נו, הילד כבר מדבר אנגלית?

1

שיחת טלפון עם אמא שלי. שעת ערב לא מאוחרת.

"נו, צביקי, ספר מה קורה…"

"הכול בסדר, הדירה ששכרנו גדולה מספיק, יש פה כל מה שצריך במטבח, כולל מדיח חדש ו…"

"לא אתכם. עם הילד. מה קורה עם הילד?.."

"אה… איתו… אהממ… בסדר. אכל, שתה, ישן קצת…"

"לא שאלתי אם הוא אכל או שתה. אני מתכוונת ל… אתה יודע מה…"

"מה, אמא, אין לי מושג…"

"לאנגלית שלו. כישורי השפה. הוא כבר מתחיל לדבר עם ילדים בגילו? הוא יוצר תקשורת? הוא נהנה לעשות שיעורים?"

"אמא, נחתנו אתמול. אנחנו עוד לא יודעים איך קוראים לשכנים שלנו או אם יש בכלל שכנים בבית הזה."

"אוקיי, אני מבינה, אבל אתה רואה איזו התקדמות בתחום?"

"בואי נדבר על זה עוד שבוע, אמא, טוב?"

שיחת טלפון עם אמא שלי, שבוע מאוחר יותר, שעת ערב נעימה.

"צביקי, מה קורה?"

"בסדר, אמא. הכול טוב. גילינו סופר חדש שמוכרים בו לחם טרי ישר מהתנור ו…"

"לא עם הלחם, עם הילד. הילד בסדר?"

"כן, הוא היה קצת מצונן אתמול אבל היום כבר יותר טוב ו…"

"אני מבינה. ואיך האנגלית?"

"האנגלית?"

"איזה דברים חדשים הוא אומר, אילו ביטויים? שמעת אותו כבר אומר איזה פתגם יפה?"

"את רותמת את העגלה לפני הסוסים, אמא."

"באמת? הוא אמר את זה?"

"אני אמרתי את זה."

"אה, אז הוא עדיין לא התחיל לדבר?"

"בואי נדבר על זה בעוד שבוע, טוב?"

שיחת טלפון עם אמא שלי, שבוע מאוחר יותר, שעת צהריים גשומה.

"צביקי, מה נשמע? שמעתי שיורד אצלכם שלג?"

"כן, כן, ירד אתמול שלג, לא האמנתי. פעם ראשונה שאני רואה שלג."

"ומה הנכד שלי אמר על זה?"

"וואו, הוא התלהב ממש כמונו. לא הפסיק להסתכל על ה…"

"אני מתכוונת מה הוא אמר על זה באנגלית… באנגלית מה הוא אמר?"

"אה… באנגלית… זאת אומרת… אני חושב ש… כן, יכול להיות שהוא אמר סנואו… הוא… כן, אני די בטוח שהוא אמר סנואו."

"וזהו?"

"כן. זה היה רק שלג. לא היה ברד או רעמים…"

"אני מבינה."

"הכול בסדר, אמא? משהו בקול שלך נשמע קצת…:"

"הכול בסדר, כן, רק ש… אני קצת מודאגת, אני לא יכולה להסתיר את זה ממך."

"מודאגת? למה?"

"אני פוחדת שהילד שלכם מפספס את הרכבת."

"איזו רכבת?"

"אתם כבר שלושה שבועות באמריקה, צביקי. כל מה שהילד יודע לעשות זה להסתכל על השלג ולהגיד סנואו? עם כל הכבוד, זה הנכד שלי, אל תשכח! זה הנכד שלי!"

"אמא, אני מבטיח לך שיהיה בסדר. בואי נדבר על הנושא הזה בעוד שבוע, טוב? זה יהיה בדיוק חודש מאז שנחתנו כאן."

שיעורי בית באנגלית
שיעורי בית הוא כבר עושה?

שיחת טלפון עם אמא שלי, שבוע מאוחר יותר, שעת בוקר שמשית.

"היי, צביקי, מה קורה?"

"הוא עדיין לא יודע לדבר אנגלית, אמא."

"מי?"

"הנכד שלך."

"בסדר, בסדר… לא שאלתי כלום. אבל אם אתה כבר מעלה את זה, חשבתם לדבר עם היועצת בבית הספר? אולי אפשר לקבל עזרה מיוחדת? אני לא צריכה להגיד לך שיש לי חברות שהנכד שלהם כבר מדבר אנגלית עם מבטא."

"באמת? מי אלה?"

"הנכד של שולמית מהמועדון שלנו."

"הם ברילוקיישן?"

"לא, הם ברמת גן."

הירשמו לניוזלטר של זמן מקומי

"אה, ואיזה מבטא יש לו?"

"אני לא יודעת. שולמית אמרה לי שיש לו מורה רוסיה מצוינת ושהוא כבר חזר הביתה עם מבטא."

"איזה מבטא בדיוק?"

"כמו שאמרתי לך, אני לא מעורה בפרטים אבל שולמית אמרה לי שיש לו מורה רוסיה מצוינת ושהוא כבר חזר הביתה עם מבטא."

"אמא, בואי נדבר על הנושא הזה שוב בעוד שבוע, בסדר?"

שיחת טלפון עם אמא שלי, שבוע מאוחר יותר, שעת לילה.

"אמא? זאת את? את יודעת מה השעה כאן?"

"זה לילה אצלכם, נכון?"

"אמצע הלילה, אמא! מה קרה?"

"שום דבר. לא הצלחתי לישון בוקר."

"מה זה לישון בוקר?"

"צודק, סתם חיפשתי סיבה להתקשר. זה בגלל שאני מודאגת, צביקי. מאוד מודאגת."

"ממה את מודאגת, אמא?"

"מהנכד שלי. מהמצב שלו."

"איזה מצב? הכול בסדר, הוא ישן עכשיו ו… רגע, רגע, את התקשרת שוב בגלל האנגלית? זה הסיפור עם האנגלית?"

"אני דיברתי עם שולמית מהמועדון, סיפרתי לך עליה?"

"כן, לפני שבוע סיפרת לי עליה. זה שהנכד שלה כבר מקלל ברוסית?"

"כן… לא… לא חשוב. בקיצור, המורה כבר עשתה לילדים Unseen והנכד שלה קיבל טוב מאוד. הוא כבר עושה Unseen, צביקי ואיפה הנכד שלי באמריקה? אני לא יודעת אפילו אם הוא יודע את כל האותיות? איך זה קורה, אני לא מבינה…"

"אמא, בן כמה הנכד הזה של החברה שלך?"

"16."

"הוא בן 16? הילד שלי עוד לא בכיתה א'…"

"אבל אתם באמריקה, צביקי! אתם באמריקה! אנשים יתחילו לדבר בקרוב אם הוא ימשיך בקצב הזה. אני צריכה שהמורות במועדון יתחילו לדבר עלי מאחורי הגב, זאתי מסכנה, הנכד שלה נסע עד אמריקה וכל מה שהוא אומר זה סנואו, סנואו, אפילו כשיורד גשם."

"אמא, אין לך מה לדאוג, באמת… אני יכול לדבר איתך בבוקר? עכשיו לילה פה. ואל תדאגי. עוד כמה שבועות הכול יהיה בסדר."

שיחת טלפון עם אמא שלי, שבוע מאוחר יותר, שעת בין ערביים אביבית.

"היי, אמא, נחשי מה!"

"נו!"

"הנכד שלך צילם היום סרטון בטלפון של אמא שלו ואת כל הסרט הוא תיאר באנגלית."

"באמת? מה הוא אמר?"

"את יודעת, כל מיני מילים כאלה שחשובות לילדים. אני משחק, אני רואה, this, that, זה יפה, זה לא יפה, תודה רבה, בבקשה…"

"באנגלית?"

"באנגלית, אמא! אני אשלח לך בוואטס-אפ, את תוכלי להראות את זה לשולמית מהמועדון."

"בטח שאני אראה לה. אח, איזו הקלה. כל היום הסתובבתי בתחושה כבדה כזאת שאמריקה לא מספקת את הסחורה. שזה לא הגליק הגדול שחשבנו שזה."

"אז כמו שאמרתי, את יכולה להיות מרוצה. אני כבר שולח את הסרטון הזה…"

שיחת טלפון עם אמא שלי, הבוקר.

"היי, צביקי!"

"היי, אמא, מה נשמע?"

"מצוין. היה לי שבוע נהדר. הראיתי לכל החברות שלי את הסרטון ששלחת לי. איזה יופי הוא אומר, I play with the dog and the dog likes me."

"כן, זה יצא חמוד, נכון?"

"היתה לי רק בעיה אחת."

"בעיה? איזו בעיה?"

"שולמית מהמועדון, אתה מכיר אותה?"

"כן, בטח."

"היא הסבה את תשומת לבי שבסרטון שומעים אותך לוחש את המשפט הזה לפני שהקטנצ'יק אומר אותו."

"אני? לוחש? מה זאת אומרת? לא לחשתי…"

"צביקי, שומעים את זה די ברור. אתה לוחש לו כל מילה לפני…"

"יכול להיות שקצת עזרתי אבל לא יותר מזה, אמא…"

"לא משנה. חוץ משולמית אף אחת מהחברות לא שמה לב, אז יכולתי להשוויץ. נו, אז תגיד, מה חדש?"

"חדש?"

"יש איזו סרטון חדש שהנכד דובר האנגלית שלי הוציא?"

"לא, עדיין לא. אבל אולי בהמשך, זאת אומרת."

"נהדר. אני כבר מחכה לזה. לא שאני רוצה ללחוץ או משהו, אתה מבין? ברור שלכל דבר יש את הקצב שלו, מה שאני אומרת זה, שאתם כבר חודשיים באמריקה. חודשיים תמימים. ילדים בגיל הזה כבר מדקלמים שייקספיר באנגליה, מצטטים קטעים שלמים מספרים של מארק טווין, לומדים סיפורים של אדגר אלן פו, עושים הצגות עם הטקסטים של…"

"אמא, בואי נדבר עוד שבוע, אוקיי?"

1 תגובה
  1. inbal cabiri אומר

    גדול! צחקתי בקול רם! חמודה אמא שלך.

להשאיר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם