בישראל קיבלתי תגובות חמות לאמנות שלי. בבוסטון אני עדיין צריכה למצוא את הדרך

0

עסק ישראלי עם נועה מגדסי, בת 36, אמנית. במקור מרעננה

שלום, נועה! ספרי לנו איפה אנחנו.

חצי שעה נסיעה מצפון מבוסטון, במקום שנקרא מידלטון.

פרבר…

פרבר, כן. רצינו משהו יותר ירוק ופחות עירוני.

מה מיוחד במידלטון למי שלא ביקר בה, שזה בערך כל הקוראים שלנו פחות המשפחה שלך.

אין פה בכלל ישראלים. הישראלים מרוכזים בברוקליין. פה עדיין כפרי, יש שדות ו-Farm houses, לגמרי לא צפוף ומסודר. מאחורי הבית שלנו יש יער ובגלל שזה לא רחוק מבוסטון אנחנו משיגים את שני הדברים שרצינו, גם לא להיות מנותק לגמרי מהעיר וגם את הטבע.

איך את מסתדרת עם חוסר הנוכחות של הישראלים?

האמת שבסדר. אני מאוד מתגעגעת לישראלים בהיבט של הפתיחות ושל החמימות. זה משהו שחסר לי כאן. באיזור הזה אגב, האמריקאים הם יותר… ארציים, יותר משוחררים. אפילו יותר היפים.

רכשתם את הבית שבו אתם גרים.

נכון, אנחנו גרים בבית בן קצת יותר ממאה שנה. יש כאן מספיק מקום גם בשביל הסטודיו שלי וגם בשביל בן הזוג שלי שעובד כמהנדס מכונות וצריך חלל עבודה לצרכים שלו. קנינו אותו ואני מודה שדי מיהרנו עם זה כי השכירות פה מאוד גבוהה ביחס למחיר הקנייה.

כמה עלה לכם לשכור במידלטון?

לפני שקנינו שילמנו על בית דומה, 3200 דולר.

כמה זמן אתם בארה"ב?

אנחנו פה קצת מעל שנה.

חדשים.

לגמרי. מה שקרה זה שנתן בעלי תמיד רצה לגור בחו"ל. אני, למשל, כשלמדתי בשנקר ולפני שהיכרתי אותו, לא חשבתי במיוחד בכיוון.

למדת בבצלאל.

כן, התמחיתי שם בתבנות של איברי מין גבריים.

סליחה?..

תבנות של איברי מין גבריים.

אוקיי, שזה אומר מה בדיוק?..

אנשים באו אלי לסטודיו… היתה שרשרת ארוכה של גברים מחוץ לסטודיו והם נכנסו כדי לצאת עם פסלים שנראים בדיוק כמו איבר המין שלהם. עשיתי את זה בחינם כשהייתי סטודנטית וזה עניין הרבה צעירים תל אביבים. לא הייתי אפילו צריכה לפרסם את זה. זה עבר מפה לאוזן.

נשמע כמו אמנות לגיטימית. ואז מה קרה?

ואז היכרתי את נתן.

הוא היה אחד מאלה שעמדו בתור לסטודיו?

לא, להיפך. כשיצאנו, הסתרתי ממנו את האמנות שלי, למרות שהוא מתעניין באמנות. אני אז התחלתי לחשוב על העסק בארץ והוא מצדו דחף שניסע לחו"ל.

את אומרת שדווקא בישראל הסיפור הזה עם… איך קראת לזה?

תבנות איברי מין גבריים.

…בדיוק, שזה הצליח.

הגברים בישראל הפתיעו אותי. חשבתי שקהל הלקוחות יהיה מאוד שמרני אבל הם ממש באו חיבקו אותי. היו פה ושם יסורים של תחילת הדרך כמו למשל העובדה שהסטודיו הראשון היה במושב, בבית שכור. הסיפור היה כל כך פופולרי שהוא הגיע גם לבעל הבית שביקש להפסיק עם זה. בסופו של דבר העברתי את הסטודיו לתל אביב, בצער.

למה בצער?

כי הכי כיף לי לעבוד מהבית.

ואז, דווקא כשעסקי האמנות שלך מתחילים להמריא, אתם מחליטים לעבור לארצות הברית.

כן, זה היה מעבר די משוגע. לא חיכתה לנו פה עבודה. נתן הגיע והתחיל לחפש עבודה בתור מהנדס מכונות. כשהוא מצא עבודה, הצטרפתי אליו כאן. אחר כך הגשתי בקשה לגרין קארד. כל זה קרה בשנה וחודשיים, כולל הקנייה של הבית והקמת העסק מחדש כאן.

אז את יכולה לתבנת את איבריהם של המקומיים שמעוניינים בזה, אבל עכשיו את צריכה להתחיל מההתחלה.

נכון וזה החלק הכי קשה – השיווק. בעיקר כי זה קהל אחר. כשהייתי בישראל, לא ידעתי למה לצפות, אבל כמו שאמרתי לך הופתעתי מהתגובות החיוביות ומהחום שעטף אותי. בישראל אנשים מאוד אמוציונליים, קיבלתי הרבה פידבקים. פה אני לא יכולה להגיד שאני מקבלת כאלה דברים. הם עצורים יותר. קשה יותר לכוון את העסק ככה.

אילו תגובות את בכל זאת מקבלת?

אחד הדברים שאני מנסה לעשות זה לנקות את העניין ממיניות. את התהליך עצמו. להראות שאפשר ליצור סביב הנושא דיון אחר. פה למשל אני מקבלת לפעמים הודעות קצת לא נעימות, בארץ זה לא קרה. אנשים פה מניחים שאם מישהי עוסקת עם איבר מין גברי היא גם רוצה לקבל הודעות מטרידות לפרטי שלה.

איך את מפרסמת את העסק שלך כאן?

התחלתי בפרסום ממומן בפייסבוק והיה מאוד קשה. הצטרפתי לקהילות של סקס פוזיטיב שזה דיבור אחר על סקס ומיניות. הרעיון הוא שזה שאתה מדבר על זה לא אומר שאתה רוצה את זה. התחברתי לקהילות האלה.

בפייסבוק?

כן אבל יש להם גם פגישות אמיתיות. בדרך כלל בקמברידג', בבוסטון.

איך נתן מגיב כשהוא רואה את הלקוחות שמגיעים ויוצאים עם האיבר שלהם מתובנת.

היום מי שבא לפה בעיקר יוצא בעיקר עם דילדו ולא עם פסל. נתן עוזר לי עם העסק. מבחינה טכנית הוא עוזר לי בפתרון של בעיות.

מי מגיע אלייך?

בדרך כלל מעל גיל שלושים. אנשים מאוד פתוחים. יש גם מבוגרים יותר, בגילאי 40 פלוס, הרבה פרק ב' בחיים. אלה זוגות שרוצים לעשות משהו מדליק. מרגישים שזה משהו שיכול לחזק או לתבל את מערכת היחסים שלהם.

איך מתנהל המפגש ביניכם?

אני יושבת איתם. אנחנו מדברים, צוחקים, שותים קצת בירות ויין. אני מספרת להם דברים עלי, על בן הזוג שלי, איך היכרנו, קצת דברים אינטימיים, על הפגישה הראשונה שלי, למשל.

זאת שבה הסתרת מה את עושה…

בדיוק. אני שואלת אותם שאלות. מראה שאין פה מקום לבושה. האנשים שבוחרים להגיע הם אפילו לא מעט אקסצנטריים כך שהם אוהבים לדבר ולא חוסכים במידע. לא צריך להתאמץ איתם. ברגע שהם מוכנים אני מתחילה להראות להם את החומרים. שואלת אם הם רוצים שאדבר ואסביר תוך כדי או לא. אם מדובר בזוג אז בדרך כלל הם הולכים יחד לחדר הלבשה, היא עוזרת לו או שהוא עוזר לו. אני נכנסת באיזשהו שלב. נותנת להם להרגיש את החומר.

כמה זמן לוקח כל הסיפור?

התהליך של לקיחת האימפרשן של איבר המין הוא 2-3 דקות. אני מבקשת ממנו או ממנה לעזור להזקיף ואז אני מורחת. הכול נעשה מאוד ברגוע. אחרי הניסיון הראשון, יוצקים גבס פנימה. אם זה לא מוצא חן בעיניהם, אז לוקחים עוד אימפרשן. יש לי גם מקלחת בסטודיו אז אפשר להעביר שטיפה מהירה ולחזור לפעילות היומיומית.

מה מקבלים בסוף?

מהמודל אני מכינה את הדילדו. מתבנתת בסיליקון בטוח ויוצקת פנימה את החומר. הם קובעים את הצבע. יש כאלה שרוצים להכניס מנגנון רטט פנימה. יש כאלה שרוצים להוסיף לזה פיסול כדי שיתאים לחגורה ושאר התאמות.

מצאת זמן להכין פסל גם לבן הזוג שלך או שהוא יצא מקופח?

הוא לא קופח. יש לו אחד. תמיד כשאמא שלו מגיעה מישראל הוא מחביא אותו.

כמה אגב עולה יצירה כזאת?

הדילדו עולה 390 דולר. הפסל זול יותר כי הוא פחות עבודה. יש לי גם חנות חדשה ב-Etsy למי שמעוניין לבקר.

בואי נסיים בהמלצה על מקום מעניין במידלטון…

יש כאן גלידריה תוצרת בית מעולה שנקראת ריצ'רדסון. אפשר לראות את הפרות שנותנות את החלב מאחורי המפעל. בקיץ צריך לחכות המון אבל זה שווה את זה. יש גם דיינר מיושן של פעם בשם Agawam. זה נמצא באיפסוויץ' והוא אחד הטובים בניו אינגלנד. אוכל מעולה. אנחנו הולכים הולכים לשם כל שבת בבוקר.

דף הפייסבוק של Bulbulz / אתר האינטרנט

יש לכם עסק ישראלי בארצות הברית? כתבו לנו

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם