת אל פורטון המכסיקנית שאותה כבר הספקנו לסמן כפייבוריטית שלנו כאן מצפון לאטלנטה. מכל המסעדות המכסיקניות שבהן התיישבנו לנאצ'וס, בוריטוס ואנחלדאס, זאת האחרונה היתה היחידה שהצליחה לשכנע אותנו שאנחנו במכסיקו, לפחות מהרגע שהתיישבנו ועד שהגישו לנו את החשבון.

גם המלצרים והמלצריות במסעדת אל פורטון לא שכחו מאיפה באו ובדרך כלל השירות הוא מאוד לא אמריקאי, כלומר, פחות רשמיות ויותר תחושה ש… אם רק תבקשו יכניסו אתכם בשמחה אל מאחורי הדלתות הנפתחות כדי לצחוק קצת עם הטבח ולנשנש איתו פלפל חלפיניו מוחמץ.

המלצרית שהגישה לנו את האוכל היתה ממכסיקו סיטי, אבל זאת לא חוכמה גדולה שכן רוב הסיכויים שאם מלצר מכסיקני אמיתי משרת אתכם, הוא מגיע משם.

"אז מאיפה אתם?" היא שאלה אותנו בזמן שטבלנו את הנאצ'וס בתוך הרוטב החריף שלהם.

"מישראל," אמרתי.

"ישראל? וואו, כמה זה רחוק מפה?" היא התעניינה ברצינות.

"משהו כמו 14 שעות טיסה," אמרתי.

"14? זה יותר מדי. זה יותר מדי רחוק."

"כן," אמרתי. "זה לא כמו לקפוץ לניו יורק, למשל, הא?"

היא חייכה והסכימה איתי אבל אז הוסיפה, "עוד לא הייתי בניו יורק."

שנינו עצרנו את טקס טבילת הנאצ'וס הממכרת והבטנו בה.

"לא היית בניו יורק?"

יכול להיות שקצת הגזמתי עם התגובה שהרי גם אני עוד לא הייתי בניו יורק, אבל בניגוד למלצרית החביבה ממכסיקו סיטי לי היה תירוץ טוב. טיסה ארוכה כמו הגלות. ואיזה תירוץ יכול להיות לה?

דייט ישראלי

המחקר המהיר שלנו הסתיים בתוצאות המעניינות הבאות. המלצרית דווקא אוהבת לטייל והיתה בקליפורניה שם יש לה משפחה אבל היעד האמיתי שאליו היא יוצאת מג'ורג'יה בכל פעם שהיא צריכה זמן חופשה הוא מדבר נוואדה ואם זה לא מסתדר אז מדבר אריזונה.

"מה? לאן?"

"כן," היא אמרה והעיניים שלה נדלקו. "אני נוסעת לשם הרבה. לוקחת אוהל ועושה קמפינג. אני אוהבת פארקים ואת הטבע."

"ואיפה את עושה קניות כשבא לך משהו חדש?" אשתי ביקשה לברר והמשיכה, "כאילו מה מקביל שם לשדרה החמישית, נגיד?"

"אני לא צריכה קניות כשאני בחופשה," המלצרית אמרה.

אשתי שכבר היתה בניו יורק כמה פעמים התעלפה על המקום אבל לא בגלל השיחה אלא בגלל החלפיניו.

הערתי אותה עם פלפל צ'ילי שמצאתי בסביבה. זה תמיד עובד אבל אל תנסו בבית.

המלצרית המשיכה לשולחן אחר ואנחנו בינתיים מילאנו את דו"ח הפסיכולוגית: ייחודית, חייכנית, אמפתית, לכאורה בריאה בנפשה.

אבל מה היה קורה לו אותה מלצרית היתה פוגשת אותנו במסעדה באשדוד נגיד ומספרת לנו שמעולם לא היתה בתל אביב. איך היינו מסכמים אותה אז? תמהונית? סופר תמהונית?

אף פעם לא פגשתי מישהו או מישהי בישראל שלא היו ולו פעם אחת בירושלים או בתל אביב. כאן בדרום מזרח ארצות הברית למצוא אנשים שלא היו בניו יורק זה כמו לנחש שני מספרים בלוטו. קלי קלות.

כיף ללמוד דברים חדשים וכיף לגלות שהכוח של ארצות הברית הוא לא רק באפשרות להגיע לעיר הגדולה מכולן אלא גם לא להגיע אליה. אתה יכול ללכת לאיבוד במדבר של נוואדה (או למצוא את עצמך שם) ואתה יכול גם לא לצאת מהבית שבנית על העץ בחצר. איכשהו הכול מסתדר כשזה מגיע לרמת השיחה ולשאלות מסוג…

"היית בניו יורק?"

"לא."

אז לא.

אולי זאת הכוונה של ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. האפשרות לא להגביל את עצמך להתנהגות או מעשים שברור לכולם שאתה צריך להיות חלק מהם.

למרות כל הנאמר לעיל, אשתי שבינתיים התאוששה ממכת החריף עובדת קשה על החופשה שלנו בניו יורק בתחילת אפריל. היא מתלבטת בין דירת נופש ב-Upper East לדירה בברוקלין.

מה שהיא לא תבחר אני בטוח שזאת תהיה חוויה מעניינת. ראיתי שליד שתי הדירות יש חנויות ספרים ואחד הדברים הראשונים שאני מתכוון לעשות זה להיכנס אליהן ולחפש משהו מעניין לקרוא בחופשה.

אני לא פוסל על הסף את האפשרות שזה יהיה ספר על נוואדה.

הירשמו לניוזלטר של זמן מקומי
חדש בפרוייקט זמן מקומי - הקהילה הישראלית הגדולה בעולם. דייט ישראלי, אתר ההיכרויות לישראלים בחו"ל. חפשו ומצאו אהבה דוברת עברית בברלין, פריז, ניו יורק או בכל מקום אחר. 

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם